אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יוסף רוזין

פרק ה · הלכה טו

הלכה ט

וכן האומר כו'. והנה כאן לא אמר לוקה משום שבועת כו' כמו ברישא. עיין דף כ"ה ע"ב ובירוש' שם דאמר שם דהוה רק שבועת ביטוי והטעם די"ל דנשבע שלא יתכוון לעדות כמו דאמרינן בהך דכריתות דף י"ב ע"ב ע"ש ובזה א"ש ג"כ מש"כ רש"י בשבועות דף ל"ז ע"א דאמאי נקט הזיד בשבועת הפקדון ולא שבועת העדות די"ל ג"כ דמשום שמא לא נתכוון לעדות. ועי' במש"כ רבינו לעיל שלא אתן צדקה ובגמ' דילן דף כ"ה ע"א ובתו"י נדרים דף ח' ד"ה האומר דגרסי שם כגרסת רבינו והקשה דאינו מושבע ליתן לכאו"א ע"ש ור"ל דאף אם העני מבקש ממנו צריך ליתן אך זה אינו ברור שיבקש ממנו. אך רבינו כתב שלא אתן צדקה ור"ל המחויב וא"כ נשבע לעקור המצוה אף דאינו ברור לו שיתחייב וכן ר"ל בהך דקדושין דף י"ט ע"ב גבי יעוד דהוה מתנה על מה שכתוב בתורה וע"ש בירוש' דאמר דאין עליו החובה לייעד. רק דר"ל דאם מתנה שלא יהא בדין ייעוד וא"כ עוקר ודאי. ועיין מש"כ התוס' מכות דף ג' ע"ב ע"ש גבי אונאה ותוס' ב"מ דף נ"א ע"ב ד"ה ע"מ ועיין מש"כ רבינו בפהמש"נ פאה ספ"ו ע"ש ותוס' חולין דף קל"ד ע"א ד"ה חוץ ועיין בהך דגיטין דף פ"ד ע"ב מה דהקשה שם ותיפוק ליה דמתנה כו' ובאמת תמוה לכאורה הא אינו מתנה שיהיה הדין שתאכל רק שאם תרצה שיהיה גט תאכל וצ"ל דזהו כוונת התירוץ בגמ' דשם לא סגיא כו' ועי' בהך דתמורה דף כ"ה ע"א דברי הרב ודברי התלמיד ובהך דזבחים דף ע"ה ע"ב רחמנא אמר לא תפדה ועיין בהך דב"ב דף קל"ג רחמנא לא אפסקיה. ובמנחות דף פ"ד רחמנא אמר כו' וכ"מ. ועיין בירושלמי פ"ה דיומא גבי הכניסן בזה אחר זה על איזה מהן מתחייב כו' ואמר שם כיון דאנו אומרים לו שיכנס א"א שיתחייב על זה ועיין בהך דסוטה דף ו' ע"א מי קרמינין עליה כו' ור"ל כך דא"א שנגרום ע"י דין שיהא מוכרח שמתבטל דין. ואף שאפשר שלא יבוא הדבר לידי חיוב מ"מ אז אין שם מצוה עליו משא"כ אם יש מציאות שגם המצוה או העבירה ומ"מ יהי יכול לעשותה או לבטלה שפיר חל השבועה עליו אף שעכשיו אסור ולכך פסק רבינו כשנשבע להרע לעצמו ששפיר חל משום דיש מציאות שחל עליו אף שאסור כגון להתענות ולהיות נזיר ולכך חל. ועיין בהך דנדרים דף ס"ד ע"ב גבי בשר עוף. ע"ש ושם דף ט' גבי כנדבת כשרים ע"ש בר"ן וברא"ש. והנה רבינו ז"ל מחלק דגבי סוכה כתב אם נשבע שלא יעשה סוכה אז לא חל' השבועה ושלא לישב בצל סוכה לעולם שפיר חל וגבי מצה מחלק בין שנה בין פסח וכן גבי בגד והטעם כך דהנה בירוש' פ"ג דשבועות אמר שם דאדרבא י"ל דמתוך שלא חל על המצוה לא חל ג"כ על הרשות ונימא בזה דהוה כמו בטלה מקצתה בטלה כולה ולכך לא אמרינן בנזיר דף ד' דנזיר הוה איסור כולל משום דכיון דאין נזירות לחצאין ואם לא יחול זה לא יחול זה לא מקרי כולל ועי' תוס' שבועות דף כ"ה ע"א וה"נ גבי כולל ס"ל כה"ג להירוש'. אך כל זה במפרש. עי' במש"כ רבינו בה' נדרים פ"ח ה"ו ופ"ד הי"א ומש"כ התוס' שבועות דף כ"ז ע"ב ד"ה הכי בסוף הדבור ובירוש' נזיר פ"ג ה"ב מה דמחלק בין אמר הריני נזיר שתים כו' ועי' בירושל' פ"ה דנדרים ה"ד ובתוספתא פ"ה דנדרים ע"ש. והנה באמת יש נ"מ בין מ"ע. שיש מ"ע שהחיוב חל עליו רק בזמנו אבל קודם לכן אין עליו חיוב כלל שיעשה המצוה בזמנו ויש שאף קודם לזה מחויב לראות שכשיבוא הזמן יקיים המצוה. ובזה א"ש מ"ש התוס' קדושין דף כ"ט ע"א גבי מ"ע שהזמן גרמא דאמאי מילה לא הוה מ"ע שהז"ג דהא אינו נימול בלילה וע' תוס' שם דף ל"ד ע"א ודף ל"ו ע"א ועיין בתוספתא שבת פט"ז שכל היום בקום מול ע"ש ועי' בירושלמי ראש השנה ספ"א גבי מכשירין של קרבן אם דוחה בלילה ע"ש ר"ל אם אין החיוב עליו כלל בשעה שאינו יכול לעשות או שיש חיוב עליו רק דהדין אינו מניח לו לעשות ובמה שיכול לעשות עושה אף בלילה. ועיין פסחים דף ס"ט ע"א גבי קטן חולה ע"ש במסקנא ועיין בכ"מ בהך דלילה או מחוסר זמן. ובירושלמי דפסחים שם פ"ט גבי טמא שנכנס קודם חצות בעזרה בע"פ ועיין בזבחים דף י"ב וכ"מ בזה. וס"ל לרבינו דגבי סוכה כיון דצריך שלא יהא מן העשוי והוה העשיה ג"כ מן ההכשר שפיר י"ל דיש עליו חיוב כל השנה שיהא לו סוכה בזמנה ועיין ב"ב דף ו' ע"ב גבי האי כשורא כו' ע"ש ברשב"ם מש"כ בשם תוס' ור"ל דזה הוה כמו לכל השנה ולכך הוה חזקה. משא"כ במצה. ועיין סוכה דף ט' ודף מ"ו ע"א וע"ש בתוס' ודף נ"ה ע"א גבי זמן ע"ש ולכך לא חלה השבועה על זה אף בסתם ואדרבא מתוך שבטלה על המצוה בטלה גם ברשות משא"כ במצה דאין עליו חיוב כלל קודם הזמן שיאכל בזמנו ולכך שפיר חל וגבי ישיבת סוכה שפיר חל בכולל אך באופן אם אמר לעולם דאז יש מציאות דאף בזמן החיוב יהא פטור כגון מפני הגשמים וכדומה ועי' מש"כ בזה בהל' סוכה. לפמש"כ שם דבזמן גשמים אז בטל מהסוכה שם סוכה שוב לא שייך בזה כולל. דאין סוכה אלא בזמן החיוב ועי' מש"כ הר"ן ז"ל בשבועות פ"ג ע"ד הירושלמי הנ"ל דאין סוכה רק סוכת מצוה. ולכך מחלק בין אמר סוכה לאמר צל סתם. אך רבינו לא ס"ל כן. ובאמת זהו גם כן החילוק בהך דחולין דף קל"ד הנ"ל גבי חוץ מן המתנות ועל מנת ומהך דב"ב דף ס"ג ע"א גבי ע"מ שהמעשרות שלי כו'. אך באמת כך דגבי מתנות אם הם שייכות לכהן שוב אין בהם שם מתנות כלל משא"כ במעשרות דשפיר שם מעשרות עליהן רק דהלוי נוטלן לעצמו וזהו ג"כ הוה בגדר מתנה וכבר הארכתי בזה במקום אחר. ועי' ברש"י חולין שם ד"ה חוץ ובתוס' שם דף קל"ג ע"ב ד"ה או מש"כ שם משום שהמתנות נשארו ביד כהן. אך באמת הא נפקא מינא אם יש שם מתנה עליהם כלל או רק משום דנפטר. אך נראה לי דהא דמבואר בגמ' דחולין שם דאזלינן בתר חיובא לא ר"ל המתנות. רק ר"ל מהראש. אבל אם אמר דרק הלחי יהיה שייך לישראל אז פטור מן המתנות וכן להיפך אם הלחי שייך לכהן אז הוה בגדר מתנה ולא בגדר פטור רק אם יש לו חלק בראש אז פטור וכן מבואר בדברי רבינו בה' בכורים פ"ט ע"ש:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה