צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יוסף רוזין
פרק ח · הלכה כ
ההולך ממקום כו' ואעפ"כ לא יתראה בפניהם. עי' תענית ד' י' ע"ב ועי' שם ד' נ"ה ע"א ובפסחים ובאמת הך לא ישנה אדם מפני המחלוקת זה רק שייך אם לפי שיטת המקום שעושין גם במקום ההוא שאין עושין צריך לעשות אבל גבי שני י"ט של גליות דשם לשיטת א"י גם הם מודים דבחו"ל צריך לעשות שני ימים טובים ובני חו"ל ג"כ מודים דבא"י א"צ לעשות אלא יו"ט אחד בזה לא שייך כלל הך דין וכן כמו הך דמגילה דף י"ט ועי' בהך דיבמות ד' י"ד ע"ש ועי' רש"י סוכה דמ"ד ע"א גבי ערבה וכן בחולין דס"ג ע"א גבי הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה ע"ש והך דרב ספרא בפסחים דנ"ב ע"א עי' תוס' סוכה דמ"ג ע"א שם מיירי דהמנהג של העיר הוה בטעות דבאמת לא היו צריכין לעשות שני י"ט רק הם עשו בטעות ועי' בירושלמי דפסחים פ"ד ה"ב מה דאמר שם ר"י ור"י אמרו דבר אחד והנראה דמפרש מה דאמר ר"י בשביעית פ"ט ה"ד דאוכלין על השמור ר"ל אם יש בשדה פירות של ששית דכיון בהני פירות ליכא דין שביעית אם מקרי זה עדיין לא כלה ור"ל אם הביעור מוטל על הפירות וא"כ על הני פירות דשל מקום שלא כלה לא חל עליהם כלל דין ביעור ואין בזה משום לא ישנה אדם מפני המחלוקת כמ"ש התוס' בפסחים ד' נ"ב ע"א ד"ה ממקום וא"כ אם יש עדיין בשדה פירות של ששית ג"כ א"צ לבער הך שבבית ואם נאמר דהאיסור שייך על האדם והאדם אינו מוזהר רק על פירות שביעית א"כ לא מהני מה שיש בשדה פירות ששית ושייך בזה ג"כ לא ישנה אדם:
סוף הספר