צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי יוסף רוזין
פרק ו · הלכה יג
עיין בהה"מ במה שכתב אעפ"י שאסורה מחמת ספק כו' לגבי אכילה כו' ועיין כאן ד' נ"ח גבי חשיכי ועיין תוס' קדושין ד' מ"ג ע"ב גבי חלה דחלת מעשר שני בגבולין משום דאינה ראויה שם לאכול ע"ש ועיין נדה ד' מ"ז ע"א דכיון דאינה ראויה לאכול מחמת דבר אחר לא מקריא אינה ראויה ע"ש בד"ה אתי ע"ש ועיין בירושלמי פ"ב דפסחים ה"ג דאם חימץ ואח"כ עירבו אין בו איסור טבל משום דאין איסור חל על איסור ותיפוק ליה דאינו ראוי לאכילה ולא הוה עריסותיכם וצ"ל דס"ל דחמץ ג"כ אינו איסור עצמיי רק איסור דבר אחר ועיין בפסחים דף ל"ג ע"א כגון דאחמיץ במחובר ותיפוק ליה דלא הוה טבל כלל ועיין מש"כ בזה בהל' שגגות פ"ד. והנה עיין בסוף פ"ז דתרומות גבי שתי קופות דהוה מחלוקת ר"מ ורבי יוסי אם חייב בחלה ע"ש בפיהמ"ש ותיפוק ליה דהא אינם ראויים לאכילה. ובאמת לפי הנראה דר"מ ור"י שם דפליגי אזלי לשיטתם בהך דבכורות דף י"ז ע"ב גבי ספק מתנות ועיין שם ד' י"ח ע"א הכל מודים ובאמת מן המשנה נראה דזה דר"י פוטר מן החלה זה רק משום דנאכל הראשונה אבל אם שניהם לפנינו חייב בחלה ועיין בכריתות ד' י"ח ע"א בא אחד ואכל את הראשונה כו' ע"ש. והנה עיין בתוספתא פ"א דתרומות גבי חרש דהוה תרומתו בספק כיצד עושה ב"ד ממנין לו אפוטרופוס וכו' ע"ש דבעי שיהיה אפוטרופוס והחרש עושין התרומה, והטעם דהנה בירוש' שם אמר דאפוטרופוס של גדול אינו יכול לתרום משום דהוא בעצמו יתרום ואפוטרופוס של קטן יכול לתרום וכמש"כ התוס' גיטין ד' מ' ע"ב ד"ה וכתב כדי שלא יאכל טבלים כיון שהוא בעצמו אינו יכול לתקן וכן כתב רבינו ז"ל בפ' י"א מה' נחלות ה"ט ע"ש וא"כ כאן גבי חרש כיון דעכ"פ מספיקא הוא אסור לאכול מה שתרם החרש א"כ יהיה אפוטרופוס יכול לבדו לתרום וכבר כתבתי בזה לעיל בהל' שבת פ' י"ט ה"כ ע"ש ועיין יבמות ד' קי"ג גבי הך דבעי רב אשי ובזה אתי שפיר דהחשש הוא משום דעתים חלים עתים שוטה ואכמ"ל: