אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יוסף רוזין

פרק ג · הלכה ו

הלכה ה

שבועות של שגגות כו'. הנה רבינו ז"ל סובר דלא כשיטת רש"י רק דאם בשעה שעבר על השבועה שכח את השבועה פטור וזה הוה כאונס. וכן מבואר בירושלמי כאן רפ"ג רק אם זוכר את השבועה אך דהטעות הוא בדבר אחר דהיינו העלם בשבועה אז חייב. ועיין מ"ש התוס' כאן דף כ"ו ע"ב ד"ה אפילו בשם הרב ר"א מה דמקשה ולא לדידן אליבא דר"ע. אך באמת לדידן משכחת לה כגון שנשבע שלא אכל פת חטים והוא זכור שאכל רק שסבר שהיה שעורים דלדידן פטור דהוה ליה העלם חפץ ולאביי שפיר חייב דס"ל דהוה כמו העלם שבועה ואביי לשיטתיה. וא"ש שיטת רש"י. ובאמת זה תליא בהך דכריתות י"ט ע"ב גבי כוונתו ומחשבתו ונ"מ במה הטעות אם הטעות הוא בדבר שאוכל או בדבר שנשבע ועיין בירוש' פסחים פ"ו ה"ו ובהך דמנחות דף מ"ט ע"א גבי עקירה בטעות דנ"מ במה הוא הטעות ועיין במש"כ רבינו בפ"ה מהל' רוצח הי"א דיצא חוץ לתחום בשגגה וגואל הדם סבר שיצא במזיד דגולה. אף דהא לפי מה דסבר גואל הדם הוא אומר מותר ופטור מגלות. זה רק היכא דטעה בדין או שסבר שהוא עכו"ם אבל היכא דטעה מחמת סבה לא נקרא אומר מותר. וה"נ כן דרק אם ההעלם בחפץ זה אז פטור. אבל אם ההעלם בההשבעה כיצד נשבע אז חייב לדידן. ועיין בתוספתא דנזיר פ"ג שבועה לבית שאיני נכנסת ושגגה ונכנסה כו'. ולשיטת רבינו ר"ל דלא עברה על שבועתה אף בשוגג. ולשיטת רש"י צ"ל דתלתה בדבר אחר וע' כאן דף כ"ח ע"ב ובהך דתמורה דף י"ז ע"א בתוס' גבי אכנס לבית זה כו' ע"ש וכאן דף כ"ח ע"א אם הוה השגגה בהשבועה או בהתנאי וגבי תמורה אם מיקרי הטעות בתמורה או בדבר אחר. ועיין תוס' שבת דף ס"ט ע"א דהיכא ששגג ששכח שנשבע לא הוה שגג בלאו. אך י"ל דזה רק לאביי. ועיין תוס' שבועות דף ל"א ע"ב גבי שבועת העדות דאם שכחו העדות לא הוה כלל גדר שגגה ור"ל דשוב אין עליהם שם עד כלל רק י"ל דשוב שייך עליהם גדר ביטוי כיון דאין ראויין לעדות:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה