אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין

פרק יב · הלכה טו

הלכה יד

[ממהדורא תניינא: אחד הקורח בידו או בסם כו'. בראשו כבר כתבתי דרבינו ז"ל דייק כאן דגבי סם החיוב רק אם עשה כן בראש עצמו אבל בראש חבירו אינו חייב רק בידו ממש דסם לא הוי רק פעולה שהדבר יהי' לא פועל בעצם ולכך מבואר בנזיר ד"מ ע"א דדבר שהמצוה היא התגלחת לא שיהי' מגולח רק עצם הפעולה אז סם לא מהני לזה וכן בקדושי' דכ"א ע"ב גבי רציעה מיעט שם סם והטעם דבעי שיהא הוא מרצע לא שעל ידו יהי' נרצע ולכך מבואר בירושלמי פ"ב מקדושין דלא מהני לזה שליחות ועיי' ב"מ ד"צ ע"ב דהוי שם בעיא גבי חסימה אם עושה פעולה שהשור לא יאכל אם חייב, והך דחסמה בקול לדידן דחייב שם הוי חסימה ממש וכבר כתבתי בזה בהך דשם גבי חסמה מבחוץ מאי דפליגי בגמ' דילן והירוש' תרומות פ"ט אם הגדר הוא על הדישה או על החסימה וכפי' רבינו גבי פרות המרכסות דסוף הל' שכירות ועי' בתוס' חולין דקט"ו ע"א ד"ה חורש מוכח דהאיסור הוא על הבהמה, ובאמת כתבתי בזה דגם גבי שתויי יין בעבודה עי' בד' רבינו בהל' ביאת מקדש פ"א הלט"ז ובהשגות שם דשם קאי בלא עבודה רק ביאה בהיכל לשיטת רבינו דחייב מלקות ורבינו דייק שם דרק כהן הכשר לעבודה, ור"ל לאפוקי בעל מום או אונן וכ"ה בתו"כ פ' שמיני ופ' אחרי אף דגבי טומאה כה"ג חייב עי' יבמות דף ל"ב ע"ב אבל גבי שתויי יין פטור ולכך מדייק בתו"כ פ' אחרי שעבדו בב"א ומתו בב"א משום דלמאן דאמר שתויי יין היו או מחוסרי בגדים היו, אז אם הי' א' מת קודם אז הוי השני אונן ושוב אם עבד אז לא הי' חייב מיתה רק עשה או לאו כפלוגתא דרבינו ותוס' עי' מכות די"ג. אך זה לעבודה אבל על כניסה לשיטת רבינו י"ל דכמו גבי ניטמא לפנים צריך דווקא שיעור כמבו' בשבועות די"ד ובנזיר וכ"מ כמ"כ אם שתה בפנים וגבי שתה בחוץ ועבד מלשון הגמ' דב"מ הנ"ל נראה דרק גדר שכרות, אבל היכא דרק גדר שתי' כמו גבי רביעית יין דאף אם הדבר לא פעל בו כלום וכמו בתוך הסעודה או כמו הך דרב נחמן עירובין דס"ד ע"א מ"מ חייב, וכבר כתבתי בזה בהל' מא"ס דזה נ"מ לכו"ע בין שאר משקין ליין דגבי שאר משקין צריך שיהי' שכור שהמשקין פעלו עליו שכרות ואז הוי מחלוקת בכריתות וביומא ובבכורות דמ"ה ועי' תוס' זבחים די"ד, אז י"ל נ"מ רק אם שתה בפנים ובאמת לשיטת רבינו גם כהן בע"מ לפי מה דמבו' בזבחים דס"ג דאם אי אפשר לאכול בעזרה מותר ליכנס להיכל לצורך זה לאכול דזה ג"כ גדר עבודה, ועי' במנחות דכ"ז ע"א דשלא לצורך עבודה עובר בלאו וע"ש בתוס' גבי השתחוואה אם הוה בגדר עבודה ועי' יומא דס"ח ע"ב ותוס' שם דכ"ה ע"א. עכ"פ גבי בעל מומין אם מותרים ליכנס להיכל לאכל קדשים ואם נימא דמותר א"כ י"ל דאם הוא שיכור אז חייב מלקות אך בתוספת' סוף סוכה מבואר גבי חילוק לחם הפנים דהיו מציאין את חלקן לחה"פ מחוץ לאולם ועי' סוכה דמ"ד: והנה באמת מדברי רבי' ז"ל בסוף הל' שכירות נראה דגם אמירה לעכו"ם בחסימה אף דהוא החוסם והוא הדש אסור זה מגדר גרמא, לא מחמת אמירה לעכו"ם שבות, ועי' במאי דפליגי בב"מ דף פ"ט רש"י ותוס' אם קאי על התבואה של העכו"ם או על של ישראל, ועי' רש"י ב"מ דצ"ב ע"ב דמסיק שם שעל הדישה של אחר אין חייב עכ"פ נראה מדברי רבינו דהיכא דגרם אסור גם אמירה לעכו"ם אסור וכבר כתבתי בהלכות כלאים ועי' שבת דקי"א גבי סירוס בגרם ובדברי רבינו שם פ"ז הלי"א והלי"ב ועי' בתוס' שבת דקי"ב גבי כוס עיקרין ומ"ש שם בשם השאלתות דהוי אינו מכוין ומה שהקשו שם משום פסיק רישא אך עי' בנידה ד"ל ע"ב איכא גופא דלא מקבל סמא, אך באמת עי' בבכורות דף כ"ה גבי גיזה ע"ש ברש"י דס"ל דאף דהוי פס"ר מ"מ הוי אינו מכוין וע"ש בתוס' דמכוין רק לתקן הפרה ור"ל כמ"ש לעיל מהו איסור גיזה, ועי' במ"ש המרדכי במס' שבת פכ"א בהגהות דמוכח דס"ל מהך דחולין דקל"ה דהאיסור הוא משום העבודה לא משום הגיזה דכיון דעי"ז נתכשרה הפרה לא הוי איסור ועי' בכורות דל"ד ע"א דשם ג"כ כתב רש"י גבי מום בקדשים דכיון דאין הכוונה לעשות מום אף דהוי פ"ר לא איכפת לן, ועי' ביצה דף ל"ג ע"ש ברש"י ותוס' וכה"ג גבי אהל בשבת ועי' בסנהדר' דס"ח ע"א גבי הך דשרטת דר"ע מתיר בבשרו ותוס' יבמות די"ד ור"ל ג"כ כה"ג דאם אינו מכוין להאיסור אינו כלום וכבר כתבתי בזה במ"א הנ"מ בין הקטרת קרבן בלא מלח דלוקה ובין ראות פנים בעזרה דאינו לוקה דזה משום הקטרה שהוא מעשה וזה על ההעדר, דהרי מצינו בחגיגה ד"ז דרק על ראי' ראשונה צריך שלא יהא ריקם, ועי' רש"י זבחים דק"ח ע"א שכתב דעיקר הלאו אם סלק המלח מעל איברי הזבח בראשו של מזבח, וכן נ"מ במ"ש במ"א דאף דאשה פטורה ממצות ראי' מ"מ אם עלתה ריקם עוברת על הלאו, וכן גבי שבת יש מלאכות שגם גרם חייב ע' שבת דק"כ ע"ב דגרם פטור, אבל זה רק גבי מכבה דשם המלאכה הוא רק הפועל אבל יש הרבה מלאכות ובפרט חרישה וזורה דשם עיקר המלאכה הוא הגרמא ועי' בדברי רבינו בהל' שבת פ"י הכ"ב ובב"ק ד"ס וב"ב דכ"ו ועי' מ"ש רבינו בהל' שבת פ"כ הל"ב דלא תעשה כל מלאכה הוא לחרישה ע"ש ושם י"ל דגם אמירה לעכו"ם אסור מן התורה אף דאדעתא דנפשי' קעבד, ובאמת נ"ל דהא דקיי"ל אין חייב סקילה וחטאת שבת דקנ"ד ובדברי רבינו שם פ"כ זה רק בהמתו דאז היא הולכת לדעתה מחמת קולו וכמבואר החילוק בתוס' ב"מ דמ"א ובירוש' פ"ח דכלאים ע"ש לדעתה מהלכת אבל של אחר דאינה מכרת קולו חייב, וא"ש הך דע"ז דט"ו ע"ש בזה וכמו דקידושין דכ"ב. וזה ר"ל בכתובות ד"ע ע"ב למעוטי שאר מלאכות דשבת ועי' רש"י שבת דקכ"א ע"א ודף קנ"ג ע"א דפי' שם דרק באומר לב"נ מבעי"ו בערב שבת ולא בשבת עצמו, וכן נ"מ במ"ש התוס' חולין דקל"ז ע"ב ד"ה עד במה שפירש"י שם משום דרב חסדא, אך נ"מ אם יש עליו חיוב להעביר הצבע מעל הצמר כדי שיתנו לכהן, וגם מה שייך בזה גדר מתנות כהונה בראשית הגז כל זמן שלא נתנן לכהן, ועי' תוס' ב"ק דף ס"ו ותוספת' חולין דאמר שם חייב באחריות וצ"ל דמ"מ אם הפריש ואמר שזה יתן או אם אמר כל הגיזה יהי' ראשית וקיי"ל בחולין דף קל"ו ע"ב דדבריו קיימים ר"ל רק מחמת נדר שקיבל עליו זה, ואם אח"כ צבע אז מחויב להעביר הצבע וליתנה אך לרב חסדא פטור דזה ג"כ הוי בגדר כמו גזל אף דעדיין אין שם מתנה עליהם כ"ז שלא נתנן, ועי' בירוש' פיאה פ"ח ה"ג גבי פרט בנתינתה דמבו' שם דאם הוא גרם שלא יחול עליו שם פרט ניק' גזל. ועי' תמורה דף כ"ה וממילא י"ל דלרב חסדא פקע ממנו החיוב של נתינת הנותן ולא מהני מה שאחר כך יעבור הצבע מהגיזה אף דהיא גרם לזה, ועי' ב"מ די"ב אם מותר לאדם להרביץ ארי בתוך שדהו ע"ש ועי' ב"מ דכ"ו ע"ב גבי מתנה בעלמא ובכורות דף ג' ע"ב ובהך מחלוקת דרבי וראב"ש בירוש' פ"א דמעש"ש הובא בדברי רבינו פ"ז הל"כ גבי אוכל מעש"ש בתורת חולין ופסק שם כמבו' בירוש' דגבי מעש"ש עצמו אין לו שום תקנה רק עובר על גרם שלא אכל המעש"ש בירושלים ור"ל קודם הכנסה שאז הלאו ליכא עדיין כמבוא' מכות ד"כ ועי' רש"י ב"מ ד"צ ודף נ"ה וביומא דף ט' אך מ"מ עבר על לאו דלא תוכל כו' כמבו' בספרי פ' ראה וכבר כתבתי בזה, אבל גבי כסף מעש"ש פסקינן דהפדיון מתבטל דזה הוי גדר תנאי ב"ד כמבואר כהאי גוונא בסוף מס' טבול יום וכמה מקומות ואם הפירות של מעש"ש ישנן מתבטל הפדיון וצריך להוליכם לירושלים לאכול, ועי' גיטין דף ס"ב ע"א במה דאמר שם אם נגעת הדרא לטבלא, וכבר כתבתי דזה ר"ל התו"כ פ' אמור והשיאו אותם עון אשמה ר"ל דטבל לכו"ע יש בו מיתה בידי שמים, וכבר כתבתי בזה לעיל גבי גדר חסימה. עכ"פ הגמ' שלנו ס"ל דעיקר הלאו הוא הפועל לא מה שהיא נחסמה ולא מה שהיא דשה ועי' בקדושי' דכ"ד גבי ראשי אברים שאינם חוזרי' דמבואר שם דאם הוא רק גרם שע"י זה יחסר לו יצא לחירות רק משום דאדם הוא מבעית על נפשו, ועי' תוספו' ב"ק דצ"א ע"א מה שכתב שם בשם התוספתא דבעי שיעשה מעשה בהעבד ובתוספתא ב"ק פ"ט ממעט שם דאם האדון אמר לאחר לעשות להעבד אינו יוצא לחירות ומאי קמ"ל, אך זה תליא אם הקנס שיוצא לחירות הוא תשלום להעבד או קנס לאדון וזה תלי' בהך דרשב"ג ורבנן קדושין שם היכי דנתכוין לרפוא' ובחבל בו דהוי ברשות וגדר איסור לא שייך ע"ז עיי' בסנהדרי' דפ"ד ע"ב מכה אדם לרפואה פטור ובמכילתא פרש' משפטים דפטור מגלות גבי רופא דהוי כבשליח בי"ד וזה ר"ל הגמ' בב"ק דפ"ה התורה נתנה רשות לרופא כו' ובהך מחלוקת דברכות ד"ס ובתוספתא ב"ק פ"ט דרק אם ריפא ברשות בי"ד אז פטור אם הזיק ועי"ש בפ"ו דמ"מ דינו מסור לשמים ורש"י סנהדרי' דפ"ז ע"ב מוכח דהיכי דהלקה אותו מלקות ואח"כ נתברר שלא היה צריך להלקותו עפ"י דין צריך ליתן לו ה' דברים עי"ש, עכ"פ אי נימא דזה בגדר תשלום להעבד אז אף ברשות יצא לחירות ואי נימא דזה רק קנס להאדון אז ברשות לא יצא לחירות ועי' רש"י גיטין דף כ"א ע"ב וכן נ"מ דמה דמבואר בגיטין דף י"ב ע"ב דהאדון חייב ברפואות העבד עי"ש בתוס' לחד תירוץ ובב"ק דף פ"ז כה"ג דעי"ז יצא לחירות אם האדון צריך לרפאותו אם היציאה לחירות הוה תשלום בעבור זה ובאמ' י"ל דזהו כוונת המשנה דב"ק דף פ"ז הנ"ל וכן נ"מ גבי מצמצם דקיי"ל בסנהדר' דף ע"ו ע"ב דברוצח חייב ובדיני ממונות פטור גבי מומי' דעבד אם ע"י מצמצם יוצא לחירות וזה ג"כ תליא בזה ואף דהא מבואר בתוספתא דצריך שיעשה מעשה בגוף העבד ובאמת עיקר הגדר שם אם מה שיוצא לחירו' הוא ע"י הדבר שגרם לו שיסתלק ממנו הראיה או השמיעה או ע"י החבורה שנעשה על ידה חסרון בהאיברים ע' ב"ק דף פ"ו, אך שם גבי מכה אביו דהחיוב הוא רק על החבור' אבל גבי עבד כנעני זה ב' דברים דהרי גבי עין לפי המבואר בקידושין דף כ"ד ע"ב הנ"ל יש ג' דברים שעל ידו יוצא העבד מה שעשה חסרון בהעין שלו ומה שנסתלקה הראיה לגמרי ועי"ז בטל שם העין וגם אף אם הייתה סמויה לגמרי אם חטטה האדון יוצא לחירות אף דלא שייך בזה כלל ביטול מלאכה ועי' תוספות ב"ק דף צ"ח ע"א ד"ה מותיב אם היציאה לחירות הוא ע"י הקלקול או שעל ידו נעשה בו אבר שנתקלקל ונ"מ לפי המבואר בקידושין שם גבי הייתה בו יותרת וחתכה דיוצא לחירות רק אם נספרת על גב היד ולא נקט שם כהך דבכורות דף מ"ה דאם יש בו עצם וצפורן אף דאינה נספרת הוה ג"כ מום בכהן אם חתכה, ולשיטת רש"י שם נראה דהמום הוא משום דנחתך ממנו אבר פרטי. ועי' במאי דפליגי רש"י ורבינו בהך דבכורות דף מ"ד גבי נעקרו קרנים אם המום הוא משום דהקרן נעקר לגמרי או משום דנעשה גומא בהראש והנה שם מבואר דמין שאין לו קרנים ונולד עם קרנים או להיפך כשר הקרבן ואינו בגדר נדמה, ואף דמבואר ברש"י בכורו' דף ג' ע"ב ותוס' שם דף ז' דגם אם שינוי בצמר או בשער שנשתנה כמו של מין אחר הוה נדמה, וצ"ל משום דהני ישנן משעת לידה משא"כ בקרן, ועי' בהך מחלוקת דבכורו' דף מ"א גבי אנדריגינוס אי הוה בעל מום משום חריץ הנקבות דהוי כמו חרוץ ואעפ"י דהמציאות כן ועי' ביבמות דף ע"ה ע"ב גבי מטיל מים בב' מקומות דהנקב לא הוי כמו ניקב שיפסל ובחולין דנ"ח ע"ב גבי שני בני מעיים כו' דהדרי וערבי כשר לכו"ע אף דעי"ז יש נקב יתירה וכן נ"מ במה דמבואר בתוספתא דבכורות פ"ה דסריס חמה הוה פסול בכהן, ולמה, י"ל משום דאין לו זקן והוה כמו אינו שוה בזרעו של אהרון ואף דזה לא הוה מלידה ועי' חולין דכ"ד ע"ב משמע שם דשינוי קול לא הוה פסול אלא בלוים מחמת שיר ולא בכהנים וגבי סריס מבואר ביבמות ד"פ דיש שינוי בקול, ועי' בירוש' כתובות פ"ז במאי דאמר שם במאי דחשיב דמומין הפוסלים בכהנים הוה מומין בנשים ופריך שם מזקן עי"ש אך יהי' נ"מ כה"ג אי נימא דמום דאינו שוה בזרעו שייך גם בבמה קטנה, עי' זבחים דף ט"ז ולפי שיטת התו"כ בפ' אמור דאשה כשרה להקריב בבמה קטנה וכבר כתבתי בזה במ"א דבירוש' דמגילה פ"א פליג ע"ז וכן רש"י זבחים דף קי"ח השמיט אשה אך מ"מ לשיטת התו"כ יהי' נ"מ באשה שיש לה זקן אם פסולה להקריב בבמה, והנה עי' חולין דף ס"ב דאמר שם דתסיל דינו לקרבן כמו יונה ומקשה שם דא"כ למה לא חשיב גבי מי פרה גם תסיל דאינו פוסלת ומתרץ משום דמוקיאה, ואינו מובן דע"כ ס"ל דצריך שיהיה דומה ליונה לגבי קרבן, וא"כ מה מועיל מה שמתרץ מפני שמקיאה הרי שוב לא דמי' ליונה, וע"כ כך דשינוי בלבד לא איכפת עי' ב"ק דנ"ה ע"א רק אם ע"י השינוי היא נדמה למין אחר ולכך אם אינה מוצצת לא הוה חל עלי' שם מין יונה דהייתה דומה לשאר מינים משא"כ אם מוצצת ומוקיאה לא דמי' גם לשאר מינים וזה תו לא איכפת לן, ועי' בכורו' די"ז גבי פשתן ע"ג היגי, ועי' גיטין דפ"ו ע"ב גבי קרצית שבעמיר ע"ש דמחלק בין קטנה לגדולה. עכ"פ חזינן דאף דקרן בעצם אין עליו גדר אבר מ"מ אם ניטל הוה זה מום ועי' ב"ק דף ע"ח ע"ב גבי דו"ה אם מכר לו חוץ מקרנו ע"ש וכן ס"ל לרש"י גבי אצבע יתירה אם חתכה. אך מדברי רבינו שם נראה דהמום הוא מחמת שהיה בו אבר מיותר ולאבר כזה לא מהני מה שנחתך ואין זה מום עובר דכשר, וכן מוכח בתוספתא דבכורות פ"ד גבי היתה בו יבלת דאם יש בו עצם אף אם חתכה הוי מום עי"ש, ועיין תוספות בכורות דף ל"ח עמוד ב' עיין שם, ועי' בפרה פ"ב מ"ב בהך דר"י ור"ש ובד' רבינו שם ובהשגות אך רש"י ס"ל בבכורות שם דהמום הוי משום שחתך ממנו אבר וגבי עבד אינו יוצא לחירות עי"ז והטעם דגבי העבד הוא משום דעשה בו ע"י חתיכת האצבע חסרון בהיד ולכך אם אינה נספרת לא הוי זה חסרון וגבי כהן שם המום הוא משום חסרון האצבע ועי' בדברי רבינו בהלכות עבדים גבי דלדל עצם בזקנו דמבואר שם דהוי מחמת בוטל ממלאכתו. וכ"כ בזה גבי סירוס ע"י גרמא מהך דשבת דק"י ובדברי רבינו בהל' איס"ב פט"ז, וכן הדין גבי דברי' שאסורים בהנאה אסור מה"ת לעשות פעולה שעי"ז יהי' מותר בהנאה ולכך מבוא' בתמורה דף ל"ד וכמה מקומות דהנקברים לא ישרפו ופי' רבינו בסוף הל' פסולי המוקדשים דבאמת אם עבר ושרף את הנקברים האפר מותר לאחר, והא דנקט בגמ' דתמורה ופסחים דנקברים עפרן אסור ר"ל הרקבון שלהם דזה לא הוה פנים חדשות אבל האפר שרי דהוה פנים חדשות ורק בדבר דמצוותו בשריפה אז הוה הדין כן אף שהאפר מותר אבל דבר שהדין בקבורה אז אסור מדאוריי' לשרוף אותו דזה גופו הוי הנאה שיש לו דבר וכמו שרשיפא דפסחים דף כ"ז, ועי' תו"י נדרים דף מ"ז וכן מה שהקשו התוס' ע"ז דף מ"ח ע"ב גבי אגוז של ערלה דנטע אותו דהנטיעה גופו אסור מדאוריית' דזה גופו הוה הנאה וכן מן התורה אסור לבטל איסור הנאה דזה גופו הוה הנאה וכן הך דב"ק דף ק"א גבי צביעה הצביעה גופו הוי איסור מן התורה וכן מה דמבואר בירוש' פסחים פ"ב דאם עשה איספלנית מכלאי הכרם לוקה ר"ל לא הנחה רק על העשי' גופי' וכבר כתבתי בזה בהל' מא"ס כי זה מבואר דהשינוי שנשתנה מדבר לאיסור הנאה או להיפך זה גופא הוה כמו שינוי מעשה חדש, עי' תמורה ד"ג ע"ב בדיבורו כו' ותוס' שבת דנ"ח ע"א גבי כיפה שעי"ז שמסרו לספר זה גופו הוה שינוי מעשה, והא דלא אמרי' כן גבי סוכה עי' סוכה ד"ד ע"א וד"י ע"ב וע"ש בתו' די"ג ע"ב ד"ה אם דכיון דקי"ל אתקיש סוכה לחג ואסור מן התורה ולא כשיטת התוס' וכן ס"ל לרש"י סוכה דף ל"ז ע"ב גבי אתרוג כו' ואף דהוה רק לזמן עי' בנדרים דף כ"ט ועי' במלחמות ביצה ד"ל ע"ב זה לא הוי זמן דזה הנצחיות שלו ובאמת גבי עצי סוכה י"ל דלא מהני תנאי כלל כיון דעשאן לשם סוכה תיכף כשנתקדש היום הוי הקדש וכמ"ש רש"י דל"ג כמו קרבן ולאחר הסוכות אצלם הוי כמו כל שינוי המציאות, ועי' ב"ב ד"ו ע"ב ותוס' מגילה דכ"ח ע"ב גבי בה"כ של בבל אך זה אינו וכמ"ש דלא כמ"ש הרמב"ן ז"ל דהוה בגדר הך דתמורה דף כ"ה ע"א וזבחים דף ע"ד ע"ב דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי כו' ורחמנא אמר כו' ועי' ב"ב דף קל"ג רחמנא אמר ומנחות דף פ"ד וב"ק דף ק"י ע"ב וכמה מקומות בזה, ולא דמי להך דמבואר בירוש' פ"ח דנזיר כשאטמא תפקע ממני נזירות דכבר כתבתי בזה דטומאה הוי דבר דממילא ועי' בהך דגיטין דף פ"ד ע"ב כיון דפסקא פסקא ובנדרים דכ"ט הנ"ל, ובאמ' גבי סוכ' אם עצמית הסוכ' והקדוש' שבה הוי מציאות א' תנאי מתדבק או נפרדים זה מחלוקת בין התו"כ פ' אמור והספרי פ' ראה אם סוכה הוי רק להדיוט או לגבוה ור"ל כך אם זה גדר א' דכוון שעשו סוכה או הזמינו לד' מינים וקידש עליו היום חל עליהם ממילא ההקדש וזה לא שייך להך דהזמנה דסנהדר' דמ"ח דשם רק דבר דאינו מן ההכרח לזה וכן שם גבי עבוד ע"ש ברש"י ותוס' במאי דפליגי אם עיבוד לשמה הוה גדר הזמנה ור"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל בהל' תפילין דלבתים א"צ עבוד ומ"מ אם עבדן שלא לשמן פליגי רשב"ג ורבנן אם כשרים הם והך דמנחות דף מ"ב ע"ב בהך מחלוקת דרב ושמואל גבי ציצית ופליגי שם בתרתי חדא אם צריך בציצית טווי' ועיין זבחים דף י"ג גבי עבודה שאפשר לבטלה עי"ש ואף אי נימא דא"צ אם טוון שלא לשמן אם פסולות וזה תלי' בהך דרשב"ג ורבנן גבי עבוד דלבתים אף דבאמת א"צ עיבוד וע"ש בתוספ' במנחות דף מ"ב ע"ב ד"ה כתנאי מה שהקשו שם לגט דא"צ עשי' לשמה אך באמת מה שייך כלל גבי גט עשי' כיון דקיי"ל דכתב על הכל כשר וכמבואר בגיטין די"ט ומנחות דל"ד ע"ש בתו' רק יהי' נ"מ גבי פ' סוטה דשם צריך עיבוד כמבו' בסוטה דף י"ז אם שם צריך לשמה, ועי' בתוספת' סוטה ובספרי פ' נשא אם לאחר מחיקה כשרה המגילה לסוטה אחרת וכבר כתבתי גבי שרטוט היכא דבעי שרטוט אם צריך לשמה, עי' תוס' גיטין דף מ"ה ע"ב וזה וודאי היכא דא"צ שרטוט לא יועיל אם שרטטה לדבר הצריך שרטוט כיון דצריך לשמן, ובזה א"ש מה שהקשו התוס' מנחות דף ל"ב ע"ב ד"ה הא מורידין דמקשו שם דילמא מיירי ששרטטה דלא מהני זה כיון דאז לא שייך לשמן, ועי' בדברי רבינו בהלכות ציצית פ"א הל' י"א וי"ב דמחלק דגבי טווית הציצית צריך דווקא טווי' לשמה וכשמואל וגבי הטלת הציצית בבגד ס"ל דא"צ לשמן, ונ"מ בין היכא דכתיב תעשה ובין היכא דכתיב ועשו והך מחלוקת דמנחות דף מ"ב גבי ציצית אם כשרה בב"נ לא ר"ל שם הטווי' רק ר"ל ההטלה בבגד ועי' מכות די"ב דהוי פלוגתא שם אם היכא דכתיב כה"ג גבי גואל הדם ורצח אם זה חיוב או סיפור וה"נ כן ולכך ס"ל לרבינו דאף דקיי"ל דגם התלי' בבגד צריך דווקא ישראל מ"מ כוונה לשמה לא בעי, ועי' בהך דשבת דף קל"א מה דמקשה שם דציצית ידחה שבת לר"א אם ר"ל על הטווי' או על ההטלה בבגד ע"ש ברש"י ותוס' וגם יש נ"מ דכיון דהציצית כבר נעשו הטווי' לשמה שוב י"ל דהתלי' די בסתם וכה"ג נ"מ במאי דקיי"ל בפסחים דקט"ו דבלע מצה יצא ובלע מרור לא יצא דהגדר כך דיש פעולות אשר שמו של הדבר ופעולת הדבר חל כאחד כמו קידושי כסף ופדיון הבן וראשית הגז חלים כאחד ויש שנחלקים כמו קידושי שטר וגט ומתנות כהונה זרוע ולחיים כו' וכן מצה מתחילה צריך לעשות בה פעולות שיהי' חל עליו שם גדר מצה לצאת בה עי' פסחים דף מ' ודף ל"ח ע"ב וחולין ד"ה וד"ז ע"ש ואח"כ בזמן האכילה מקיים המצוה ויוצא אף בבליעה משא"כ מרור דע"י האכילה נעשה אז המצוה וקיומה כאחת ולכך צריך אכילה וע"י האכילה חל שם המצוה והבליעה הוא קיום המצוה ועי' מנחות דף ל"ד ע"ב דאמר שם תפלה של רא"ש אם מותר לשנותה לשל יד דתלי' בהזמנה מילתא ושם ג"כ דא"צ כלל להזמין, עכ"פ כך גבי סוכה ולולב כיון שקידש היום חל עליהם הקדושה רק לב"ש דסוכה ד"ט די"ל דחל הקדושה על הסוכה תיכף שעשאה לשם חג ועי' רש"י סוכה דף ל"ג דאף בליל יו"ט חל על הלולב שם לולב של מצוה ובגדר דמבואר בירוש' פ"ח דיבמות גבי מילה בליל שמיני וכן בירוש' ספ"ב דמגילה גבי מכשירין אם דוחה שבת בלילה, ועי' בירוש' יומא פ"ג גבי כלי שרת כיון דצריך לעשות לשם כלי שרת אימתי חל עליהם אם בשעת העשי' או בשעת השימוש בעבודה וא"כ באמת י"ל דלכך אין יוצאין במעש"ש באתרוג לחד מ"ד, סוכה דף ל"ה דאיך אפשר שיחול עליו קדושה אחרת למ"ד ממון גבוה עי' מנחות דף פ"ב גבי מתפיס כו' וזבחים ד"נ וירוש' שקלים פ"ב, וגם הוה בגדר כל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין, וכן יהי' נ"מ לדידן דסוכה שאולה כשר איך חל עליהם שם סוכה דשוב ע"כ חל עלי' הקדושה כיון שאינה שלו והך דסוכה דף כ"ח י"ל כגון שחבירו השאיל לו סוכתו של מצווה ועי' בסוכה דף ל"א גבי גזל עצים ודף ט' דאיך שייך לחול עלי' שם סוכה למצוה בזמן שאינו שלו ועי' בתוס' חולין ד"ה ע"א גבי קרבן כה"ג וכבר כתבתי בזה, והנה עי' מו"ק דף כ"ו גבי אם שאל בגד ע"מ לבקר את אביו ומצאו שמת קורעו ומשלם לו דמי קריעה ומ"מ הבגד מותר לתקן ולא חל עליו האיסור ובגדר הך דב"ק דף מ' ע"ב לאו כל כמינך דמיעדת לתוראי אך כה"ג גבי מתנה ע"מ להחזיר עי' ב"ב דקל"ז ע"ב אם הקדישו המקבל מחלק שם בין אמר תחזירהו לי דאז לא חל ההקדש אבל אמר תחזירהו ולא אמר לי דאז חל ההקדש ובזה מדויק ל' רבינו בהל' לולב פ"ח הל' יו"ד דהוא לא נקט לי גבי ע"מ להחזיר ובסוכה דמ"א ע"ב בעובדה דר"ג שם נקט ל' לי משום דהך דר"ג כבר הי' אתקצאי למצוה לכן מועיל גם לי אף למ"ד בסוכה דף מ"ו לכולא יומא אתקצאי אבל אם נתן לו אתרוג סתם אז י"ל למ"ד לכולא יומא אי אפשר לומר לי דא"כ לא הוי חזרה אז והך דרבא בכמה מקומות או דר"ל אתרוג שכבר הוקצה או כמ"ד אוכלו לאלתר, והנה נראה דלגדר התקנה דגזרה דרבה וזה נתקן בימי בית שני עי' רש"י מגילה ד"ה ור"ל משום דזה הוה תקנה בכל מקום בגדר פטור לא בגדר אניס בתקנתא דרבנן דרפ"א דכתובות ועי' תוס' ר"ה דט"ז ע"ב דזה לא מיקרי אונס ועי' יבמות ד"צ ע"ב ועי' בירוש' ר"ה ספ"ד גבי הך דר"ה דל"ד ע"ב גבי ההולך אם צריך להלוך למקום שמברכים או למקום שתוקעים ור"ל דמיירי שחל בשבת ובזה המקום יש ב"ד קבוע ושם תוקעים ואין עליו חיוב לילך לשם וזה פטור מחמת תקנה וכבר כתבתי דאין להם יכולת לתקן התקנה אם לא הי' יכול לחול זה במקום שגזרו ואז הי' סנהדרי גדולה בירושלים וקודם שנפרצו בה פרצות לא הי' בה דין ר"ה כלל כמבו' ערובין דק"א ע"ש וכ"מ ולכך לאחר התקנה משום גזירה דרבה לא משום השבותין עי' פסחים דף ס"ט ודף צ"ב וסוכה דף מ"ב ע"ב כו' ועי' שבת דף קי"ד ע"ב דגם תקיעה הוה שבות ולא כמ"ש הר"ן בפ"ק דשבת רק דאז הוי רק כמו גדר אונס משא"כ בתקנה שהוא משום סיג אז א"א לבטלה כמ"ש רבינו בריש הלכ' ממרי' והוה בגדר פטור משום דלא איתקצי אם חל יום ראשון בשבת ועי' בתוס' שבת דף מ"ג ע"א מה דחלקו שם בין היכא דהאיסור הוא משום דאוריי' או משום דרבנן בד"ה טבל ע"ש בתו"י, ועי' סוכה י"ב ע"ב גבי גזירת אוצר ודי"ד ע"ב גבי נסרים, ע"כ נעשו כשפודין כו' וב"ב דף קס"ה ע"ב גבי פסול' דאוריית' ע"ש בהרא"ש ובמ"א אבאר זה. ועי' בירוש' ר"ה פ"א גבי בל תאחר דאמר שם דאף אם שלמה שנתו בעצרת דאז אינו יכול להקריב מ"מ עובר דכיון דדיעבד אם הקריב כשר חל עליו החיוב וזה ר"ל בשבת דף קל"ב ע"ב גבי עבודה דצרעת דוחה אותה ואמר שם דגברא לא חזי ומקשה מנגעים טהורים ור"ל דאף דמבואר בכורות דף מ"ה ע"ב דהוי בעל מום אך רק מחמת שאין שוה בזרעו כו' ומבואר שם דף מ"ג ע"ב דעבודתו כשירה וא"כ חל עליו החיוב [[השמטה-וכן מבוא' בתוספ' שבת פט"ז גבי מילה שלא בזמנה בשבת מ"מ החיוב יש עליו, וביבמות דע"א ע"ב גבי מילת זכרים בזמן אכיל' דמעכב אף דאז לילה וי"ט ע"ש בל' רש"י ול' רבי' ובקידושין די"ט ע"ב מוכרה לחייבי לאווין.] וכבר כתבתי בירוש' פ"ג דמעש"ש גבי טבל שטבל למע"ר ולמעש"ש והתרו בו משום טבל למעש"ש אף דאז אסור להפריש השני מחמת מקדים כמבו' בתרומות פ"ג וכ"מ מ"מ חל ההתראה וראי' מדקלטם מחיצות ודחה שם דהרי גם קודם גמר עי' מכות ד"כ ס"ל לב"ש דקלטו מחיצות, ועי' כריתות ד"ז ע"ב גבי אם חל יום פ"א בשבת ובירוש' פ"ב דנזיר, שבת הוא שגרמה ותוס' חולין ד"מ ומו"ק דף כ' ע"ב גבי שמע שמועה קרובה ביו"ט ובמוצאי כו' נעשה רחוקה ע"ש. עכ"פ ע"י התקנה לא חל הקדושה כלל והנה כבר כתבתי דגבי שופר מוכח מדברי רבינו בהל' ר"ה דחיוב התקיעה לא חל רק לאחר שקדשו ב"ד החודש וכן מוכח בירושלמי פ"ד דר"ה ולכך רבינו לא הביא דין המשנה דמגילה ד"כ ובר"ה וכ"מ דאין תקיעת שופר בלילה משום דלא מחמת הפסול דלילה רק משום דעדיין לא חל עליו כו' ולזה הוה מחוסר זמן לכו"ע ואף דבירוש' מגילה פ"ב ור"ה פ"א מבואר שם דלכך עידי החודש דוחין את השבת גם בליל שבת ואיתא שם שני טעמים או משום דהלילה מתקדשת למפרע או מחמת דהיום צריך ללילה ר"ל שיהא מן החדש וכמבו' בר"ה דף כ' ע"ב ובירוש' שם ע"י זה ועי"ז כו' אך רבינו ס"ל זה הטעם, לא מחמת למפרע דזה תלי' בפלוגתא דסנהדר' די"ב ע"ב גבי אם עיברו את השנה ביום ל' של אדר ואח"כ קידשו את החודש אז דלא נתבטל העיבור וכמ"ש רבינו בהל' קידוש החודש, וע"כ מכאן ולהבא וכ"כ בזה. עכ"פ בלילה ליכא מציאות כלל חיוב השופר א"כ י"ל דלא איתקצאי כלל ובגדר אין מוקצה לחצי שבת ולכך לא מייתי שופר בהך מחלוקת ב"ש וב"ה ביצה די"ב, והנה גבי אתרוג של טבל פליגי בזה רבינו בהל' לולב עם הרמב"ן ורש"י ז"ל ובאמת אף דמבואר בפסחים מ"ח גבי נסכים דאין מביאים מן הטבל, ועי' בתוספת' מנחות ספ"ח ופ"י דשם הוי מחלוקת רשב"א ורבנן גבי להביא מנחות מן הטבל ומבואר שם דלרבנן פסול דלא הוה ממשקה ישראל זה רק גבי הני דצריך להקריב מהם, וגם יש לומר דהוה גדר הנאה של כילוי אבל גבי אתרוג דהוא בשלימות ואחר כך יתרום עליו ממ"א אף דחל עליו קדושה דאתקצאי מה לנו בזה, ועי' בירוש' מעשרות פ"ה ה"ו דטבל ג"כ איקרי קדש ובירוש' שקלים פ"ב ה"ב כל שהוא קודש אין קדושה חלה עליו, אך הרי מבואר בירוש' פיאה ספ"א דיכול להפריש ביכורים אף לאחר מירוח, אף דביכורים ג"כ הוי קודש ובפרט לדידן דפסקינן כת"ק דר"י בפ"ג דביכורים דהוה בגדר קדשי מקדש וכבר כתבתי בזה, אך הירוש' אזל לשיטתי' דס"ל שם דמחיוב תרומה נפקע אף לאחר מירוח כמבו' שם ועי' תוס' סנהדרין דפ"ח ע"א אך באמת כבר כתבתי בזה בהל' מתנות עניים דהא דמבואר בירוש' הנ"ל דטבל איקרי קודש זה רק לאחר כניסה לבית אבל לאחר גמר בלבד אז רק איסור טבל ולא קדושת טבל, ועי' בירוש' מעש"ש פ"ג ה"ו זה החילוק דפליגי בזה ב"ש וב"ה וא"כ י"ל דהך מחלוקת דרשב"א ורבנן גבי מביאין מנחה מן הטבל ר"ל כגון הלחמי תודה ולחם הפנים דהם נשארים שלימים רק מחמת דאין קדש חל על קודש דירוש' שקלים הנ"ל ובזה פליגי ועי' תוס' זבחים דפ"ח ע"א גבי מדומע. ע"כ ממהדורא תניינא]

סוף הספר

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה