צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי יוסף רוזין
פרק יא · הלכה ט
הכותב שתי אותיות חייב. עי' בפה"מ דזה דכותב ורושם הוה שתי מלאכות ועי' בירושלמי פ' י"ג אם הטעם דשתי אותיות משום דפחות מזה לא הוה כתיבה או משום שאין מלאכתו מתקיימת ועי' ברש"י כריתות די"ז דגבי אחת על האריג לר"א דחייב וכן בכתיבת אות אחת לר"א דחייב אם כתב סמוך לכתב כמבואר דק"ד ע"ב זה רק שהיה מתחלה אריג הרבה וכן גבי כתב היה מתחלה הרבה אותיות משא"כ אם רק היה אות אחת וכתב עוד אות אחת פטור ועי' שם ד' י"ט ע"ב, אך בירוש' פי"ג דשבת ה"א מבואר להיפך ועי' בתוס' פ"ד דביצה בהך דר"א ורבנן. אך באמת הנה גבי כותב יש שני חיובים אחד משום האותיות ואחד משום הנייר שנכתב עליו וזה הוה גדר רושם לר"י ונ"מ דאם מקלקל הנייר על ידי הכתיבה משום גדר רושם פטור דהרושם הוה החיוב על הנייר והנייר נתקלקל ע"י זה אבל משום כותב חייב וכמ"ש רבינו ז"ל לקמן דהחיוב רק על האותיות והאותיות נכתבין כהוגן והא דצריך נייר רק דבלא נייר לא הוי אותיות וכן יש נ"מ להיפך דברושם חייב אף אם רק השלים לכתב וכן אם נטל לתגא דדלית ועשאו רי"ש ומשום כותב אינו חייב רק או שתי אותיות שאינם דומים זה לזה או אם דומים אם יש בהם איזה משמעות ולכך דייק רש"י ז"ל ד' ק"ד ע"ב ד"ה ועשאו ב' זיינין והסופר היה צריך לכך משום דמשום כותב אינו חייב כאן דהוה ב' אותיות דומות ואין בו תיבה בפ"ע כמו הני שכתב רבינו בהל' י' ובירוש' כאן פי"ב ע"ש ולכך צריך שיהיה הסופר צריך לכך והך דלהשלים שאני י"ל דהוה בגדר מכה בפטיש והיכא דלא כתב ב' אותיות נ"ל דלא מקרי גמר רק אם הראשון עשה פעולה שלמה אבל אם הראשון ג"כ לא עשה פעולה שלמה גם הגומר פטור וכן מוכח כאן בתוספתא פי"א דאמר שם דאם באו הרבה אנשים וכ"א כתב אות אחת ונכתב ספר שלם אז כולן פטורין וגם האחרון פטור אף דהוא גמר הספר ע"ש:
הכותב ע"מ כו'. ובזה א"ש מה שהקשו התוס' חולין דף ח' ע"א דאמאי חייב בשחיטה בשבת הא הוה מקלקל ע"ש ובזה א"ש דלא הוה החיוב על דבר הנשחט רק על נטילת נשמה וזה הוה כהוגן והא דמקשה בפסחים דף ע"ג ע"א שם ר"ל דאם אין כאן תיקון שום דבר אז גם לא מקריא נטילת נשמה כלל ועיין תוס' שבת ד' ע"ה ע"א וגם שם מיירי בחטאת העוף דעומדת למליקה ולא לשחיטה ועי' זבחים ד' ק"ז ע"א וד' ק"ח ע"א ע"ש: