צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין
פרק יא · הלכה יב
[ממהדורא תניינא: וכן הקורא על התינוק כו'. ועי' בהך דעירובי' דכ"ו ע"א גבי חזקיה ובאמת יש לחלק בין היכי דהוא עצמו לומד התורה בשביל הגנה כמו הך דריב"ל דזכות התורה מגין והנה בהך דעירובין דף כ"ו ומו"ק דף כ"ח מבואר שם דלימוד התורה אף של אחר מגין שלא יכנוס המזיק לשם ובגדר מבריח ארי, לא פועל ממש ועי' מכות ד"י ע"א דהוי בגדר ערי מקלט וכמו כהן ועבודה בידו, ועי' יומא דף פ"ה ובדברי רבינו בהל' רוצח פ"ה הי"ב ובמכילת' פ' משפטים מבואר דגבי שוגג וגלות המזבח קולט עי"ש, ונ"מ בין מזיד לשוגג היכא דעדיין לא התחיל העבודה, דבמזיד לוקחים אותו אבל לא בשוגג וכן היכא דכבר נגמר דינו אז המזבח לא הוי קליטה, רק באמצע העבודה דאז יש חיוב מיתה על הכהן המפסיק כמ"ש רבינו בהל' ביאת מקדש גם לאחר גמר דין כן ועי' מכות דף ז' ע"א דגם אם ברח מחו"ל לא"י גם כן סותרין דינו וא"כ י"ל דגם דבמזבח ועבודה בידו כן, והוה כמו קודם גמר דין ובאמת גבי ערי מקלט בשוגג לפי מה דמבואר במכות ד"י ודף י"ב יש שני גדרים, גדר הגנה זה קודם גמר דין, ואז גם על מזיד דגואל הדם לא יוכל להרגו, וכבר כתבתי בזה, ועי' באבות דר"נ דמבואר שם דשוגג חמור ממזיד לגבי גואל הדם קודם גמר דין ע"ש בפ' ל' דכיון שיוכל לגמור דינו עדיין הוה מחוסר מעשה וכמו בהך דגיטין דף ס' גבי ס"ת וכן ס"ל לרבינו בהל' גניבה פ"ב הלי"ב גבי ספיקא דדינא בקנס דאם תפס לא מפקינן מיניה ועי"ש בהשגות, אך זה רק היכא דאי אפשר שיהי' גמר דין, אבל היכא דשייך גמר דין אז אי אפשר לתפוס קודם גמר דין גם לשיטת רבינו, וכן הדין גבי מומר לע"ז היכא דאי אפשר לעשות גמר דין אז מותר להורגו, עי' בדברי רבינו בהל' רוצח פ"ד הל"י ובפי' המשניות פ"א דחולין ובתוס' סנהדר' דף ע"ב ע"ב ע"ש גבי בני ברית וזה ג"כ אשר כתב רבינו בסוף הל' גניבה פ"ט הלי"א גבי מחתרת ובפי' המשניות שם דכל היכי שיוכל להיות גמר דין א"א להורגו, וכן הדין גבי שור הנסקל, עי' סנהדרי' דף ע"ט ודף פ' ובדברי רבינו בה' נזקי ממון פי"א דיש נ"מ בין אם נתערב בשוורים אחרים שלא נגמר דינם אז אינו יכול להורגם כולם אבל אם נתערב בשוורים מעלי' אז הורגים את כולם, ועי' בספרי סוף פ' מסעי דהוי מחלוקת בזה ר"י ור' יאשי'. אבל בגמר' דילן מכות דף יוד ע"ב הוי בזה ג"כ מחלוקת גבי מזיד קודם גמר דין אם מהני הקליטה דערי מקלט ואז י"ל דד"ת קולטים בהך דמכות דף י' הנ"ל, ועי' בספרי פרש' האזינו על קרא דיערוף כמטר דדברי תורה מכפר כעגלה ערופה על שפ"ד: בגדר כפרה ולאחר גמ"ד הוה זה בגדר כפרה מכות ד"ב וע' בדף ט' ודף י"א בתוס', ובשיטת רבינו דס"ל בהל' רוצח דגם ישראל שהרג גר תושב שייך בדין דערי מקלט, חזינן דזה דין בפ"ע אף דמזיד פטור, ועי"ש בדברי רבינו בפ"ה מה' רוצח הל"ג גבי עבד, ונראה דקמ"ל דאף אם הרג עבדו בשוגג וחי יום או יומים מ"מ חייב גלות דלא גרע מגר תושב וע' במאי דפליגי רש"י ותוס' בכתובות דל"ז אם גלות נק' כפרה אם לא ובשבועות דף ח', וכן למאי דמחלק שם רבי' בין גר תושב שהרג ישראל דנהרג אף בשוגג ואם הרג עבד גולה, חזינן דגבי עבד אף דחייבים עליו כמו על ישראל מ"מ בגדר פרטי אין עליו, וכבר כתבתי במ"א גבי גדר שוגג דפטור או משום דהחטא קלוש או דאינו חוטא גמור, ועי' תוס' קידושין דף מ"ב ע"ב בד"ה אמאי ובסנהדר' דף נ"ה גבי בא על הבהמה בשוגג ובשבועות ד"ג בתוס' ד"ה מהן וד"ח ע"ב ד"ה מיתה ושם קאי על שוגג, ומאי שייך זה להך דיומא דפ"ה וכריתות דף כ"ו, ורש"י נדרים ד"י וע' תוס' זבחים דף ק"ח ע"ב ד"ה שוגג, אך שם וכן כל מקום שהתור' חייבה קרבן שאני, ובזה א"ש דאף דמבוא' בשבועות די"ג ובכריתות ד"ז דיו"כ אעבירה דיומא לא מכפר מ"מ מוכח שם די"ח ע"ב דאשוגג דעבירה דיומא מכפר כמו אשם תלוי עי"ש וע"כ דשוגג הוי עבירה בעלמא והוא דין התורה ולא שייך בזה גדר עבירה דיומא, והנה לכאור' קשה דבכריתות ד"ז גבי אשם תלוי למה לא הקשה ממה דמבואר במשנ' ד"ב דיש ביוה"כ אשם תלוי הא יו"כ מכפר ע"ז , ובאמ' הירוש' מקשה זה ביומא וכ"מ, אך י"ל דמשכחת אשם תלוי אף בוודאי חטא לר"ש דסבירא לי' בכריתות די"ט ע"ב דחטא וא"י במה חטא מביא אשם תלוי ורבינו ז"ל ג"כ פסק בהל' שגגות דהיכא דיודע שעשה מלאכ' בשבת או ביוה"כ רק שאינו יודע איזו מלאכה עשה מביא אשם תלוי עי"ש בפ"ח הל"ב ובפ"ב הל"ג וא"כ לפ"ז תליא אי נימא כהך דכריתות דכ"ה ע"ב דצריך חטא שאינו מכיר בו אלא המקום אז יה"כ מכפר שוב ע"ז לא יכפר דהוא יודע שחטא ואי נימא הטעם דשם דכ"ו דהוי גדר ממונו וע"ז לא מכפר כאן כיון דאינו צריך להביא חטאת שפיר מכפר וכבר כתבתי די"ל לשיטת הראב"ד ז"ל בהל' שגגת פ"ב הל' ד' בשם התוספת' דהיכא דמתחילה ידע במה חטא ואח"כ שכח דאז מביא חטאת, אך מ"מ כפרה גמורה לא הוה דאם נזכר אח"כ צריך להביא עוד חטאת ועל זה שפי' מכפר יוה"כ, וכן היכא דאמר לא יתכפר לי חטאתי דלמ"ד בכריתו' ד"ז דקריבה רק דאינה מכפרת בזה ג"כ י"ל דיו"כ מכפר וע' במה דפליגי רש"י ורבי' בה' מלכי' בהך דסנהד' נ"ד גבי שאר עונו' אי ב"נ חייב בשוגג עי"ש, ועי' בתוס' שם דף ס"ה ע"ב גבי עדים זוממים וכן גבי זקן ממרא אף דאין צריך התראה לדידן עי' סנהדר' דף פ"ח, מ"מ בשוגג פטור כמבו' בספרי וכ"מ רק גבי הריגה משום דהחטא נעשה אבל העושה הו' פטור ובגדר שכתב רבינו בהל' רוצח גבי כיפה וכבר כתבתי בזה, ועל כן ב"נ גם על זה חייב וכן גר תושב אבל גבי עבד דליכא פרט כמו שכתבתי והחיוב רק על הפועל, לא על הנפעל ולכן אינו נהרג, וכן נ"מ לשיטת רבינו דס"ל בה' שגגות ובהל' אסו"ב דגם קטן יותר מבן ט' שבא על שפחה חרו' צריך להביא קרבן לכשיגדל ויהיה בן דעת, דהיינו לשיטת רבינו בהל' נדרים בן י"ג אף בלא שתי שערות דאז מקדיש קרבנות מן התורה משום דכל היכא דהקרבן לא בא בעבור שהיה עליו חיוב של ב"ד אם היה מזיד רק שכן חייבה התו' אז גם קטן שיהיה עכ"פ בן דעת קצת כעונת הפעוטות יש עליו החיוב וא"כ לפי זה גבי גלות ג"כ נימא כן. עכ"פ יש לומר גבי תורה דזה ג"כ בגדר קליטה והגנה דסוטה דכ"א, ועי' ע"ז ט"ו ע"ב ודף ט"ז דלב"נ מותר למכור דבר שעי"ז ינצל מן ההיזק אף דרפואה אסור כמבו' בע"ז דף כ"ו, וזה ר"ל ג"כ הך דב"ב ד"ט ע"ב גבי צדקה דמדמה זה כשריון ור"ל דמגין ואידך ס"ל כבגד וזה תלי' דרבינו ס"ל בה' מעש"ש דבגד ג"כ רק גדר הגנה ומבריח ארי ולכן אסור ליקח מדמי מעש"ש אך הרמב"ן חלק עליו, ועי' פסחים ד"צ החי' עצמך ובירוש' ב"מ פ"ה דגבי לווה לעסקא מעות אין לוקח בהם כסות, וע' ערוכין כ"ד ע"א דע"י הבגד נשבח האדם ובגדר מנא מכבדות' וע' בשאילתו' דרק מאני דשבת' ודיו"ט וכן ר"ל הך דפסחים ד"צ הנ"ל והך דסנהדרי' דצ"ו גבי סנחרב שם ג"כ בגד של שרים ואכמ"ל. עכ"פ פליגי בזה אם רק הגנה או גם עצם ועי' נדרים ד' מ"א מחלוק' הראשוני' אם מוטל חיוב על האדם לרפאות בהמת חבירו ע"ש ועי' בסנהדר' דף פ"ד ע"ב גבי מקיז בהמה לרפואה וכבר כתבתי בזה דקאי על בכור וכמ"ד דמקיז אף שעושה אותו בעל מום, ובב"מ דפ"ח ע"ב דבבהמה אי אתה מצווה להחיותו וכבר כתבתי דר"ל הך דסנהדר' דף ל"ו ע"ב דכולם אין נוהגים בשור הנסקל, ונ"מ אם גבי עבד אם שייך זה, וכן אם תקנת נחבל דשבועות דף מ"ה אם שייך בעבד כנעני ועי' בתוספת' ב"ק פ"ט בזה, ועיין ב"ב דף נ"ג ע"א גבי נתן צרור כו' וב"ק דף נ"ח ע"א עי"ש בזה. ועי' מכות ד"י דברי תורה קולטי': אך לשון הירושל' לא משמע כן, ועי' תוס' שבועות שם דלסכנת נפשו' מותר ובהך דסוטה ד"מ ע"א בתוס' גבי פסוקים דבר"כ והך דעירובין דף כ"ו הנ"ל ומש"כ רבינו ז"ל לקמן פ"ה מהלכו' מזוזה הל"ד ומפרש הך דברכות דף כ"ג ננטרן לא כפירש"י דהתפילין ישמרו ראשו רק דהוא ישמרם וכן מבואר שם מדברי רבינו ועי' רש"י פסחים ד"ו וסנהדרי' דף כ"א ע"ב ובמכילתא פרש' בא פר' י"א. ע"כ ממהדורא תניינא]