צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יוסף רוזין
פרק ו · הלכה יד
אבל היום שבני א"י כו'. עיין בהשגות ועי' בהה"מ והנה עי' זבחים ד' ע"ג ע"ב דאמר שם רבא השתא דאמור רבנן כו' אי אקריב לא מרצי ר"ל ג"כ כן דמתחלה דס"ל דטעמא משום דהאיסור לא בטיל ודאי אם הוכר האיסור ודאי דיכול להקריב השאר כיון דאין האיסור מצד עצמן ועי' בכורות ד' כ"ה ע"ב יבקר ע"ש אך שם מיירי בבע"ח דאינם נדחים אך מ"מ זה הוי כעין הך דגיטין ד' מ"ב ע"ב אי אתי אליהו ע"ש אבל השתא דבאמת צריך שיהיה בטל רק מטעם גזירה נאסר הכל והוי דיחוי ועי' בירוש' חלה פ"ג ה"ז דמקשה שם גבי מנחה שנתערב בחולין היאך מועיל הקומץ להתיר שיריים באכילה הא הם לא הוי עליהם דין מנחה והוי רק איסור ולאיסור לא מהני הקומץ ועי' בפסקי תוס' מנחות סימן קצ"ז גבי עיסה שהחמיצה ע"ש והוה כעין הך דאמרינן בשבת דקט"ז דלגבי גליונים אף אם הלך הכתב מ"מ הקדושה עדיין במקומה ע"ש ועי' זבחים דמ"ט ע"א גבי טפל חמור מן העיקר ותוס' ב"ק דק"א ע"א גבי משקה טפל לפרי ע"ש, ולענין פסח עי' פסחים ד"ל ע"א גבי הך דר"נ דאמר בתר ז' יומי דפיסחא ע"ש ועי' מנחות ד' ס"ח ע"ב גבי חדש ובפסקי תוס' שם ועיין תענית ד' ה' ע"א: