צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יוסף רוזין
פרק יב · הלכה ג
מי שנשבע בשמים כו'. עיין בהשגות וע' בהך דנזיר ד' ג' ע"ב בהך דמתפיס אינש במילתא דסמוך לו ע"ש וע"ש דף ס"ו ע"ב ברש"י ד"ה השמים:
וכן. הנשבע בנביא כו'. ע' עירובין דף י"ז ע"א דנשבע בתנ"ך וע' בהך דכריתות דף ח' ודף כ"ו דנשבע במעון. וע' קדושין דף ע"א ע"א דנשבע בהיכל ע"ש וע' נזיר דף ל"ב ע"ב היכל ד' ע"ש ברש"י ותוס' דזה לשון שבועה וע' כתובות דף כ"ז ע"ב דנשבע ג"כ במעון ושבת דף קכ"ז ונדרים דף ט' דנשבע בהעבודה ע"ש וע' בתוספתא חלה פ"א שנשבע בלבוש וציץ ע"ש והנה לפי שיטת רבינו דמחלק בין תורה לנביאים לגבי שבועה משום דשבועה הוא כנשבע במלך עצמו וזה רק נבואת משה וכמש"כ רבינו בס' המצות נמצא כך דכל דבר שהוא עצם הקדושה דאין קדושתו מסתלקת ממנו לעולם אז שפיר חלה בו שבועה וע' בהך דיבמות דף ו' ע"ב לא ממקדש אתה מתירא ר"ל דאין בו קדושה עצמית דאם נסתר פקעה ממנו הקדושה משום דלא נמשח בשמן המשחה משא"כ משכן וכלי שרת וכמש"כ התוס' יומא דף מ"ד ע"א. וע' שבועות דף ט"ז ע"ב ועי' בתוס' נזיר דף ג' ע"ב דבזרוע עוזו היינו תפילין משמע דזה הוה שבועה גמורה והוי כעין ס"ת לשיטת רבינו דהוא קדוש בעצם לא משום הדין וע' יומא דף ח' גבי היסח הדעת ע"ש ולכך י"ל ג"כ הך תוספתא דחלה הנ"ל דנשבע שם בציץ. וע' כאן דף ל"ח ע"ב דמבואר דגבי אנקוטי חפצא די בדיעבד בתפלין וע' ברכות דף כ"ד ע"א סד"א לבעי הנחה כס"ת ע"ש ובאמת בזה פליגי ר"פ ורבא בשבועות שם אם זה הוה בעצם קדושה או רק מחמת הדין. וזהו ג"כ כונת רש"י בתענית דף י"ג ע"א גבי ייסר עצמו בצלו משום הך דהרימותי ידי ר"ל כה"ג דיד הוה שבועה וע' סוטה דף י"ז בשכר כו' זכה לתפלין. וע' בהך דקדושין דף ט' ע"א גבי תגא דמלכא ע"ש וע' בתוספתא כאן ספ"ב דמ"מ בשבועת העדות אם השביע בתורה אין חייבין קרבן שבועה. והנה הר"א ז"ל כאן בהשגות מפרש דמיירי לענין נודר וגוילין הוי רק כמו דבר האסור וכמו יד. וע' בהך דשבת דף קט"ז ע"א דאזלא כתב אזלא קדושתיהו אך מ"מ יש איסור עליו גם אח"כ. וע' תוס' ערכין דף ו' ע"א גבי שם שלא במקומו ע"ש בתוס' והוה כעין חזה ושוק של שלמים כמש"כ הר"ן בנדרים דף י"א ודף י"ב. וע' תוספות נזיר דף כ"ב ע"א ד"ה מר זוטרא. וע' במה דפליגי בירושלמי פ"א דנדרים גבי אם מתפיס בולד חטאת אם מיקרי מתפיס בדבר האסור או בדבר הנדור משום דהקדושה כבר פקעה דאין מועלין בה רק דהוה כמו דבר האסור כמו דיליף בהך דבכורות דף ט"ז ע"א מקרא דטמאים ע"ש ובירוש' שם נקט על דעתין דרבנן נשנה כעזרה ונ"ל דט"ס הוא וצ"ל כעורה ור"ל כעורות קדשים ומשום דיש בזה כמה סתירות אם הך דמועלין בעורות הוה משום קדושה עצמית או מחמת הקרבן ע' בהך דזבחים דף מ"ג ע"א דמה מתיר ושם דף ק"ג ע"א אבל עור תפיס ע"ש ברש"י ד"ה אלא וברש"י חולין דף קט"ז ע"ב ד"ה הרי בסה"ד ע"ש דלא חלה קדושה על עורות ושם דף קי"ז בתוס' ד"ה הוא ע"ש וכ"מ בזה והעיקר דהעור קדוש רק בגדר כמו דאמרינן בחולין דף קכ"ט ע"א כששימש מעשה עץ שימש ר"ל לא דחלה עליו הקדושה בפ"ע רק דהוא מחמת דכל הבהמה קדושה וכן כל ידות כך כמו שאמרו שם גבי חיבורי אוכלים ע"ש ולכך אם התפיס בעור בלבד תליא בהך דמתפיס בולד חטאת וה"ה קלף של ס"ת הקדושה ג"כ בגדר זה רק מעשה עץ ולכך אזלא כתב אזלא קדושה ואף דצריכים גניזה דלא גרע ממקק ומס"ת שבלה דצריך גניזה כמבואר שם דף קט"ו ע"א ודף צ' ע"א במשנה ובב"ב דף כ' ע"א גבי ס"ת שבלה וכ"מ. מ"מ אין בו קדושה ולא כשיטת התוס' מגילה דף ל"ב ע"א ע"ש בד"ה הגליונים וע' מש"כ רבינו בהל' תפלין פ"ה ה"א ע"ש דגם מן הגליונים אסור לכתוב מזוזה וע' מו"ק דף כ"ו ע"א גבי הרואה ס"ת שנקרע ובירוש' שם אמר דה"ה בנשרף דצריך לקרוע גם על הגויל הרי חזינן דהגויל יש בו קדושה בפ"ע דאל"כ היך קורעין הא אזלא כתב וגם למה לא יצא בקריע' אחת כמו גבי מקדש וירושלים וע"ש דף כ"ז ע"ב וצ"ל דשם הגויל נשרף תחילה ע' בע"ז דף י"ח ע"א גבי הך דרחב"ת. וע' בהך דב"ב דף קנ"א ע"א בהך בעיא אם ס"ת אקרי נכסי ועי' חולין דף קל"א ע"א גבי ט' נכסי בהן וזה הטעם דסנהדרין דף קי"ג גבי עיר הנדחת דאין שורפין משום דלא הוה שלשה וע"ש ברש"י. אבל אזכרות ס"ל להראב"ד דזה הוה כמו קדושת הגוף דגוף האזכרה יש בה קדושה אף שלא מחמת ס"ת ולכך ס"ל להתוס' מנחות דף מ"ב ע"א דאזכרות צריך לכתוב בפירוש לשמן דהיינו לשם האזכרה אבל לשם ס"ת א"צ דסתמא לשמה קאי וגם לא לשם אזכרה של ס"ת דזה ג"כ סתמא לשמה קאי רק לשם אזכרה. וע' בהך דסוכה דף מ"ד ע"א גבי ערבה שבלולב דאין יוצא בה לשם ערבה ושם בע"ב. וזה בעצם נ"מ בין שמות המיוחדים לשאר שמות אף שאינם נמחקים דזה הוה בגדר קדושה וזה גדר איסור וע' בהך דערובין דף י"ח ע"ב מיום שחרב ביהמ"ק כו' בשתי אותיות ע"ש ברש"י וזה משום דזה ג"כ אינה קדושה רק איסור וע' סוטה דף ל"ח ע"א ד"ה או אינו כו' מה דפליגי על ר"ה גבי כינוי דרק שם בן ד' ע"ש ושם דף כ"ד ע"ב דס"ל דאהי' הוה ג"כ רק כינוי וע"ש דף י' ע"א דדבר היוצא משם בן ד' אותיות אסור למוחקו וא"ש מ"ש שם התוס' משלום ומש"כ הרא"ש על הך דשלמה דשבועות דף ל"ה ע"ב ע"ש ועי' יומא דף פ"ד ע"א גבי מה דנקט שם דלכתוב אמשכא כו' ולא כתב שם בן ד' בפירוש וע' ב"ב דף ע"ג ע"א גבי הך דאלוותא. וע' מש"כ לקמן בהל' נדרים פ"ב הי"א גבי חרמי כהנים ע"ש וע' תוס' גיטין דף ל"ב ע"ב גבי דלא מהני ביטול לס"ת בד"ה ר"ש ע"ש. ונ"מ אם י"ל דמהני בה שאלה לחכם. אך י"ל דהוה כמו דאתא ליד גזבר כמבואר בנדרים דף נ"ט וכ"מ בתוס':