אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יוסף רוזין

פרק ט · הלכה י

הלכה ט

וכן אם אמר כו'. ע' בהשגות ולעיל בהל"א ולקמן פ"י הי"ז. וע' בירוש' פ"ה דכאן דאמר שם דבשבועת הפקדון לא עשה המושבע כנשבע ור"ל כשיטת רבינו דגבי שבועת העדות יש חילוק בין מפי עצמו למפי אחרים לענין אם צריך השבועה בב"ד והנה באמת לפי מה דמבואר לקמן בדברי רבינו הי"ד דכל היכא דליכא שבועת העדות יש שבועת ביטוי ור"ל לענין מלקות דאף דהא מבואר ברש"י ותוס' כאן דף ל"ז דגבי שבועת העדות ליכא גדר מלקות. זה הטעם רק משום הך דכריתות דף י"ב ע"ב דיכול לומר לא נתכוונתי וע"ש בתוס' ור"ל כך דאף דבאמת אם יעידו מקבלין עדותן אף שלא נתכונו אך אז חל עליהם שם עדים אבל משעת ראיה אין עליהם שם עדים ולכך לא בטל עדותן גבי קרוב או פסול אם לא נתכונו להעיד משעת ראיה דאז לא הוו עדים כלל ועיין מש"כ הרמב"ן ז"ל ספ"י דסנהדרין גבי עדי גניבה ובירוש' פ"ד דכתובות ה"ג גבי הני עדים שאמרו הבעל שכרן להעיד ע"ש וא"כ שוב לא שייך עליהן גדר שבועת העדות דגבי שבועת העדות לא אזלינן בתר מה דמועילים בדבורם רק שיהא שם עדים עליהם וכמבואר בירוש' כאן דאף אם קבלו עליהם פסול לעדות לא מחייב קרבן שבועה אף דמהני דבריו משום דבעינן עד. והך מחלוקת דכאן גבי עד אחד ר"ל כך אם מתחלה עד אחד * לא אתי רק לשבועה או דיכול לבטל העד בשבועה וע' מש"כ התוס' ב"ב דף ל"ד ע"א גבי הך דמחויב שבועה כו' ועיין בהך מחלוקת דסנהדרין דף ל' ע"א גבי הך דר"נ ורבנן אם עדותן מצטרפת ועיין מה שכתב רש"י כאן דף ל"ב ע"ב גבי עדי סוטה דרק משום שתודה ע"י המים ולא מחמת שתמות דזה לא מקרי ע"י עדותן. וזהו כוונת הגמ' שם דרחמנא הימניה ר"ל בגדר עדות ממש ועיין מש"כ התוס' שם דף ל"ג ע"ב ד"ה או אין מש"כ דעיקר לא אתי כו' ואף דהא לקמן דף ל"ח ע"ב גבי הך דר"ש ורבנן כו' בעיקר קנס הוא תובע צ"ל דכאן אין שם עדות ממון עליהם. וע' כאן דף ל"ג ע"א גבי שבועת העדות דאנוסה ומפותה. דלכאורה אמאי לא הוי בגדר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמ"ש התוס' כאן דף ל"ה ע"א ד"ה או ובאמת הירושלמי ס"ל בפ"ה דכאן ובפ"ד דנזיר דטעם דר"ש הוא משום דבטלה מקצתה בטלה כולה וע' בירושלמי ספ"א דנדרים גבי הנודר בתורה ע"ש נמצא דגבי עדות בעינן שיהא עליו שם עד תחילה ואף היכא דלא מהני עדותו רק מדרבנן לא איכפת לן כמש"כ התוס' דף ל"א ע"א ד"ה ורבנן ע"ש ובזה א"ש ג"כ מ"ש התוס' דף ל"ב ע"ב ד"ה ש"מ מאי טעמא לא אמר זה אעד סוטה ע"ש. ובאמת כך דמה"ת יש שעבוד כתובה גם על מטלטלים בגדר חוב ע' ירושלמי פ"ט דנדרים גבי הך דאתה מוכר שער ראשך כו' ובסוף פ"ד דכתובות הוה זה מחלוקת דאמוראי ע"ש גבי אין להם רק בית ששוה עשרה דינר והכתובה היתה עשרים דינר וע' בירושלמי כתובות פ"ט ותוס' כתובות דף פ"ב ובכורות דף נ"ב וכ"מ בזה. ולכך בעד סוטה דמהני מה"ת עדותן ודאי חייב קרבן שבועה אף דרבנן הפקיעו השעבוד ממטלטלין משא"כ גבי עד מיתה דרק מדרבנן מהני עדותן וא"ש ג"כ דברי רבינו לקמן. והטעם דמדרבנן מהני לחייב קרבן שבועה משום דלא גרע מהך דאמרינן כאן דף ל"ד ובירושלמי ובתוספתא דבידיעה בלא ראיה ג"כ חייב קרבן שבועה אף דהחיוב הוא ע"י דבריו של הנתבע. וכן בראיה בלא ידיעה דאם אמר יאמרו ואני אתן חייבים ק"ש. וה"נ כן. והנה כ"ז רק משום שבועת העדות אבל משום שבועת ביטוי חייבים מלקות גם בזה. וא"כ איך אמרינן במשנה דאם השביע עליהם חוץ לב"ד ע"מ שאמרו אין אנו יודעים ה' פעמים ובאו לב"ד חייבים על כאו"א אמאי דהרי הם פסולים בשבועת חוץ לב"ד ע"י שבועת ביטוי כיון דהוו מזידים וא"כ פסולים לעדות וע' מש"כ הר"ן ז"ל פ"ז דכאן היכא משכחת התראה בשבועת העדות שמא שכחו. וע' תוס' דף ל"ז ע"א ובמש"כ רבינו לקמן פ"י הט"ז ע"ש דמשמע דנשבעו חוץ לב"ד שאין יודעין עדות וצ"ל משום הך קרא דשם דמרבינן דחייב על כאו"א וע"כ כשיטת רבינו דמושבע מפי אחרים ע"כ צריך להיות בב"ד וא"כ לא משכחת לה וע"כ כה"ג. וגלי לן קרא דכאן חייב. אך אם נימא דגם מפי אחרים מהני שבועה חוץ לב"ד הדרא קושיא לדוכתא דשוב אין ראיה מקרא. דשמא קרא קאי אמושבע מפי אחרים דאין שייך בו שבועת ביטוי ולכך חייב על כל או"א. אע"כ כשיטת רבינו. וע' בתוספתא כאן פ"ב דממעט כל הפסולים מקרא דוהוא עד בראוי להעיד. ובירושלמי כאן ממעט מאם לא יגיד את שהוא מגיד וחבירו משלם ממון וע' ביומא דף ע"ד ע"א דיליף ג"כ מהך קרא דאם לא יגיד ע"ש. והך דתוספתא צ"ל דנ"מ כגון בעדות סוטה או בעדות אשה דשם מהני קרובים וכן בהך דירושלמי דכתובות ספ"ב גבי נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן דבעי שם אם מקרי גדר עדות לענין שיהא בהם הזמה ע"ש וע' מש"כ רבינו בהל' עדות פ"ט ה"ג דכל מי שע"י עדותו אינם יכולים ב"ד לפסוק דין אין עליו שם עד וע' בירושלמי ספי"א דיבמות גבי הך דנתערב ולדה בולד שפחתה אם שניהם מעידים אם יש עליהם שם עד אחד. אך שם י"ל כמו דאמרינן בגטין דף מ"ב ע"ב אי אתא אליהו כו' ר"ל דשם לא הוה הספק בגוף רק ע"י סיבת תערובות וע' תוס' יבמות דף ל"ה ע"ב ודף מ"א ע"ב ושם ג"כ רק ע"י תערובות ותוס' שם דף ס"ז ע"ב ד"ה אין חוששין ושם דף צ"ט ע"ב וכ"מ. וע' בתוספתא כאן פ"ג דממעט חרש מן ושמע ושוטה מן וידע ומשמע שם דממעט זה לענין קרבן שבועה לא לענין עדות בלבד. וע' רש"י ב"ק דף פ"ז ע"ב ורשב"ם ב"ב דף קכ"ח ד"ה ונתחרש ע"ש דמחלק בין אלם דהוה אינו ראוי לעדות מחמת העדות ובין שוטה וחרש דאינו ראוי לעדות מחמתו. ר"ל כך דיש ג' דינים גבי עדות. א' מה שהחסרון בהעדות לא בגוף העד וזה ר"ל התוס' שבועות דף ל"א ע"ב ד"ה ואין חייבין מה דמקשה דכיון ששכחו העדות אין עליהם שום שם עד. ותירצו דהגוף יש עליהם שם עד וזה תליא בהך דכתובות דף כ' אם אמר נזכרתי כו' אם הוה עד. ויש שהוא חסרון בגוף ויש שהחסרון רק מחמת דבר אחר. וזה הך מחלוקת דב"ב שם גבי סומא אם מחמת הגוף או מחמת דבר אחר ונ"מ דשוב לא בעי תחילתו וסופו בכשרות וע' רש"י ערכין דף י"ח ונדה דף מ"ט ע"ב דס"ל מחמת גזה"כ ובזה אתיא שפיר דברי הגמ' דב"ב שם מה דמקשה מברייתא דבעי תחלתו וסופו בכשרות ש"מ גזה"כ הוא. והנה אם נימא דהתוספתא ר"ל לגבי קרבן שבועה א"כ קשה הא לפמש"כ רבינו לקמן בהי"ב דצריך שישביעם בלשון שהם מכירים וכן כתב לעיל פ"ז ה"ז גבי שבועת הפקדון וכן מבואר בירושלמי דסוטה פ"ז ה"א וא"כ ל"ל מיעוט לגבי חרש וע' בירושלמי שם בהך מחלוקת דר"י ור"י ע"ש וצ"ל דר"ל שנשתפה בשעת השבועה לכן הפטור רק מחמת שאינו ראוי לעדות וע' בתוספתא פ"ב דנקט שם לא היה לו עדות או שהיה יודע ונעלם כו' פטור וצ"ל דכוונת התוספתא דלא נתכוון לעדות וכעין הך דכריתות דף י"ב ע"ב וכמש"כ לעיל וגם י"ל דנ"מ לפי מה דס"ל לרבינו לקמן בהל' י"ד וכן הוא בירוש' פ"ג ופ"ד דבקרוב ופסול יש בו בגדר דין שבועת ביטוי גבי היכא דידע עד מפי עד אם יש בו חיוב משום שבועת ביטוי כיון דהוא עצמו אינו יודע ע' בתוספתא ב"ק פ"י גבי אם אמר לו אביו גזילה זו של פלוני והוא נשבע שאינו יודע אם נשבע על דעת עצמו פטור וה"נ ר"ל התוספתא דאינו יודע לו עדות ר"ל שהוא עצמו לא ידע כלום. ועי' ב"ק דף ק"ה ע"א גבי כגון שהיה דיסקיא של אביו מופקדת ע"ש. גם י"ל דר"ל כך דבשעת הכפירה היה זכור העדות רק בשעת שבועה שכח ונשבע על דעת ראשונה דזה ג"כ פטור ועי' בהך דהוריות דף ו' ע"ב גבי הורה ושכח מאיזה טעם ועשה על דעת ראשונה עיין שם. ועיין בירושלמי כאן פ"ד ה"ד גבי הפרישו קרבנן קודם שכפרו בב"ד הוה הפרשה קודם חטא דלא מהני כלל וא"כ נמצא הכפירה חוץ לב"ד אינו כלום ולא הוי כמו תחילתו ברצון וסופו באונס דחייב גם על סופו כמבואר בירושלמי סוטה פ"ה וכבר הארכתי בזה במקום אחר. ועי' בתוספתא דב"ק פ"י דמבואר שם להדיא דפטור כה"ג גבי ראה גזלתו של חבירו בתוך ביתו ע"ש וע' בהך דשבועות דף כ"ו ע"ב גבי מצטער ואכלה ובמש"כ הראב"ד ז"ל לעיל ספ"ג ע"ש. וע' בהך דשבת דף צ' ע"ב במה דאמר שם כגון שהצניע ושכח למה הצניע וע' ב"ק דף כ"ו ע"ב גבי הכיר בה ושכחה ע"ש דלא מקרי אונס ע"ש ועיין בהך דהוריות דף ב' ע"ב גבי מבעט בהוראה דלא מקרי עשה בהוראת ב"ד ושם דף י"א ע"א גבי אוכל נבלות לתיאבון וכ"מ בזה:

[השמטה מש"כ גבי עד שבועה דבעי שיהי שם עד עליו: והנה לכא' מלשון התוס' סוטה דף ב' ע"ב לא משמע כן בד"ה כל מקום דכ' שם דשבועת העדות תליא בהפסד ממון לא בגדר עדות. וע' רש"י קדושין דף ס"ה ע"א גבי שניהם מודים לדברי העד דשפיר יש שם עדות עליו לא מחמת העדאתם דבקדושין עדות על הדבר לא על הבירור ויהי' נ"מ לשיטת רבינו בהל' חובל ומזיק פ"ה ה"ו דגבי חבלה בלא עדים לא נתחיב רק דנ"מ בין נזק וצער לקנס לדידן דבקנס הוי ההודאה פטור וכן אם מודה שהיו אז עדים ג"כ פטור וגבי בושת ופגם אם מודה שהיו אז עדים חייב וכ"כ בזה בהל' נערה דהטעם משום דההודאה הוי חיוב חדש והיכא דבעי מעשה שיתחיב ע"ז לא מהני רק אם היו עדים בשעת מעשה. ואם הודה שהיה אז עד אחד אם חייב דגבי קנס פטור ע' ב"ק דף מ"א ע"ב בתוס' ודף מ"ו ע"א ודף ע"ד ע"ב ע"ש ומה דמבואר בירוש' רפ"ו דשבועות דע"א אינו מחייב שבועה על קנס ר"ל אם אומר שכבר נגמר דין כמו הא דכתובות דף מ"ב ומכות דף ג' ודף ה'. דאל"כ הא גם לפי דבריו אינו חייב כלל כ"ז דליכא עדים וע' תוס' זבחים דף ע"א ע"א ד"ה על. ובאמת מה דאמרינן בקדושין דף ס"ה ע"ב מה דעתיך דילפית כו' מה התם הודאת בע"ד ר"ל כך אם ב' מודים שקידשה בפני עדים דאז תהי' א"א גמורה שלא יתפסו בה קדושין אחריני ובאמת זה אינו כ"ז שלא תוחזק ל' יום כמש"כ רבינו בספ"א מהל' אסו"ב ע"ש ואמר משום דחב לאחריני. ודלא כתוספות גיטין דף ד' ע"א ד"ה דקי"ל ומה שמודה בפני עדים זה לא מהני דהיכא דבעי מעשה צריך עדים על המעשה וזהו כונת הגמ' גיטין דף פ"ט ע"א דעדים דוקא אם מעידים דבר ברור ר"ל דעל אומדנא לא שייך גדר עדות וכע' הא דהל' שאלה ופקדון פ"ו ה"ד דאם באו עדים והעידו לדיין שזה אינו אמיד לא מהני דע"ז לא שייך גדר עדות וזהו ג"כ כונת הגמ' כתובות דף פ"ה ע"א גבי הא דר"פ דאמר רבא מר קים לי בגוה ר"ל דרב פפא לא העיד בגדר עדות רק ידענא בגדר אומדנא ואמר רבא דלא מהני עדות לאומדנא דצריך שיהי' הדיין בעצמו יודע משא"כ אשתו דכגופו דמיא הוי כאילו הדיין בעצמו יודע וע' בשבועות דף מ"ו ע"ב אפילו אשתו של שומר נשבעת פי' דהוי כגופו. וע' בכורות דף ל"ה ע"ב וכ"מ. ומה דבעי בשבועות שם גבי שכירו ולקיטו מאי זה תליא במחלוקת דמס' טהרות פ"ז מ"ג אם אומנין הוי כמו שמסר להם שמירת הבית או לא. וע' ערובין דף ס"ו ע"א ודף פ'. וע' פסחים דף קי"ג ע"ב במה דאמר שם אי ידע דמהימן ליה רביה כו' וכן מבואר בשאלתות דר' אחאי פ' וישב פ' כ"ז וכן ר"ל התוס' קדושין דף מ"ג ע"ב ד"ה והשתא דעד הצריך שבועה לא הוי עד והטעם דצריך שיגמר הדבר בפיו לבדו וע' כתובות דף ט' ע"א וקינוי וסתירה כו': ע"כ השמטה]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה