צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יוסף רוזין
פרק ז · הלכה טו
טען שאבד כו'. ע' תוס' ב"ק שם דלא גרסי והודה ועי' ירושלמי שבועות פ"ח ה"ג דמבואר שם דמביא רק אשם בלא חומש. וע' ב"ק שם דף ס"ה ע"ב דמבואר להיפך וצ"ל דרבינו ר"ל דמיירי שנשבע שלא בב"ד דאז לא מקרי כפירה ואף לאחר שנשבע לא מחייב באונסין והוה שפיר שבועה וגם מחמת הודאתו לא נפסל משבועה וע' מש"כ רבינו בהל' טוען פ"ב ה"ג והטעם דכ"ז שב"ד לא פסלוהו לא נפסל לשבועה בתורת לאו בר שבועה וע' בירושלמי פ"ג דסנהדרין ה"ב פסול צריך שיפסול בב"ד ע"ש ועיין בהך דסנהדרין דף כ"ז ע"א ע"ש בתוס' ד"ה מאי מ"ש מהך דשבועות אך באמת ר"ל כך דיש שני מיני חשוד. אחד משום שאין מאמינין לו ואחד משום דלאו בר שבועה הוא והך שאין מאמינים לו א"צ שיהיה ע"פ ב"ד רק דמ"מ אינו נאמן אך היכא שיש אמר שזה חמור לא חשיד. ובזה יש ליישב הך דשבועות ל"ח ע"ב גבי האי דיינא דאשבע כו' דקשה דממ"נ אם חיישינן שנשבע לשקר שוב מה מהני מה שמשביעין אותו אח"כ אך בזה א"ש כיון דזה לא ע"י ב"ד כל היכא דזה חמור מזה לא נפסל. משא"כ אם נתברר בב"ד אז נפסל בגדר לאו בר שבועה ונ"מ שאם הודה שכבר נפסל בב"ד אחר לשבועה אז אין נותנין לו שבועה. וע' מש"כ רבינו בפי"ב מהלכות עדות ה"ט ושם מיירי כה"ג. ועי' בהך דכתובות דף מ"ב גבי קנס ובהך דמכות דף ג' ע"א גבי עד זומם ע"ש. ובזה א"ש מה דכתב רש"י בהך דיבמות דף כ"ה ע"ב ד"ה ואין אדם דכתוב שם למלקות ולפסול. ולמלקות ודאי ר"ל דהיכא דמודה שכבר גמרוהו ב"ד להלקות דבלאו הכי הא אי אפשר לחייבו בלי עדים והתראה. וא"כ מוכח דלפסול ר"ל ג"כ כהאי גוונא: