צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יוסף רוזין
פרק יא · הלכה א
כשם כו' שנאמר ובשמו כו'. עיין בהך דתמורה דף ג' ע"ב משמע כשיטת רבינו דלא כהרמב"ן בספר המצות ועיין בהך דשבועות דף ל"ה ע"ב אמרה תורה השבע ע"ש. וע' בהך דב"ק דף ק"ו ע"א בהך דרב הונא אמר רב דס"ל דשבועה קונה ר"ל כך דהנה באמת זה הוה מחלוקת אם שבועה הוה חיוב או רק בירור ע' תוס' ב"ב דף ל"ד וזה בעצם המחלוקת דר"י ור"מ בהך דשבועות דף מ"ה ודף מ"ז גבי חזרה שבועה למקומה דזה ס"ל דשבועה הוי בירור וכ"ז שלא נתברר חייב לשלם וזה ס"ל דהוא חיוב שחייבתה התורה לשבע ואם אינו יכול לא איכפת לן וע' בהך דב"מ דף ל"ה ע"ב אם שוכר קונה לפרה בשבועה או דזה השבועה היא מילתא אחריתי ובזה פליגי ר"י ורבנן ע"ש בתוס' ואזיל לשיטתיה בהך דשבועות הנ"ל ועי' בירוש' שבועות רפ"ז על הך דמתנה ש"ח להיות כשואל משום דכ"ז שלא נשבע הוא מחויב לשלם ומכלל לאו אתה שומע הן מן הך דולקח בעליו והתנאי הוא שלא יאמין לו בהשבועה ולזה מהני. ע' תוס' ב"מ דף נ"ח ע"א ד"ה בשקנה ע"ש. וכן פליגי ר"י ור"א בכריתות דף כ"ד ע"א גבי מנחת סוטה אם הוא רק גדר בירור או גדר דין ע"ש. ועי' שבועות דף מ"ח ע"א דר"א ס"ל דמחויב שבועה ואיל"ש משלם. וע' תוס' ב"ב דף קנ"ח ע"א היכי ס"ל לר"י. וע' בירושלמי שבועות פ"ז ה"י דר"י פליג על רב ע"ש. וע' בסוטה דף ו' ע"ב אם גבי מנחת סוטה יש הך דין של כפרה ספיקה. ורב ס"ל דשבועה הוה גדר חיוב וכמו דאמרינן בסנהדרין דף ע"ב ע"א דרב ס"ל דמיתה קונה לאו משום פטור דקים ליה בדרבא מיניה רק גדר קנין וכן ס"ל גבי שבועה. אך נ"ל דזה רק במושבע מפי עצמו אבל במושבע מפי אחרים דאז לא עביד החיוב של תורה לא וא"ש מש"כ התוס' שם ד"ה איתבי דלכך מקשה רק מרישא משום דשם אמר דענה אמן דהוה כמו מושבע מפי עצמו. וכן מבואר בירושלמי פ"ז דשבועות דזה רק אם עדיין לא נתחייב שעדיין לא אכל הדבר אבל אם כבר נתחייב גם רב מודה ע"ש. והא דלא מוקי גמ' דילן כך משום דקשיא ליה הך דכאן דף ק"ז ע"ב דכבר קנה אותו ופטור. ועי' בירושלמי שבועות פ"ח ה"ב ע"ש. וכן כמו דלגבי דמים קנינהו אמרינן דזה רק לענין דמים אבל מכפרה לא פטר ליה כמבואר בירושלמי פ"ו דתרומות דקרבן חייב לשמים. וע' תוס' פסחים דף כ"ט ע"א ותוס' מו"ק דף ב' ע"ב ולכך מבואר בגמ' דילן דבהודה גם רב מודה דצריך לשלם קרן וחומש ור"ל משום כפרה ולא משום דמים דממון קנה בשבועה וא"כ לפ"ז גבי יורשים דהחיוב שלהם רק משום ממון ולא משום כפרה כמבואר דף ק"ד ע"ב אלמא חומש ממונא הוא הם פטורים מלשלם לרב ובזה א"ש מ"ש התוס' שם דף ק"ד ע"ב ד"ה יש תלמוד דל"ל קרא על זה פשיטא דצריכים לשלם קרן ע"ש אך באמת קמ"ל לאפוקי מדרב. והנה זה רק אם הוה מצוה לפייס את חבירו בשבועה אז קונה ולכך רק בב"ד משא"כ אם אינה מצוה לא שייך זה וע' בסוף שבועות דהיכא דב"ד משביעין אותו ליכא שבועת ביטוי לחד מ"ד ואמר שם בירושלמי הטעם משום שמצוה להפיסו ולא שייך שבועת ביטוי כיון דהתורה צותה אותו וכעין הך דטעה בדבר מצוה וכ"מ שעשה ברשות ואידך ס"ל דכיון שהוא שקר איגלי מילתא למפרע דאינו מצוה להפיסו כלל וע' פסחים דף ע"ב וכ"מ: