צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יוסף רוזין
פרק יב · הלכה יב
אע"פ כו' אין נזקקין כו' ע' בהשגות. וכן כתב רבינו לקמן בסוף הל' נדרים ע"ש. והטעם דגבי שבועה דהוא איסור גברא ולא חל האיסור על שום דבר לא שייך לומר כאילו בנה במה דהאיסור הוא השבועה ולא דבר אחר ולכך קי"ל דלא מהני מתפיס בשבועה ע' שבועות דף כ' ובר"ן שם. וע' נדרים דף כ"ח דלר"א דהוה מחלוקת ב"ש וב"ה אם יש שאלה בשבועה. ועי' ירוש' ריש פי"א דנדרים דהוה מחלוקת דר"י ור"ל אם יש שאלה והפרה בשבועה וע' נדרים דף כ"ב ע"ב בר"ן וכ"כ בזה. דהיינו כגון דרך חרטה דזה הוי כמו גדר תנאי ומעשה בדבר אחד דהשבועה היינו האיסור והדבר הוא עצם אחד וזהו ג"כ כוונת הגמ' ב"ק דף ק"י ע"ב גבי חטאת שמתו בעליה הילכתא גמירא ומה תירוץ הוא זה. אך ר"ל דזה הוה כמו דבר אחד וממילא הוא וע' בהך דקדושין דף כ"ג ע"ב גבי קנה עבד קנה רבו ע"ש ברא"ש דזה דבר אחד וא"א לחלקם וע' בתוס' כתובות דף נ"ו ע"ב ואכמ"ל. וע' תוס' ב"ב דף ק"כ ע"ב ד"ה דתנן דזה הוה בגדר מחשבה ע"ש ועי' בהך דעירובין ד' ל' ע"ב בתוס' ד"ה ולפרוש מש"כ שם בסוף הדבור גבי הקדשות דהא יכול לשאול עליו. אך לפי שיטת רבינו בסוף ה' נדרים דבנדרי הקדשות אין מצוה לשאול ע"ש גם י"ל דר"א לשיטתו בערכין ד' כ"ג דאין שאלה בהקדש. ועי' בירוש' בערובין שם דאמר שם ואין אדם נשאל על הקדשו וע"ש בגמרא בע"א מה דמחלקים בין שבועה לנדר ובאמת אין הפי' שם כשיטת רש"י רק דנ"מ בין איסור חפצא לאיסור גברא דכיון דהאיסור על החפץ א"א לערב בו דלא הוה שם דירתו דאין שם אוכל עליו לדידיה:
סוף הספר