צפנת פענח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה א
שדה שירשה כו'. ע' בתוס' כאן דף י"ד ע"א ד"ה בעכו"ם דכ' דהטעם משום דא"ל נחלה בארץ לכך לא שייך בו דין שדה אחוזה וע' בסנהדרין דף נ"ט ע"א דלאו בני כיבוש נינהו וברש"י שם והנה באמת לכאורה קשה דאם נימא דיש להם נחלה שוב אין עליה דין א"י וע' גיטין דף מ"ז ע"א במחלוקת אם יש קנין לעכו"ם לחפור פירות ובאמת מה דאמר שם רבה מנא אמינא לה ר"ל ג"כ אהך שיש בו קנין נכסים מדיכול להפקירם ומהני הפקרו לפוטרו ממעשר וע' בירוש' פאה פ"ד ה"ו ברם כמד"א יש קנין כו' ר"ל והוא ס"ל דהך קרא דלי הארץ ממעט בורות שיחין ומערות וא"כ לא הוה הפקרו הפקר ותירץ דקל הוא שהקילו חכמים ושם משמע דקנין נכסים י"ל לכ"ע וכן בירוש' פ"ה דדמאי ה"ט ובגטין פ"ד אך י"ל דכיון דמבואר בירוש' שם הטעם משום דמקשינן לעבד וכמו גבי עבד אף דקי"ל דעכו"ם קונה קנין הגוף מ"מ אינו מורישו לבניו כמבואר בנזיר דף ס"א וקדושין דף י"ז ע"ב ה"נ גבי שדה כן ולכך אמרינן בגיטין דף ל"ח ע"א דא"ל קנין הגוף להורישו לבניו וע"ע וע"כ הם שוים לענ"ז וע' בתוספתא דע"ז פ"ד וכ"כ מזה במק"א וע' מש"כ רבינו בהל' תרומות ה"ו די"ל קנין נכסים אך נ"מ לענין אם חזר ולקחו ממנו אי יש עליו דין כיבוש יחיד וע' בדברי רבינו בהל' מכירה פכ"ג ה"ו ובירוש' בגיטין שם גבי קנה שדה ביובל אם יכול לחפור בה שיחין ומערות אך שם ר"ל בשנת היובל עצמה ובמחלוקת דרב ושמואל בגטין מ"ד וע' רש"י ערכין דף כ"ט ע"ב ד"ה בחדא דא"ש דנ"מ אם קצץ אילנות ואף דבירוש' אמר דבעינן ושב לאחוזתו י"ל דאילנות לאו אחוזה היא כמבואר בערכין דף י"ד ע"ב וע' בב"מ דף ק"ט ע"א גבי שבח שקמה ושם מבואר דיובל הוי רק אפקעתא דמלכא לא בגדר קנין פירות ובמק"א אבאר זה. גם י"ל דנ"מ לפי שיטת רש"י שם בערכין גבי ימים שבין ר"ה ליו"כ ביובל ע' לק' בהל' שמיטה פ"י הי"ד וב"מ דף ס"ו ע"ב ומודינא דאי שמיט כו' אך זה נ"מ אם חוזר ביובל שדה שמכר ישראל לעכו"ם וזהו כונת הירוש' שם גבי לא תמכר לצמיתות ואם נימא דא"ל רק קנין פירות שוב אינו יוצא כיון דלא הוי לצמיתות כע' הא דב"מ דף ע"ט וע' ערכין דף כ"ט ע"א דאמר שם אין שדה אחוזה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג והנה בתוספתא פ"א דקדושין מבואר דנוהג גם בחו"ל בזמן שהיובל נוהג בחו"ל ובאמת בכ"מ מבואר להיפך אך י"ל דהטעם כמו דאמרינן בערכין שם דקרקע של חו"ל אין עליה שם קרקע וי"ל דזה רק בהני דלא הוי אף בקדושה ראשונה אבל הני דהוי בקדושה ראשונה שפיר יש עליהם שם קרקע ובזה א"ש ג"כ הא דנגעים פי"ב מ"א דשל עכו"ם אין מטמאין בנגעים ואם לקחן יראו כבתחלה ואף דאם נימא דיש קנין ויהיה כמו חו"ל והוה כמו עכו"ם שנתגייר וצ"ל ג"כ דמכוין דמתחלה היתה בה קדושה שפיר יש עליה שם אחוזה ואם חזר ולקחה הדרא קדושה למפרע וע' במש"כ רבינו בהל' סנהדרין פ"ד ה"ו דגם א"י שהחזיקו בה עולי מצרים שייך סמיכה וע' במש"כ רבינו בהל' טו"צ פי"ד הי"א ובסנהדרין דף ע' ע"א דעזה יש בה דין נגעי בתים וע' בירוש' פ"ו דשביעית דמחלק שם בין עזה לגבול עזה וע' בירוש' פ"ג דבכורות לענין סמיכה גבי עזה אך יש לחלק משום דקדושת בעלי מסין גרע טפי ע' בירוש' שביעית שם ופ"ב דדמאי ולכך רבינו ז"ל בהל' תרומות פ"א ה"ה ע"ש מה דמחלק בין בית שאן לאשקלון דכאן נקט לשון פטור וכאן לשון היתר. וע' בהוריות דף י' ע"א ברש"י ד"ה דיבור משמע דאח"כ שפיר מטמא אף דהיו עדין קודם כיבוש וחילוק וע' יומא דף י"ב ע"א וצ"ל דמ"מ לא הוה פטור בעצם אך באמת גבי שדה אחוזה זה הוה מחלוקת דר"י ורבנן בתוספתא פ"ג דערכין דר"י מוסיף אף יבנה ור"ל אף דיבנה הוה רובא עכו"ם כמבואר בתוספתא דמאי פ"א וע' תוס' כתובות דף מ"ה ע"ב דבטלה הקדושה ובירוש' פ"א דמגילה וע' בתוספתא דע"ז פ"ד ובכתובות דף קי"א ובירוש' דמאי פ"ה ה"ט גבי הר המלך דבקשו לפוטרו מן המעשר והטעם משום דהוי רובו עכו"ם כמבואר שם ובכ"מ ומ"מ ס"ל לר"י דיש בהם דין שדה אחוזה וזה ר"ל התוספתא דקדושין הנ"ל וה"נ י"ל גבי עכו"ם כן וא"ש דברי התוס':
וערכה. הוא הערך כו'. כ"כ בזה לעיל אם ר"ל דהתורה שמתה אותה כך או דהוה רק גזה"כ ע' ב"מ דף ס"ח ע"א וזה תליא בהבעיא דכאן דף ה' ע"א גבי הקדיש שדה אחוזה למזבח וא"כ אם נימא דזה הוה רק גזיה"כ י"ל דהוה כמו בחולין דף קל"ט דכ"ז שלא באו המעות ליד גזבר עדין לא קדשו ולא יצאה השדה לחולין והנה אם גבי שדה אחוזה בעי ג"כ י' כמו גבי קרקע כיון ששומתו ידועה והוה כמו גבי ערכין דמ"ש רק היכא דבעי שיהא נישום כעבד אז בעי' י' כדמבואר לעיל פ"א ה"ט ובסנהדרין דף ט"ו וא"כ גבי שדה אחוזה לא בעי י' אך כיון דמבואר לק' בה"ז לשיטת רבינו דיש נ"מ בדעת הגזבר וא"כ י"ל דלזה בעי עשרה וגם צריך כהן: