צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי יוסף רוזין
פרק ו · הלכה ג
[השמטה למש"כ שם במה דמבואר בירושלמי פסחים פ"ב ה"ג דאם חמץ ואח"כ ניטבל לא חל עליו איסור טבל ואם התרו בו אינו לוקה משום טבל וא"כ ל"ל למעוטי בפסחים דף ל"ג ע"א גבי מפריש תרומה חמץ אם לא היתה לו שעת הכושר דאינו קדוש תיפוק ליה דלא טביל כלל וגם נ"מ אם השהה הטבל לאחר הפסח לדידן דס"ל דמותר בהנאה מדאורייתא אי חל עליו איסור טבל או לא אם זה הוי כמו נדחה הטבל או הוי כמו הך דיבמות דף ל"ב ע"א מתלי תלי כו' ועיין בתוס' ב"מ דף קי"ב ע"א דנדחה לאו דבל תלין אף דחל על החנוני כמבואר בתוספ' שם פ"ט וע' תוס' חולין דף צ' ע"א גבי גיד הנשה דכיון דלא חל עליו מעיקרא איסור גיד שוב לא חייל דבעינן שיהי' גיד משנוצר ע"ש בד"ה קדשים והנה גבי טבל אם צריך ג"כ דוקא שיהי' ראוי לטבול משעת קצירה וע' במנחות דף ס"ט ע"ב דבעי שם אי מותר להביא ב' הלחם מן חטים שירדו בעבים ולא מבעי אי מותר להביא עומר משעורים שירדו בעבים וע"כ צ"ל דגבי שעורים כיון דהוא מתיר חדש במדינה בעי רק מהני שיהו אסורים משום חדש ועל הני שעורים שלא צמחו לא חל איסור חדש כלל וכה"ג אמרינן בירושלמי פ"א דחלה דאם עירב אורז עם חטים ועשה מהם עיסה אף דקי"ל דהחטים גורר את האורז ונהפך מ"מ אין עליו איסור חדש על האורז ויליף שם מקרא דכל שאינו משום חדש אין עליו משום לחם ואמר שם דתליא במחלוקת גבי חלה אי מתחילה עשה עיסה של אורז ועיסה של חטין ואח"כ עירבם אם חייבים בחלה אם צריך שיהיה לחם בשעת חיובו או שיהי' לחם בשעת אכילה ולא דמי להך מחלוקת דר"ע ורבנן בפ"ב מ"א דחלה אי אזלינן בתר קרימה ובפ"ג מ"ה דשם הוי מין חיוב ובשעת שהיתה עיסה נדחה משא"כ באורז שלא היה כלל מין חיוב תחילה ולא שייך בו דיחוי וכע' דאמרינן בירושלמי שם פ"ג ה"ה והובא בדברי רבינו בהל' בכורים פ"ז ה"ח דעכו"ם שעשו עיסה וחלקו ונתגיירו והוסיפו חייבת בחלה משא"כ בישראל דשל עכו"ם לא היה עליה שם חיוב מקודם ולכך לא שייך בו דיחוי דדיחוי הוי כמו פטור וכה"ג מבואר בירושלמי פ"א דמעשרות ה"א דאם הפקיר קמה וזכה בה ואח"כ עישרה אף דפטורה מן המעשרות הטעם משום דלא יחול עליהם שם חיוב אבל מ"מ לא הוי כאילו הפריש ונ"מ דאם הפריש הוי תרומה כיון דבשעת הפקירן לא היה יכול להפריש עליהן תרומה משא"כ אם הפקיר שבלין אז הוי כאילו הפריש ואף אם הפריש אחר שזכה לא הוי עליה שם תרומה וה"נ גבי אורז כן ונ"מ ג"כ לפ"מ דמבואר בחלה פ"ד דאין מפרישין מן החדש על הישן גבי חלה וגבי חלה אזלינן בתר עשבים ולא בתר שליש לדידן דס"ל דלא כר"א דא"צ שליש בחלה כמבואר בירושלמי פ"א ה"ב שם ובזה א"ש מה שהקשו על התוס' בכורות דף י"ב ע"ב ד"ה כיון שכ' דיכול להפריש מעיסה שאינה של שביעית ור"ל כה"ג דגבי חלה הוי משנה אחת וגבי שביעית תליא בשליש כמבואר בכ"מ ואף דהא מבואר בירושלמי מעשרות פ"ה ה"ד דלענין ספיחים חל אף על פחות משליש אך הטעם דאסור לשרוף הוא רק משום קדושה כמבואר בירושלמי שביעית פ"ט ה"ז וקדושה לא חלה על פחות משליש כמבואר בירושלמי שם ולק' בהל' שמיטה ויובל אבאר זה וא"כ באורז שהיה משנה שעברה ולשה עם חטים משנה של עכשיו אי מיקרי חדש או ישן אי אזלינן בתר שנת חיוב או בתר שנת צמיחתו וע' ירושלמי ר"ה פ"א דס"ל שם דגבי שנה של מעשר בהמה אזלינן בתר שנה שראויה להקרבה וע' סוטה דף מ"ג ע"ב ובמאירי שם ותוס' מנחות דף ס"ט ע"ב. אך כ"ז בחלה אבל גבי חדש לכ"ע פטור אף הלחם ולכך בודאי לא מצי להביא עומר דהוי מן הפטור על החיוב וכמבואר בירושלמי חלה פ"א סה"א וזהו ג"כ כונת הגמ' דמנחות דף פ"ד דמקשה שם וליתי מדאשתקד גבי שביעית ולכא' קשה הא זה מבואר שם במשנה דמן הישן לא יביא אך באמת כך דהך מן הישן ר"ל אותו שכבר פטרו העומר שעבר והני בודאי פסולים לעומר ומה דמקשה כאן ר"ל הני דהשרישו אחר העומר שעבר והביאו שליש קודם ר"ה דאין עליהם דין שביעית ומ"מ הם תלויים בעומר הבא וע' מנחות דף ס"ח ע"ב גבי בעי' דמהו שיתירו שלא כסדרן ולק' בהל' תמידין ומוספין אבאר זה ויהיה זה ג"כ נ"מ למה דס"ל לריב"נ דאורז חייבין על חמוצו כרת וגם חייב בחלה אם יש בו גם דין חדש וחיוב מעשרות כמו שאר מינים וי"ל דלכך קאמר שם מין דגן הוא ר"ל דלא משום דיש עליו שם לחם בלבד רק דהוא ג"כ מין דגן וכמו כוסמין ושיפון. וע' ברש"י פסחים דף ל"ה ע"א שם גבי קרמית וא"כ שפיר יש עליו דין חדש וטבל וע' ברכות דף ל"ז ע"ב במה דאמר ר"י לר"ג לחלק בין מין זיין אף שאינו מין דגן או מין דגן כו' דבמאי פליג את"ק ור"ל כגון בכוסמין ושיפון או אורז לריב"נ דמין דגן הוי אך מין זיין לא הוי ע' פסחים דף ל"ו ע"ב בתוס' ד"ה אוציא ובירושלמי פ"ו דברכות דפת שעורים קודם לפת כוסמין וכן הוא בתוספתא בזה אם לא עשה פת לר"י ור"ג צריך לברך ג' ברכות ולרבנן לא אף לר"ג. אך י"ל דלכך לא נקט בגמ' דמנחות הנ"ל לעומר אם ירדו שעורים בעבים משום דגבי עומר בעי קצירה והני לא נקצרו אך י"ל דלא דבעי קצירה לשמה רק דקצירה שלא לשמה לא תהי' וע' שבת דף קל"א ע"א ומכות דף ח' דשם משמע דבעי קצירה ויהי' נ"מ לפי שיטת הירושלמי דלא ס"ל כהתוס' בפסחים דף כ"ג ובמנחות דתבואה שלא הביאה שליש אף דאין בה משום קצירה לפני העומר מ"מ אסורה באכילה משום חדש אם יוצא בה אם הביא ממנה העומר כיון דבה לא שייך גדר קצירה ובאמת לכא' לשיטת התוס' הנ"ל מה מקשו בקדושין דף ל"ח דלמ"ד חדש אסור בחו"ל איך אכלו מצה הא יכלו לאכול מתבואה שלא הביאה שליש וצ"ל משום דזה אתיא לר"א דאיהו ס"ל דחדש אסור בחו"ל ולדידיה ס"ל בירושלמי חלה פ"א ה"ב דאין יוצאין בתבואה שלא הביאה שליש משום מצה ע"ש. וא"כ לפ"ז אם נימא דמה שלא חל האיסור של טבל משום חמץ הוי כמו הודחה שוב גם לאחר הפסח פקע ממנו איסור טבל ולא שייך בזה מיתלי תלי וכמש"כ וע' בתוס' מעש"ש פ"ג גבי המטליא דחיבת במעשרות כ"א בפ"ע וע' ע"ז דף ל"ח ע"ב דהן נצמחין ע"י כשפים: ע"כ השמטה]