אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין

פרק יא · הלכה א

פרק יא

לא ילבש כו'. עיין ברכות דף כ' ע"א:

ולא יגדל. ר"ל היינו קליעה כמבואר בנזיר ד' ל"ט ע"א ובאמת נ"ל דהך דאמר בנזיר ד' נ"ט וכנגדו בנזיר מותר זה קאי אמה דאמר שם לעיל שלא יתקן איש בתיקוני אשה והיינו גידול שער כמבואר בעירובין דף ק' ע"ב אבל נזיר שאסור לגלח מותר לקלעם וזה דמצינו בילקוט על יואל בן פתואל בן שהיה מסלסל בשערו והטעם משום דשמואל נזיר עולם היה כמבואר בסוף נזיר והוא היה לוי וצריך לכנוס לעזרה ואסור לכנוס בראש פרוע עד שיעשה מחלפת כמש"כ רבינו ז"ל בסוף פ"א מהל' ביאת מקדש וע' מנחות דף מ"ב ע"א וע' סוטה דף מ"ז ע"ב גבי אלישע ובקידושין דף ע"ו ע"ב:

ולא יבנה מקומות כו'. עיין ע"ז דף ט"ז ע"ב גבי בסילקא:

[ממהדורא תניינא: לא ילבש במלבוש כו'. עיין בס' המצוות לרבינו מל"ת ל' שהביא שם דברי הספרי שלא יצא במלבוש המיוחד להם וכ"מ הביא לשון שלא יצא בארגמן ועי' בדברי רבינו בהלכות כלי המקדש פ"ח הל' י"ג שהוא צבע הצבוע אדום, ועי' שבת דף צ' ע"א ועיין במנחות דל"ה ע"א גבי רצועות של תפילין אדומות לא יעשה כו' ומבואר בהל"ק בנמ"י שהכומרים לע"ז היו נושאים בגד אדום, ועי' בתוספת' שבת פ"ז חוט אדום כו' ובתוספת' פ"ח שם פלוגתא, ועיין כתובות דע"ב ע"ב, ובהך דברכות דף כ' גבי כרבלתא ע"ש, ועי' נדה ס"א ע"ב גבי אשה בבגדי צבעונים אך באמת רבינו פי' שם בסוף הל' כלאים דהוי בגד שעטנז וכן הוא בתשובות הרי"ף ולכך פסק שם דרואה כלאים על חבירו קופץ וקורע ואזל לשיטתי' שם בהל' לא' דהמלביש את חבירו כלאים אם לא ידע הלובש חייב המלביש משום לא תלבש, וכה"ג גבי חמץ וכמבוא' בב"ק דצ"ח ע"ב דאם ראה חמץ בפסח הכל מצווין לבערו, חזינן דדבר שהביעור הוא משום שלא יהא. מוטל זה על הכל אף שאינו שלו וה"נ ס"ל גבי כלאים, ונ"מ למאי דמבואר בפסחים דמ"ט ע"א גבי להציל מן הנכרים כו' דנקט שם מבטל בלבו, ולכאורה משמע דאם הוא לאחר זמן איסורו גם בהולך להציל מסכנה מחויב לחזור ולבער, והטעם עי' בירוש' בפ"ג שם ועירובין פ"י דבר שדוחה דבר זהו רק אם הדבר ישנו לפנינו דאז נדחה הדבר, אבל שהחיוב מוטל עלינו שהדבר לא יהי' אח"כ א"א שתדחה זה שעדיין אינה לפנינו, ועיין מכות די"א ובדברי רבינו בהל' רוצח פ"ז ה"ח גבי רוצח שגלה למקלט אינו יוצא משם אפי' להציל נפש ועי' ביומא דפ"ה גבי הך דמעם מזבחי כו' ולא מעל מזבחי, ואמר שם דלהחיות אפי' מעל מזבחי ודוחה את העבודה אף באמצע העבודה אף שחייב מיתה על זה כמ"ש רבינו בהל' מקדש ומ"ש והגדר דאין האיסור לצאת חוץ לערי מקלט רק מה שעי"ז לא יהי' בעיר מקלט, וא"כ הדבר עדיין איננו וע"כ אין בכח לדחות אך שם י"ל הטעם דיהי' נ"מ אם יצא וימצא אותו גואל הדם והרגו אם חייב או מותר להורגו ע"ש דף י"ב ע"א ובדברי רבינו שם פ"ה הל' יו"ד התיר עצמו למיתה, וע"ש אם יצא בשוגג הוה מחלוקת בגמ' וזה תלי' אם מה שמותר להורגו משום שאיננו בעיר מקלטו או משום שיצא, ונ"מ ג"כ לשיטת רבינו דס"ל דאם ישראל הרג גר תושב גולה כמבו' בה' רוצח ואז אם יצא והרגו א' אם חייב דבמזיד אינו נהרג רק בשוגג גולה, וא"כ אם יצא במזיד ג"כ אין נהרג דגם כאן שייך לומר שלא יהא סופו חמור מתחילתו, ואם נימא דאם הרגו אין נהרג עליו אף שיצא ברשות שוב הוה בגדר פיקוח נפש לעצמו, ועי' נידה דף ס"א דאינו מחויב לכנוס בסכנה להציל חבירו וזה באמת מחלוקת בירושלמי פרק ח' דתרומות עיין שם בהלכה ד', ועיין בתוס' יומא דפ"ב וכ"מ, אך באמת עיקר הטעם כמ"ש וזהו כוונת הראב"ד ז"ל הובא בר"ן יומא פ"ח גבי שחיטה בשבת לצורך חולה ע"ש ואכ"מ וע"ש בירוש' דמכות דר' אבוה פליג ע"ז. ע"כ ממהדורא תניינא]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה