צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי יוסף רוזין
פרק כ · הלכה א
לפיכך המחמר אחר בהמתו כו'. עי' בר"ן ע"ז וברש"י שם ד' ט"ו ע"א אך באמת נ"ל להיפך דהנה עיין בירושלמי פ"ח דכלאים ה"ב מה שהקשה שם על הנהיגה בקול לוקה מהך דהיתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה ומחלק בין היכא שלדעתה היא מהלכת ובין בע"כ דאז הוה מעשה ועי' קדושין ד' כ"ב ע"ב ותוס' ב"מ ד' מ"א ע"א ד"ה דיקא נמי ג"כ כזה דמחלק בין היכא שהבהמה מכרת קולו ע"ש ועי' קדושין ד' כ"ד ע"ב גבי אדם דבר דעת ע"ש ועי' ב"ק ד' נ"ג ע"א גבי נפל לפניו מקול הכריה ורשב"ם ב"ב ד' צ"ג ע"א ד"ה ומשני התם ועי' תוספתא ב"ק פ"ו דמבואר להדיא דגם בבהמה המבעית פטור ע"ש אך יש לחלק בזה וי"ל דגבי בהמת חבירו אם מחמר חייב חטאת דהוה מעשה כיון דבע"כ היא מהלכת רק בבהמתו אז פטור ועי' מה שכתבתי בזה בהל' כלאים פ"ט ה"א ע"ש. והנה נ"ל דהעשה למען ינוח שייך אף למ"ד דחי נושא את עצמו זה רק בלאו דמחמר דשם הטעם משום מלאכה אבל העשה לא הוה משום מלאכה רק משום ניחא ועי' ברש"י שבת ד' צ"ד ע"א ד"ה מתיר ולכך אמר שם מפני שעושה בו מלאכה שאין חייבים עליו חטאת ע"ש ברש"י ע"ז ד' ט"ו ובר"ן שם ועי' תוס' מנחות ד' ס"ח וד' ה' אם גזרינן משום עשה ועי' תוס' שם ד' כ' ע"ב ד"ה נפסל ע"ש ועי' בירושלמי ביצה פ"ה ה"ב שניא היא שהוא מצווה על שביתת בהמה כמותו ע"ש אף דאדם רוכב עליו ועי' שבת ד' קנ"ג ע"ב ועי' ברש"י ריש נזיר דמשמע דאיסור זה דשביתת בהמתו לא מקרי שהוא עובר האיסור רק איסור ע"י בהמתו הוא, וזה ר"ל הירושלמי שבת פ"ה ה"ב שאין לבהמה משאוי בשבת ועי' תוס' שבת ד' נ"ג ע"ב ד"ה כאן לייבש מה שהקשה על רש"י ובזה א"ש דצריך שיהיה המלאכה לגוף הבהמה ועי' בירושלמי פסחים פ"ד ה"ג תמן הוא מתחייב ברם הכא היא מתחייבת וגם נ"מ דלא יהיה בזה מומר לחלל שבתות ועי' פסחים ד' ס"ו ע"ב בתוס' ד"ה הנך ע"ש דמקרי שבות בהמתו ועי' עירובין ד' ל"ו ע"א ברש"י ד"ה קסבר ר"י תחומין דרבנן ע"ש דתחומין ג"כ לא מיקריא מלאכה ועי' תוסי' יומא ד' ס"ז ע"א ד"ה חולק לשון עוד נ"מ דהנה בשבת ד' פ"א אמרי דאין בהמה מרגשת פחות מעשרה זוז ועי' ביומא ד' מ"א ע"ב כובד כו' וא"כ י"ל דאין חייב משום משא רק בשיעור זה ועי' בירושלמי ביצה פ"ה בכובש כבדו לשון אך שם י"ל דהוה של הקדש ואין בו מצוה שביתת בהמתו דלא הוה שלו ועי' מש"כ המפרש לקמן פ"ג מהל' קידוש החודש ה"ד ע"ש: