צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי יוסף רוזין
פרק כט · הלכה א
מצות עשה כו'. עי' בהה"מ עי' בתו"כ פ' בחוקותי דיליף מן קרא דשמור דצריך גם בפה וכמו בהך דמגילה ד' י"ח גבי עמלק וגבי הבדלה י"ל דדי בלב ועי' בהך דשבת ד' ק"נ ע"ב ע"ש ועי' פסחים ד' ק"ה ע"א ותוס' שם ד' ק' ע"ש:
[השמטה מ"ע כו'. עי' בה"ה ועי' בתו"כ פ' בחקותי דמבואר שם דגבי שבת צריך לקבל דוקא בפה מחמת הך דשמור כו' במגילה דף י"ח ע"א. והנה גבי הבדלה כך עיין בהך דברכות ד' ל"ג ע"א במחלוקת דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ע"ש ר"ל כך והוא דלפי מה דמוכח מדברי הרי"ף בהך דשבת דף ק"נ ע"ב מוכח דמלבד תפלה צריך לומר הבדלה בגדר ברכה כדי לעשות מלאכה ע"ש רק דלזה כוס אינו מעכב ורק אח"כ תקנו כוס ועי' בירושלמי שבת ספי"ז דאם נימא דצריך להבדיל בין שבת ליוהכ"פ לגבי הדחת כבשים צריך להבדיל בתפלת המנחה ע"ש ולדברי הרי"ף ז"ל הא סגי במבדיל לחוד וצ"ל דזה לבד מתפלה ובאמת זה הוה עיקר מחלוקת דר"א ורבנן במשנה כאן דף ל"ג דר"ח ס"ל דעיקר הבדלה בתפלה הוא משום מטבע תפלה לא משום היתר לכך ס"ל בהודאה ואזיל לשיטתיה ברכות דף מ"ח ע"ב גבי שבת בבהמ"ז ועי' ביצה ד' י"ז ע"א גבי חוה"מ דס"ל דמזכיר מעין המאורע בהודאה ורבנן ס"ל שתיקנו בתפלה הוא משום היתר בקשת צרכיו כמבואר בירושלמי כאן ולכך צ"ל זה בתחלה ע"ש בירושלמי ולכך הוה ס"ל בגמ' דילן דף ל"ג ע"ב דביו"ט מודו רבנן לר"א משום דאז ליכא בתפלה בקשת צרכיו אך אנן לא ס"ל כן רק דלבתר דתקנוה הוה ג"כ נוסח תפלה בברכה ד' ועי' מש"כ התוס' מגילה ד' ד' ע"ב ד"ה ויעבירנו ע"ש ועי' בירושלמי סוטה ספ"ז דמוכח שם דגם על שמיטה צריך להבדיל בסוף שנה ומוכח דלא משום דתקנו הבדלה לכך אסור לעשות מלאכה רק דבלא הבדלה אסור לעשות, ועי' בספ"ק דחולין ע"ש. ובזה א"ש הך דכאן דף כ"ו ע"ב ע"ש בתוס' וברי"ף ועי' פסחים ד' ק"ו ע"א גבי טעם מבדיל דר"ל דזה לא מחמת הנוסח רק מחמת היתר מלאכה. ובזה נ"ל מה דקאמר כאן בגמ' טעה בזה ובזה מהו כו' ע"ש ברש"י. אך ר"ל כך אם היה הטעות בד"א בתפלה או בכוס שצריך לחזור אם צריך לומר עוד הפעם הבדלה אם זה הוה כמו נוסח תפלה או רק בשביל היתר: ע"כ השמטה]