צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה א
[השמטה שלא הותר ביו"ט כו'. עי' בהשגות, ועי' בירושלמי פ"ה דביצה ופ"א דמגילה דאמר שם דנ"מ בין ר"י לרבנן דס"ל דמכשירי אוכל נפש מותר ביו"ט אם מותר להוציא אש מן העצים או מן האבנים ע"ש ר"ל כך דהנה כ"כ בזה דרבינו ס"ל דהבערה לא נאסרה ביו"ט מן התורה ור"ל דלא משום תיקון האוכל הותרה ביו"ט רק דזה לא נאסרה ומשום דהבערה גופה היא רק לצורך אוכל לא בעצם אוכל. והנה נ"מ כך דעיין בעירובין דף ק"ב ע"ב דמבואר שם דלר"ש ס"ל דמכשירין שנעשה סיבה שלא היה אפשר לעשותן מע"ש דוחה את השבת ותלתא תנאי בזה ואנן לא ס"ל כן והטעם דאנן ס"ל דלא דקרבן ציבור דוחה שבת רק דע"ז לא נאמר איסור שבת וא"כ זה רק היכא דלא משכחת לה שיהיה יכול לעשותן מע"ש דאז זה גופא הוה מצורך הקרבן ונ"מ ג"כ להך בעיא דירושלמי ספ"א דר"ה דאף בלילה שאז אין זמן קרבן מ"מ המכשירין דוחין את השבת ובאמת נ"ל דלמסקנא דשבת דף קל"א ע"א הא דקיי"ל דקצירת העומר דוחה שבת הוא משום דהוא גופא הוה גדר מתיר אם נימא דקצירה מתרת לקצור עי' מנחות ד' ע' ע"ב וירוש' פ"א דחלה וכמו אם נימא למ"ד דהבאה מתרת לקצור ה"נ הקצירה לא משום דבעינן ראשית קצירכם ועי' בירושלמי פ"א דחלה דאמר שם דאם קצר לשם עומר דמותר לקצור ואח"כ נטמא דחזר היחיד לאיסורו ואף דאז שוב לא יתקיים ראשית קצירכם דכבר נקצר קודם שנטמא הרבה תבואה וע"כ דזה בגדר מתיר ונ"מ ג"כ אם היו כל השעורים קצורים מקודם ע"י איזה סיבה אם אז צריך להמתין בקצירת החטים עד ההבאה או לא כיון דאין מה לקצור ועי' מש"כ רבינו שם פ"ז מהל' תמידין בהל' כ"א דאם קצר לפני העומר הקציר כשר ר"ל דלית בו משום לא תאכל כל תועבה עי' חולין דף קט"ו וכ"מ. ולכאורה יש להביא ראיה לזה דאל"כ היך משכחת הך דמן העומרים כמבואר במנחות דף ע"א הובא בדברי רבינו פ"ז ה"ח וע"כ דכשרים. אך אם נימא כשיטת הירושלמי אין ראיה די"ל דמיירי שנקצר לשם עומר וא"כ הותר לקצור וקצר ואח"כ נטמא מה שקצר להעומר וקמ"ל דיכול להביא מהני וכשרים הם דהא נקצרו בהיתר, ועי' מש"כ רבינו בהל' י"ד פ"ז שם תבואה שהשרישה כו' בדרך שאסור לאוכלה ע"ש ור"ל דאף דקצירה לא שייכא כלל להבאה דקצירה מתרת לקצור מ"מ ההשרשה תליא בקודם ההבאה ועמש"כ התוס' פסחים דף נ"ה ע"א. וזה ר"ל הך דשבת ד' קל"א ומכות ד' ח' ע"ב ע"ש גבי מצוה לקצור ולהביא משמע דבקצירה עצמה יש מצוה לא משום הכשר ההבאה רק דמזו הקצירה יביא, וא"כ לפ"ז גם בהבערה ס"ל לרבינו דההיתר הוא לא משום צורך כו' רק דלא נאסרה ור"י דס"ל דמכשירים מותרים הוא משום צורך אוכל נפש ונ"מ בדבר שאינו מצוי דע"ז לא כוונה התורה ומ"מ צורך אוכל נפש יש בו וא"ש: ע"כ השמטה]