אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבי יוסף רוזין

פרק ב · הלכה ח

הלכה ה

חולה כו'. והנה נ"ל נ"מ בין להציל בין לרפאות דלהציל אף ספק ולרפואה רק אם הרפואה ברורה משא"כ בספק לא דאז לא הוה רפואה ולכך א"ש הך דר' מתיא בן חרש ביומא ד' פ"ג ע"ש בפהמ"ש מה דמחלק בין סגולה לרפואה ע"ש ועמ"ש בהך דהך דע"ז ד' כ"ח ע"ש ורבי מתיא בן חרש דמתיר ג"כ משום דהוא עצמו עובר. והנה רבינו בפיהמ"ש מפרש בהו דרמב"ח לא משום איסור בהמה טמאה רק משום איסור יוהכ"פ ע"ש והטעם דהנה הא דדחי שבת יליף מן וחי בהם ועי' בתוס' יומא דף פ"ה וכתובות סוף פ"א ועי' בהרי"ף במס' שבת פי"ד דכתב וחי דאם ספק לא דלפעמים לא יקיים זה וקשה דהא גם להיפך אם תאמר דוחה לפעמים מבטל האיסור בחנם. ונ"ל כך כעין דאמר שבת דף קל"ז ע"ב ועי' חולין ד' פ"ח ע"א דכל היכא שצריך שיהיה הדבר אז ספק עדיין לא קיים בודאי וכל היכא שלא יהיה להיפך אז ספק הוא כמו קיום ועי' קידושין ד' נ' ע"א ובתשובת הרשב"א וכו' סימן תתקע"ו וכבר הבאתי זה לעיל ובזה א"ש דבאיסור צריך רק שלא יהיה להיפך וכ"ז שלא עבר לא ביטל משא"כ וחי כ"ז שלא קיים הוא ביטול וכמו שכתב הרשב"ם ב"ב ד' קכ"ו ע"ב גבי יכיר. * והנה גבי יוהכ"פ כתיב עינוי והיינו לא שלא יאכל רק שיתענה עי' ד' פ"ג וא"כ לפי"ז כאן כל שלא נתברר ההיתר לא מקיים ולכך אסור כאן ספק אך זה רק לגבי רפואה ביוהכ"פ משא"כ אם הוא מסוכן וצריך לאכול נמצא דהתענית הוא מזיק לו והוה כרודף לו אז מותר לאכול וא"צ כלל פחות מכשיעור כיון דהוא בעצם מסוכן ולענין דבר הצריך לו הותרה שלא יזיק לו אף אין אומרים שהתענית סכנה לו. ובזה יש ליישב מ"ש על רש"י דסותר עצמו ומהך דד' פ"ג ע"ש על ד' פ"ד ע"ב ע"ש ובזה א"ש דלגבי רפואה אז אזלינן בתר רובא משא"כ להזיק לו דהוה כמו ספק רודף משא"כ בחלה דזה הוה כמו מן שמיא קא מרדפא ליה כמבואר בסנהדרין דע"ב ע"ב רק מה שהתורה התירה וזה צריך רובא כמו בד"נ ובשאר דברים וזה נ"ל דגבי מעוברת אף ביהכ"פ צריך להאכילה פחות מכשיעור כיון דהסכנה הוא מה שאינה אוכלת וכיון דאוכלת פחות מכשיעור די לה א"כ שוב לא הוה סכנה ועי' בשבועות ד' י"ח ע"א שהיה לו לפרוש בהנאה כו' ע"ש וגם גבי שבת יש נ"מ בין דברים שאחרים צריכים לעשות בין היא עצמה ועי' ע"ז ד' י"ב ע"ב גבי הבולע נימא ע"ש בתוס' ועיין מש"כ רבינו ז"ל לעיל סוף פ"א מהל' מילה טעם אחר דדוחין מילה מפני חולה משום דהמילה יכולה להתקיים בזמן אחר והוה כעין הך חלל עליו שבת זו. ולפמ"ש לעיל א"ש זה דשם ג"כ צריך הקיום בודאי ולכך צריך טעם אחר ושם לא ר"ל שהולד מסוכן רק דע"י המילה תגרום לסכנה ולא נימא כמו דאמרינן ב"ק ד' פ"ד ע"א דאמרינן אי מיית לימות דהמצוה הוא כך ועי' בגיטין ד' נ"ז ע"ב ע"ש ולענין אחרים לגבי רפואה צריך בדיקה ולענין להצילו אף סתם עי' עירובין ד' מ"ה ע"א ובדברי רבינו שם ועי' מנחות ד' ס"ד. ובזה יש ליישב הגמ' דשבת ד' קכ"ט ועירובין ד' ע"ט ע"ב ודיומא ד' פ"ד ע"ב גבי מחמי חמין ע"ש ועי' יומא ד' מ"ט ע"א גבי לי התיר ר' חנינא ע"ש ובירושלמי פ' ש"ש ועי' פ"ד דשביעית ובפ"א דביצה ואכמ"ל:

[השמטה למש"כ שם בשם הרי"ף במס' שבת פי"ד גבי ספק נפשות. ועוד י"ל דכונת הרי"ף כך משום דהמ"ע של וחי בהם היא על הב"ד שהב"ד יראו שלא יפסקו דין שיבטל המ"ע של וחי בהם ומיד שפסקו אף אם עדין לא נעשה הפעולה הוי כמי שהם עקרו זה ובאמת זה הוי מחלוקת בסנהדרין דף פ"ו ע"ב ודף פ"ח ע"ב גבי זקן ממרא דבמשנה נקט רק הורה לעשות ובגמ' נקט יורה לאחרים ויעשו משמע דעכ"פ בעינן שיהא המעשה נעשה אף ע"י אחרים ובירושלמי הוו זה מחלוקת דתנאי דתנא דבי רבי ישמעאל ס"ל דרק אם עכ"פ נעשה מעשה וכן הוא כונת הספרי פ' שופטים פ' קנ"ה על מעשה הוא חייב ור"ל כך דצריך שיהא נעשה מעשה וע' סנהדרין דף ל"ג ע"א דהיכא שהורה ב"ד לפטור הוי כמו עשית מעשה ובמק"א אבאר זה. וא"כ אי נימא דההוראה שלהם הוי כמו מעשה א"כ אם פסקו דספק נפשות אינו דוחה שבת תיכף עקרו המ"ע משא"כ להיפך גבי איסורין דהאיסור הוא רק על העושה וכ"א מצי אמר דהוא היה מסוכן וא"כ לא עבר גם י"ל דהרי כ' התוס' תמורה דף כ"ח ע"ב דגם לאסור בע"ח אזלינן לקולא ובאמת זהו כונת הגמ' קדושין דף נ"ז לא מצינו בע"ח שאסורים ובירושלמי פ"ה דע"ז ולכך גם כאן אזלינן להקל: ע"כ השמטה]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שביתת עשור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה