צפנת פענח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה כד
שתצא כו'. כן מבואר בערכין דף כ"ח ע"ב וע' ברש"י שם דהטעם משום דחל עליו עוד מאתמול בלילה וע' בר"ה דף ז' ע"ב דרק למ"ד דמר"ה חל יובל אז חל מאורתא ואף דאין מקדשין את החודש בלילה צ"ל כמבואר בירושלמי שם פ"א דקדיש למפרע וגם י"ל כמש"כ רבינו בפיה"מ רפ"ג דר"ה דמשכחת שיתקדש הלילה של ל' וכ"כ בזה בח"א ובאמת נ"ל דביוה"כ של יובל היו צריכין לקבל עדות החודש עוד הפעם ואף אם ב"ד לא קבלו את העדים בר"ה כמו מן המנחה ולמעלה מ"מ לענין יובל אין מונין רק לראשון וצריך לקדשו כיון דהוא תלוי בב"ד לענין שופר וכה"ג ולכך נקרא ר"ה כמבואר בערכין דף י"ב וע' תו"י נדרים דף כ"ג ע"ב וזהו כוונת הגמ' תענית דף ה' ע"א כדרך שמונין כו' וע' עירובין דף מ' ע"א במחלוקת דר' דוסא ורבנן גבי ר"ה וזה תליא אם הטעם דנוהגין גם יום א' קודש משום ספק דלמא יתקדש או משום הטעם שכתב רבינו בהלכות קידוש החדש דכיון שהלבנה נראית בו ביום אף שאין אנו מקדשין אותה מ"מ אין נוהגין בו חול. ואף דעדיין קודם יו"כ אין עליה שם יובל אף לדידן לגבי שדות כמבואר לקמן פ"י מהלכות שמיטה הי"ד וכן פירש"י בר"ה דף ט' ע"ב אך באמת נ"ל דרבינו ז"ל לא ס"ל בזה כרש"י דהא דקי"ל דשלשתן מעכבות בו הוא רק לענין דיני יובל אבל לענין מלאכת קרקע ופירותיה הפקר זה גם אם לא נהגי הני ג' דברים מ"מ הדין כן ועי' בתו"כ פרשת בהר דמבואר שם דהיכא דליכא שמיטה לכ"ע ליכא יובל ובתוס' ערכין דף ל"ב ע"ב ד"ה מני מבואר להיפך ע"ש אך באמת ר"ל לפ"מ דמבואר בירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה דאם אינן משמטין כספים בשביעית מעכב לענין יובל ע"ש וט"ס שם ומה דמקשה שם בירושלמי דהשמטת כספים לבסוף אף דזהו קודם יובל או די"ל דס"ל דהא דאמר שם דתקיעת שופר מעכב לא ר"ל של יובל כגמ' דילן אלא דר"ל כר' ישמעאל בנו של ריב"ב ור"ל לענין ר"ה וא"כ שוב עדיין לא מקרי סוף שביעית וע' שבת דף קמ"ח ע"ב עוד יש לומר דאתיא כהא דירושלמי דקדושין פ"א ה"ב דלמ"ד דיובל עולה למנין שבוע י"ל דיובל תהיה קודם שביעית ובזה א"ש דברי הגמ' דנדרים דף ס"א ע"א לדבריכם ה"ה אומר כו' הרי כאן ד' ומשמע דזה רק לרבנן ולא לר"י ע"ש ברש"י וע"כ משום דלר"י משכחת לה דלא הוי בב"א ומה דמבואר דיש יובל אע"פ שאין שביעית ר"ל לענין עבודת קרקע ולפירות ועי' ב"מ דף ק"ט ע"א יובל הפקירא הוא ובר"ה דף ט"ו ע"א יד הכל ממשמשין כו' ע"ש ברש"י ובזה א"ש כונת הירושלמי שביעית פ"ז ה"ו דמחלק שם על הא דתני סיאה איזוב כו' אם מששית לשביעית ששית וגבי שאר דברים אמר ר"י דמששית לשביעית שביעית ואמ"ש תמן ר"ל גבי סיאה וכו' ע"כ מיירי דהם בחצר כמבואר בנדה דף נ"א ע"א ע"ש בתוס' וא"כ לא שייך למימר רשות העני משא"כ בשאר מינים שהם בשדה והשדה הוי הפקר בשביעית וכמבואר בנדרים דף מ"ב ע"ב ולכך ספק הוה שביעית וא"כ לפ"ז י"ל דלגבי שדה אחוזה היוצאה מיד הלוקח כ"ז דלא הוי יו"כ אינה יוצאת מרשותו דלמא לא יתקעו ואף דמבואר בגיטין דף מ"ח ע"ב דהוה מוחזק למוכר ע"ש ברש"י דנקט רק המוכר שדה אחוזה ואמאי לא קתני המקדיש גם כן לענין דאם גאלה הוא או בנו דיוצאה ביובל לו ונימא ג"כ דבכור נוטל בה פי שנים אך לפמש"כ לעיל דגבי הקדש חל על עצם ואף דאם גאלה בנו דקי"ל דיוצאה לאביו ביובל זה רק גדר דין וכמו אפקעתא דמלכא דב"מ דף ק"ט ולפ"ז י"ל דבכה"ג אין בכור נוטל פי שנים דאינו אלא ראוי ובזה א"ש דברי הירושלמי פ"י דכתובות ה"א דגבי כתובת בנין דכרין הוי שדה החוזר ביובל כמו חוב ואמאי הא זה מוחזק כמבואר בגיטין הנ"ל רק י"ל דהירושלמי מיירי במקדיש. אך באמת כך דלגבי מכר לא שייך חזקה משום דלענין הפקר לא תלי בהני דברים דר"ה דף ט' כמ"ש וא"כ לא שייך בזה חזקה משא"כ גבי מקדיש דיוצאה ביובל לכהנים אז שפיר אמרינן דזוכה בה מר"ה ע' בנדרים דף ז' ובחולין דף קל"ד גבי ספק. גם י"ל דזה תליא אם שביעית נוהגת בשדה הקדש ע' בירושלמי ספ"ז דפאה דמבואר שם דנהגי ועי' תוס' מנחות דף פ"ד ע"א דמבואר להיפך וכ"כ במק"א ולכך מבואר בתוספתא דמנחות פי"ג הנ"ל דכאן אזלינן בתר ר"ה: