צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי יוסף רוזין
פרק י · הלכה כה
[השמטה רמשים המזיקים כו' והוא שיתכוין כו'. ואף דרבינו ז"ל פסק דלא כר"ש ע' בראשונים ולעיל בהל' כ"א. אך ס"ל לרבינו כך דזה רק אם צדן שלא לצורך דהיינו סתם אז למ"ד משאצל"ג חייב חייב אבל אם צדן מפורש לצורך דבר אחר אז לכ"ע פטור, עי' לעיל בדברי ה"ה בהל' י"ז ועי' תוס' שבת ד' ע"ג ע"ב גבי סחיטה ועי' במה דפליגי רש"י ותוס' שם דף ע"ה ע"א גבי סתמא ולכך נקט בגמ' בשבת דף קכ"א חוששני לו מחטאת אף לר"י ולא ודאי דאם מתכוין מפורש להציל גם לר"י אין עליו שם צידה: ע"כ השמטה]
[השמטה או מקיף כו'. עי' סנהדרין דף ק"א ע"א גבי הך דלוחשין כו' ע"ש ברש"י דנראה דמפרש דמקשרן בלחישה וע"ש דף ס"ה ע"א גבי האי מאן דצמיד ע"ש ברש"י ובהך דכריתות דף ג' ע"ב ע"ש בתוס' ואף דבאמת רבינו ז"ל בפיה"מ ביומא על הך דדף פ"ג גבי ר' מתיא בן חרש מוכח דסבירא ליה דרק דבר שיש בו רפואה ע"פ טעם אז מחללין ע"ש א"כ גבי האי מאן דצמיד אמאי מותר ומשום דשיטת רבינו כך דגם דיני רפואה הוי גדר דין ולאו משום הצלת נפשות ועי' מה דס"ל לרבינו בפ"ה מהל' סנהדרין דסנהדרין היו צריכין שיהיו בקיאין ברפואה וזה משום דמבואר בתוספתא ב"ק פ"ו ופ"ט דרופא שריפא והזיק אם ברשות ב"ד פטור ומשמע שם דזה הוה בגדר שליח ב"ד ומשום דעביד ברשות וזהו כונת הגמ' ב"ק דף פ"ה ע"א התורה נתנה רשות כו' דהוה גדר ציווי ועי' ב"ק דף ל' ע"א גבי רשות ב"ד ובתוספתא פ"ד דגיטין דחייב בדיני שמים, ועי' בהך דסנהדרין ד' פ"ד ע"ב מה דמקשה שם א"ה אחר נמי כו' ואמאי הא הוי ברשות וצ"ל דהקזת דם לא הוה רפואה גמורה ועי' בכתובות דף נ"ב ע"ב עשו הקזת כו' ובאמת זה הוה מחלוקת בברכות ד' ס' ע"א מהך דר' אחא ואביי ע"ש. גם י"ל באמת דכונת הגמ' בסנהדרין שם גבי מה מכה בהמה לרפואה ר"ל כהך דבכורות דף ל"ה גבי בכור שאחזו דם מחלוקת אם מותר להקיז ע"ש, ועי' בנדרים דף מ"א ע"ב גבי רפואת גופו ע"ש בר"ן בשם ירושלמי ובדברי רבינו בפיהמ"ש שם דיליף מן אבדת גופו ע"ש ועי' בהך דמנחות דף ס"ד גבי אמדוהו וביומא ד' פ"ד ע"ב דנקט שם וא"צ ליטול רשות מב"ד אך שם לא הוה על רפואה רק להצילו ממיתה אבל גבי רפואה צריך רשות ב"ד וכמו הך דמנחות דאמדוהו וכן הדין גבי בכור דקיי"ל דלמומין שאינם מובהקים בעינן דוקא מומחה ונטילת רשות מב"ד ועי' בסנהדרין ד' ה' ע"ב מה דאמר שם רב דגדל אצל רועה לידע איזה מום עובר ואיזה קבוע ומ"מ זה הוה הוראת ב"ד עי' בכורות דף כ"ט ע"ב דשייך ע"ז מה אני בחנם וע"ש דף ל"ו ע"ב בתוס' במה דפליגי עם רבינו בהל' בכורות אם בעי סמוך ועי' תוס' בכורות ד' ל"ח ע"ב אם מום שיש לו רפואה הוה מום ע"ש מה דמחלקי בין רפואה לנסיון ועי' תוס' זבחים דף י"ב ע"ב וכ"מ וכן מה דמבואר בירושלמי פ"ח דיבמות גבי מה שיש חילוק בין פ"ד לכרות שפכה דזה חוזר וזה אינו חוזר ומבואר שם ובספרי שזה מהל' רופאים ר"ל דזה לא שייך לדון דנימא דלכך לא יהיה אסור לבוא בקהל וע"ש דף פ' ע"א בהך מחלוקת דר"א ור"ע גבי סריס ותוס' שם דף קי"א ע"ב וזה תליא ג"כ אם רפואה הוה גדר דין או רק פעולה ועי' בהך דסנהדרין ד' ע"ז ע"ב גבי סממנין בידו אם פטור אי זה מקרי מכת מות כיון שיכול להתרפאות או לא והגמ' נקט רק דפטור משום דיצא מב"ד זכאי ובאמת רבינו לא הביא זה משום דס"ל דזה תליא בהך דר"נ ורבנן שם דף ע"ח גבי שהקל ממה שהיה וכן הדין לענין טריפות וכבר הארכתי בזה נמצא כך דלענין לרפואה בעי רק ב"ד והוה זה גדר דין ולכך עפ"י סיבה רחוקה אין מתירין משא"כ להצילן מן הרודף בזה א"צ ב"ד ואף ע"י סיבה רחוקה. ובאמת נ"ל דזה הוה ספר רפואות מה דמבואר בפסחים דף נ"ו דזה ג"כ הוה מסיני רק משום דדברים שבע"פ אסור להיות בכתב ועי' שבת ד' ו' ע"ב ברש"י ע"ש וכ"מ בזה. אך רבינו ז"ל בהל' ע"ז פי"א הי"א לא פירש כפי' רש"י ועי' ירושלמי שבת פי"ד: ע"כ השמטה]