אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין

פרק יא · הלכה טז

הלכה טו

ומפני זה אמרה תורה. עיין פסחים דף קי"ג ע"ב ותוס' שבת דף קנ"ו ע"ב:

[ממהדורא תניינא: ודברים אלו כולם שקר כו'. עי' בהוריות דף י' ע"א דאף דנגעים ע"י אונס טמא מ"מ ע"י רוחות וכשפים לא, לשיטת ר"ש וע"כ משום דהא מבואר בזבחים דף צ"ד דנגעים מגופי' קא פרחי ע"ש והני הוה רק גדר דמיון (והמיעוט מן ונתתי כו', ועי' חולין ד"ז ע"ב למה נק' כו') והוה כמ"ש רבינו בהל' טומאת מת פ"א ה"ד גבי כשות של קטן עי"ש ובהשגות ובירוש' פ"ג דפסחים, והטעם דהא מבואר בחולין דקי"ט דשער חלחולי מחלחל ותוס' נזיר דנ"א והוה זה בגדר מחובר לגוף משא"כ של קטן ועי' בנידה די"א ע"ב ושבת דפ"א ופי' המשנ' לרבינו בפ"א דמו"ק ולכך קיי"ל ג"כ דשערות של קטן הוה רק שומא, ועי' בנידה דמ"ו בהך מחלוקת ד"ר יוסי בר"י ורבנן, ובירוש' פ"י דיבמות מחלוקת דר"י ור"ל ורש"י קידושין דפ"ב ע"א גבי שערות של קטן מבן ט', עכ"פ לכך לא הוה עליהם גדר נגע דאינו שייך לגוף רק מבחוץ ורק ע"י סיבה חוציית, וכבר כתבתי בהך דקידושין דל"ה ע"ב גבי זקן האשה והסריס דאמר שם דלגבי נגעים הוה כזקן וכן לגבי טהרות נגעים ובאמת שם ר"ל גבי תגלחת בנגעים עי' סוטה דט"ז דממעט שם שער שבתוך החוטם, ובדברי רבינו בה' טומאת צרעת פי"א ה"א ובהשגות שם לפי שאינו מצוי ברוב אדם וא"כ נימא נמי דגבי אשה בצרעת לא יהי' בהזקן שלה תגלחת מחמת שהיא מן המיעוט, וכן נ"מ במאי דפליגי ר"י ור"ש במס' נגעים פ"י מ"ט גבי ניתק את כולו דלר"ש הזקן מעכב את הראש כה"ג גבי אשה וסריס אם גם שם הזקן מעכב את הראש אם שער בזקן ועי' רש"י מנחות דל"ז ע"ב דכל מקום שיש שער יש בו דין טומאה לגבי נתק וכ"ה בתו"כ לחד גרסא וא"כ למה לנו קרא לרבות זקן האשה והסריס וע"כ דר"ל כמ"ש. דזה נ"מ רק לר"ש דס"ל דמעכב לניתק, ועי' זבחים דמ"ט ע"ב גבי פרח בכולו ע"ש, וכן נ"מ גבי זקן סריס אם יש בו לאו דבל תשחית וכן נ"מ בהך מחלוקת דשבת דקל"ז גבי מילה באנדריגנוס אם דוחה שבת, ואינו מובן דלרבנן הא מ"מ יש גדר ערלה ועי' שבת דק"ז ע"א גבי מנין כו' ולכאורה זה תלי' בהך דחולין דצ"ב ע"ב גבי גיד הנשה בכף של עוף אם עגול אם אזלינן בתר דידי' או בתר מיני' ועי' עירובין דמ"ח וד"ל ודכ"ט וכמו הך משנה דכלים יש שאמרו הכל לפי מה שהוא כו' ועי' מנחות דל"ז , ולגבי חליצה באיטר, ועי' ירושלמי נדה פרק ג' גבי ניקב מלא מחט ע"ש בזה ועירובין פרק ב' גבי פסין וכבר כתבתי בזה, עכ"פ דבר שהוא רק סיבה חוציית לא הוה עליו גדר עצם, ועי' בהך דנגעים פי"ד מ"ט גבי אין לו בוהן יד דלפי גרסת המשנה שם נראה דפליגי שם ר"ש ות"ק דהיכא דאין לו היד הימנית אז יצא אם נתן על השמאלית וכן הגרסא בסנהד' דמ"ה ע"ב ועי' בפי' הראב"ד בתו"כ פ' מצורע עי"ש ובירוש' נזיר בפ"ח משמע שם דגבי סריס ליכא לאו דהשחתת זקן ומשום דאין השער מהגוף רק כמו שומא של קטן, וזה ר"ל שם מלמטן למעלן, עי' בנזיר דל"ט דהשערות שהם באים מגוף האדם מלתתא רבי וגבי סריס הוי כמו שומא וזה ר"ל מלמטה למעלה וגם במילה הארכתי בזה בהך דשבת דף קל"ו גבי מילה דבן ח' חדשים אף אם נימא דלא הוי כמת ובפרט להך דיבמות ד"פ ע"א דיכול לחיות עד בן כ' מ"מ אין עליו גדר מילה דאין עליו שם איש ואדם, עי' תוס' ב"ב ד"כ ונדה דמ"ג ע"ב. ועי' בהך דע"ז דף ל"ח ע"ב גבי מטלי' ע"ש דזה נעשה מאיזה מינים נפרדים וע"י איזו סיבה חוצית רחוקה (כשפים) נצמח מזה התערובות מין א' ויש בו מינים שאין בהם חשש שביעית ונלקח מכ"א עי' בכורות דכ"ט ובירוש' ספ"ה דמעשרות ושביעית פ"ט גבי כרפס ותרומות פ"ט גבי גידולין, ומ"מ מבואר בתוספת' פ"ג דמעשרות דאף דזה נעשה מציאת אחת כמבו' בע"ז שם, לא נהגו בה היתר בשביעית ובמעשרות ומתעשרין מכל מין ומין דזה רק הרכבה דמיונית ולא הוי כמו הך דביצה דל"ח גבי מים ומלח דהתערובות נעשה כמין א' וכן חבילי איזוב בפרה דאחר שריפה חל על כולם שם אפר פרה וכן גבי סממנין דדם חלזון לענין תכלת עי' מנחות דף מ"ב דזה הוה הרכבה ע"י מציאות טבעי וזה רק בגדר דמיוני, ועי' בחולין דף קכ"ז מה דמרבה שם ערוד דהוי בגדר שמונה שרצים וזה נעשה ע"י גרם של נחש דהוא אינו משמונה שרצים כמבו' שם דס"ד וכ"מ וגם ע"י הרכבה ניסית כמבו' שם ושם לא שייך גדר חוששין לזרע האב כמו בהך דשם דע"ט וד"פ וכ"מ גבי כוי אך כך דהגדר של עופות וכן שרצים המטילים ביצים האיסור שלהם רק מחמת המין וזה ר"ל רבינו בה' מאכא"ס פ"ג הל"י דהרי הביצים שנולדו מהם לשיטת רבינו ורש"י הוה רק איסור בשלא ריקמו כמבו' שם ה"ו ומכ"ש לענין טומאה כמבו' בחולין דקכ"ו ע"ב דאין עליהם שם טומאה כלל ורק מאחר שכן דרך תולדת המין חל עליהם הדין של תורה, ועי' בתוס' חולין דקכ"ו ע"ב ד"ה יכול מה דמקשה למה לן קרא, אך באמת ס"ד בלא קרא ה"א דכל זמן שלא הי' בו חיות לא שייך לומר עליו שמת, ועי' מ"ש הראב"ד ז"ל בתו"כ בפ' שמיני ולכך צריך קרא ע"ז וכן גבי עכבר מן האדמה, ועי' בכורות דף ח' ע"ב גבי ורצוצא דמית כו' וכבר כתבתי בזה דאם לא נפלה בו נשמה או שמת בביצה קודם שיצא אי מטמא בבית הבליעה כשיצא, ועי' נזיר דף נ"א ע"ב גבי כעדשה משום דבציר מזה לא נפלה בו נשמה, ועי' חולין דס"ד ע"א ודף ע"ד גבי מיתה עושה ניפול דכיון דלא חי לא מת, וכן הרי מבואר בבכורות דף ז' גבי ביצה של עוף טמא שריקמה דיש שם לאו אחר מחמת שרץ העוף וכן כ' רבינו בה' מאכא"ס ואח"כ כשנולד נעשה עוף טמא והטעם משום שכן הוא בריאת המין ולא כמו גבי בהמה טמאה, ועי' תוס' חולין דס"ד ע"ב ותוס' נידה דף נ' ע"ב ע"ש גבי תרנגולתא דאגמא וכבר כתבתי בזה בה' מא"ס, וכה"ג ס"ל להראב"ד גבי ביצי תורים של קרבן דאם נולד אפרח חל עליו קדושת הגוף וכבר כתבתי בזה רק מ"מ כאן גבי ערוד צריך קרא משום דע"י הנחש נשתנה לצורה אחרת קמ"ל קרא, ועי' בכורות די"ז היכא דע"י פעולת האב נשתנה צורתו שאני ובאמת כבר כתבתי דגם גבי כוי יש נ"מ בין כוי הראשון הנולד מן הכלאים ובין הכוי של הדורו' הבאים, ובזה א"ש דברי רבינו בהל' מא"ס ובהל' ביכורים גבי מתנות כהונה רק לדין החלב רק איסור מחמת קרא דיומא דע"ד וכריתות דכ"א דמ"מ אין עליו שם שור כשב ועז, וכן מבואר בהל' מאכ"א גבי חלב, וגם גבי דם מבו' ביומא שם ובכריתות דצריך ריבוי, [[השמטה - ועי' בתוספ' כלאים דמבואר שם דגבי נדמה לא הוי כלאים ואם האב מין אחר הוו כלאים אף אם אין חוששין לזרע האב וככ"ב. ע"כ השמטה]. וראי' דבתו"כ פ' צו מצריך ריבוי בחלב לכלאים הנולד מן העז ומן הכבש, ולא אזלינן בתר מינו הנולד, וכן הדין גבי אתרוג שבא מהרכבה מ"מ אם לא נעשה רק כמו אתרוג לא איכפת לן דגם אתרוג מתחילה הוה מציאות אחר, וכמבוא' בירוש' כלאים פ"ה ובהלכות גדולות בה' ברכות דכ"ז שהאתרוג קודם גמר הרי הוא בגדר ירק ולכך לכמה דברים הוא כירק וכמו דאזלינן בי' בתר לקיטה, ועי' בהך דסוכה דל"א ע"ב דלא הוה גמר פרי ור"ל דהוה כמו ירק גם לענין ברכה, וכן הדין גבי פרד מבוא' בדברי רבינו בהל' כלאים דאף אם אין חוששין לזרע האב מ"מ רק הפרד עם פרד אחר מותר אף שהא' אביו סוס והב' אביו גמל אבל עם חמור אסור דהפרד הוא מין חדש, ואף דלא שייך גבי' גדר מין מ"מ אסור, עכ"פ גבי דבר שנעשה בנס אז הוי מציאות גמור והוי מין בפ"ע ודלא כמ"ש רבינו בס' המורה בזה, אבל דבר הנעשה ע"י ערבוב דרך סיבה רחוקה (כמו כשפים עד"מ) לא הוה מציאות בגוף ולכך גבי עכבר מן האדמה אף דלא הוי נולד מזו"נ מ"מ יש עליו דין עכבר לכל הדברים, ועי' בדברי רבינו בהל' מא"ס פ"ב הכ"ג ובס' המצוות, ועי' בירוש' נזיר פ"ח, מה דאמר שם דהיכא משכחת גבי שפחה חרופה פטור מקרבן דאמר שם נאנסתי ע"י כשפים שעשיתי לי, ומה זה הא אין קושי כו' ובפרט גבי שפחה חרופה דרק עד שיפלוט לשיטת הירוש' ביבמות פ"ו דלא כתוס' שם, ועי' תוס' ב"ק דמ"א ע"א דאף שקודם לזה הי' אונס כיון שהפעולה נעשית ברצון חייב וצ"ל דזה הוה גדר שטות, וכמו ישן עי' כריתות דף י"א ע"ב דאמר שם דממעט מקרא דש"ז וע"ש בתוס' די"א ע"א ד"ה באין מתכוין, ועי' בדברי רבינו בהל' עדות על הך דמכות ד"ו ע"ב גבי התראה מפי השד כתב שם שלא ראה מי כו' ובהך דיומא דע"ה גבי מן ובנידה דף מ"ג ע"א גבי ש"ז עד שירגיש כל גופו ומוקי שם דע"י חלום דאף דהוה רק חלום מ"מ פועל בעצם הגוף, חזינן דיש שע"י דמיון פועל בעצם הגוף ובירוש' יומא פ"ח, ובהך דמבואר בסנהדר' דס"ה דמקטר לשד חייב סקילה חזינן דזה בגדר מציאות וכמו בבואה דע"ז דמ"ז וחולין דמ"א, ועי' תוס' יומא דנ"ד ע"ב ובספרי פ' האזינו, עכ"פ חזינן דיש בזה גדר דמיון וכפי שיטת המדברים הובא בס' המורה דגם דמיון הוה בגדר מציאות, ועי' ביבמות דקכ"א גבי בבואה דבבואה לית להו, ועי' ע"ז דמ"ח דצל צילה מותר ע"ש, וכבר הארכתי בזה במ"א. ע"כ ממהדורא תניינא]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה