צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יוסף רוזין
פרק ה · הלכה טו
שור של רועה ושור של פטם כו'. עיין בבעה"מ שהקשה דאם כן צריך להיות אסור לכל ע"ש אך באמת הא אם נימא דעל ידי זה אסור לכל שוב לא העמיד אותו ברשותם דהא לא הוי קנין גמור וזכיה רק תקנה בעלמא וזה רק אם על ידי זה יהיה מציאות שיהיה שלהם כמו גבי רגלי אנשי אותה העיר משא"כ בשל פטם והוה כהך דערובין ד' ע"ה ע"ב לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ע"ש ובזה א"ש מש"כ רש"י ז"ל בערובין ד' ל"ג ע"א ד"ה והוא נתכוון לשבות דאף ע"ג דמשוינן ליה רה"י לגבי קניית עירוב רק להקל כו' ע"ש וקשה הא בעירובין ד' מ"ה ע"ב מבואר להדיא דהוה ד"א שלו כרה"י ואסור להוציא ע"ש בד"ה ובלבד אך צ"ל כך דמאי טעמא אמרינן דהנותן עירובו יש לו ד' אמות זה רק אם העירוב קנה אבל לומר דעל ידי ד' אמות שהניח העירוב יתבטל העירוב אי אפשר דא"כ שוב אין לו ד"א: