צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין
פרק י · הלכה ה
[ממהדורא תניינא: ושואלי' בשלומן כו' מצאו בשוק כו'. הנה באמת זה שני דברים דהנה לפי דברי רבינו בפירוש המשניות פ"ד דשביעית ובסוף פ"ה דגיטין רק אם יזכיר עליו שם השם רק דבשביעית פירש שם המיוחד ובגיטין מפרש כינוי ור"ל דהרי מבואר ברכות דנ"ד ומכות דכ"ג ע"ב דזה הוי תקנה שתיקנו לשאול בשלום חבירו בשם ולא הוי כמוציא שם שמים לבטלה ורש"י מכות ס"ל מחמת דשלום גופו הוי שם וכן כתב רש"י גיטי' דס"א ועי' סנהדרי' דמ"ד ברש"י ושבת ד"י ע"ב ותוספות סוטה דף י' ע"א עי"ש דסבירא להו דשלום הוי שם גמור ואינו נמחק ועי' בדברי רבינו בהלכות ק"ש פ"ג הל' ה' עי' בדברי רבינו בהל' ברכות פ"א הל' י"ג דס"ל דאין עונים אמן אחר גוי המברך משום דחיישינן שמא לדבר אחר נתכוין ואזיל לשיטתי' דסבירא ליה לעיל גבי מגדף דאין קורעין על עכו"ם שגידף ועי"ש בגמרא דאמר ושם המיוחד לא ידעי עכו"ם בסנהדרי' ד"ס ועי' בירושלמי סוכה פ"ג דמחלק שם בין עכו"ם שבירך בשם או שבירך את השם ועי' מנחות דק"י ע"א דקרו לו כו' ועי' בתוספתא ברכות פ"ו הפותח בי' כו' וחותם בא' כו' הרי זה דרך אחרת, ולכך רבינו בפי' המשניות פ"ד בשביעית נקט רק שם המיוחד ולא כמו בפי' המשניות דגיטין, עכ"פ בעכו"ם יש חשש אם הגוי נותן לו שלום שמא כונתו לשם דבר אחר ולכך אין כופלי' לו ועי' ברכו' די"ז ע"א בהך דריב"ז וי"ל דדוקא כן, עכ"פ ברישא כאן לא רצה לומר שלום ממש דזה אסור לנכרי רק כמו בסיפא. ע"כ ממהדורא תניינא]