צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי יוסף רוזין
פרק ו · הלכה כד
כשם שמברכין כו'. עיין בהשגות מה שהקשה על הברכה ועיין בהה"מ מה שהביא מנטילת ידים אך באמת דבר דאינו מצוה רק סילוק האיסור אז אם ע"י הדבר הלך האיסור אז מברכין עליו אבל אם האיסור ישנו רק שנסתלק מהדבר אז אין מברכין עליו ובזה א"ש מה שהקשה התוס' חולין ד' ק"ו ע"א מניקור ומליחה ע"ש ועיין מש"כ התוס' ביצה ד' ל"א ע"ב ד"ה ונפחת ע"ש. ובאמת הנה לפי המבואר בירושלמי פ"ד דדמאי ה"ג מוכח דדמאי התרומה אינה אסורה רק בעבור שעל ידה ניתר השיריים לאכילה ולכך ס"ל שם לר"ש דאם חזרה למקומה אינה מדמעת דכיון דכעת שוב אין השיריים ניתרין שוב אין התרומה אסורה וכן ר"ל שם במה דאמר הפריש תרומת מעשר ונשרפה ר"ל שנשרף השיריים שוב אין התרומת מעשר של דמאי אסורה כיון דאין לה מה להתיר וע"ש בירושלמי וטס"ו שם וצ"ל כך בגין דחשדתך ותקינתין ואיתקודין כצ"ל ר"ל ונשרפו וע"ש. ובזה א"ש מה דאמרינן בשבת ד' כ"ג ספק דדבריהם לא בעי ברכה ואמאי הא כיון דנתקנה התקנה דכל שלקחו ממי שלא קיבל להיות חבר שצריך להפריש דמאי מי גרע זה מנטילת ידים ועיין בירושלמי שם פ"ג ה"ד מבואר שם דאם הפקיד פירות מתוקנים אצל ע"ה ואמר ע"ה נטלתיו והנחתי אחרים משלי מתוקנים צריך להפריש דמאי ולא שייך כאן ליהמניה דמתוקנים במיגו דכיון דאמר שהם שלו שוב צריך להפריש אף אם הם מתוקנים משום תקנה וכמו הך דחגיגה ד' כ"ב ע"ב ובירושלמי פ"ב דדמאי ה"ג ופ"ב דשבת דנאמן ע"ה לומר לא הוכשרו אבל אינו נאמן לומר הוכשרו ולא קיבל כו' ולא שייך כאן גדר מיגו כיון דהוכשרו מיד נטמאו כיון שהם ברשות ע"ה וגבי דמאי ג"כ כן רק דאם אמר דאינם שלו אז נאמן ועיין מש"כ בזה בדברי רבינו בהל' מעשר, וא"כ למה לא יברך רק הטעם הוא כך דגבי נט"י האיסור הוא משום דצריך נט"י ועיין חולין ד' ק"ז ע"ב גבי אוכל מחמת מאכיל ושם ד' ל"ג ע"ב גבי ונאכלין בידים מסואבות ותוס' פסחים ד' קט"ו ע"א ע"ש משא"כ גבי דמאי הפרשה הוא מחמת איסור והאיסור הוא בגדר ספק לכך אין כאן ברכה: