צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה יג
המוכר בית. ע' בהשגות שכתב אם הקדימו לו ומשמע דר"ל דהבית עצמו יהיה ע"ז וכיון דקי"ל ע"ז של עכו"ם אסורה מיד מ"מ הא בעי מעשה עיין ד' מ"ו וד' מ"ז ע"ב וד' מ"ח ע"א בתוס' ובירושלמי א"כ אם מקח הוי כמעשה ועי' שם דף י"ט ע"ב ע"ש ועיין מ"ש רבינו בפ"א מהל' זכיה הלכה י"ד ע' שם והכי נמי לא סמכא דעתו ולא הוה ע"ז וזה רוצה לומר הר"א ועיין בתוספתא כאן פ"ז ע"ש ובירושלמי פ"א, ועיין בחולין דף ל"ט ע"ב גבי אינש אלמא:
[ממהדורא תניינא: המוכר בית כו'. עי"ש בהשגות והנה בתוספת' דע"ז פ"ז מוכח כפיר' רבינו דזה ר"ל לע"ז ובירוש' ע"ז בפ"א ה"ד (וטעות סופר שם וצ"ל ביתו) והנה שיטת רבינו כשיטת רש"י ז"ל בע"ז די"ט ע"ב דמאי דקיי"ל דע"ז של עכו"ם אסורה מיד זה ג"כ אם אומן ישראל עשאן לצורך נכרי אחד ולכך ג"כ במכירה לב"נ לצורך זה זה גופא הוי כמעשה לצורך ב"נ ונאסר מיד דזה ג"כ חשוב כמעשה, ועיין ברש"י ע"ז דף י"ב ע"א גבי דמי ע"ז ע"ש בתוס' ד"ה דכוותא מה שהקשו דליכא על הדמים גדר תקרובת כו' אך באמת כבר כתבתי בזה בהך דתמורה ד"ל גבי נתן לה מעות מותרים ובלשון רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ד הל' י"ד והל' ט"ו דגבי נתן לה חטים נקט הטעם מחמת שינוי דהוה מחלוקת ב"ש וב"ה, וגבי מעות נקט שם מחמת דאתנן לא חל רק על דבר הראוי ליקרב לגבי המזבח, ורבינו שם גבי מעות דייק נתן לה מעות ולקחה בהם קרבן וכן הוא הלשון בתוספתא דתמורה שם ובמשנה נקט סתם נתן לה מעות וכן דייק הלשון לה, ונ"מ דהנה בב"ק דף ס"ה ע"ב ודצ"ד נקט לשון ועשאן ובתמורה ובדברי רבינו נקט ועשאתן דהנה היכא דכבר חל על הדבר שם אתנן ונפסל לגבי מזבח י"ל דשוב לא מהני שינוי לכו"ע, והנה מבואר בירוש' פ"א דביכורים דגם לגבי ביכורים שייך גדר אתנן וזה ר"ל הך דע"ז דמ"ו ע"ב בית ד' כו' ר"ל דקאי אביכורים דשם נאמר ג"כ בית ה' אך נראה דזה תלי' בהך מחלוקת דביכורים פ"ג אם ביכורים מיקרי קדשי מקדש או קדשי הגבול ופליגי שם ר"י ורבנן, וכה"ג מבואר בירוש' כאן פ"א גבי אשירה שבטלו ע"ש וגם משום דביכורים חל שמם גם במחובר לקרקע כמבואר במשנה פ"ב ופ"ג דביכורים ובספרי פ' קרח, וכבר כתבתי בזה דרבינו ס"ל דרק בגדר נדר דאם אמר שזה יהי' ביכורים חל עליו החיוב להביאם לעזרה, ואף דלשון הספרי בפ' קרח נקט שחל עליהם קדושה אך מסיק שם רק בגדר ליתנן לכהן דכ"ז שלא ראו פני חומת העזרה לגיר' רש"י במכות דף י"ח ע"ב או לגרסת רבינו חומת ירושלים הוי כחולין לכל דבר וכבר כתבתי בזה ועי' בתרומות פ"ז דזר שאכל ביכורים בשוגג יכול לשלם הקרן וחומש ממחובר לקרקע אך מ"מ כיון דקיי"ל דהקריאת שם חל עליו שוב י"ל דאז חל עליהם גדר אתנן ושוב לא מהני שינוי, אך נראה דבזה פליגי גמרא דילן על הירוש' דרק באיש כיון שהוא מביא וקורא חל עליהם גדר קדשי מקדש ופסולה מאתנן אבל באשה דאינה קוראה הוא רק כקדשי הגבול ובגדר תרומה ואין בהם פסול אתנן ורק גבי אתנן זכר אז אם נתן לו חטים או זיתים וענבים באתנן חל עליהם הפסול בגדר ביכורים שוב אף עשה בהם שינוי הם פסולים למנחה ולנסכים, ולכך גרסינן בתמורה ועשאתן דאז מהני שינוי וכן גבי מעות כבר כתבתי דווקא לה ולקחה מהם קרבן משום דגבי אתנן זכר חל על המעות עצמן גדר אתנן, דנ"מ לשקל דזה גופה איקרי קרבן, וא"כ לא מהני שינוי, ועי' במ"ש התוס' ב"מ דמ"ה וסנהדרין דף מ"ח די"ל דמעות עדיף משאר דברים וחל עליהם שם פרי מפירי כו' וה"נ י"ל גבי אתנן כן ולא שייך בהו גדר שינוי כלל רק דמ"מ גבי אשה לא חל שם אתנן דגוף המעות אינו ראוי לשום דבר למזבח אך מ"מ י"ל גבי הך דע"ז די"ב דמכר הבהמה לצורך תקרובות ע"ז הוה ג"כ גדר מעשה ונאסרה הבהמה מיד אף דאין הקדש לע"ז כמבואר בע"ז דמ"ד ע"ב ודף מ"ט ע"א, ועיין תוס' ב"ב דקכ"ט ע"ב גבי מוקצה ופי' המשניות בתמורה פ"ו אך זה תלי' במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' איסורי מזבח מהו מוקצה אם ר"ל לעבוד ע"ז או לצורך תקרובות ע"ז , עכ"פ י"ל דכיון דהדמים באים מחמת הבהמה שהיא קרבה לע"ז חל על הדמים ג"כ גדר תקרובות ע"ז וזה ר"ל רש"י שם בע"ז די"ב הנ"ל ועיין ב"ק ד"ע ע"ב גבי גדר דאתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו ור"ל דלא בגדר קנין מה שהיא קנתה אותו עבור שכירות, ולא בגדר קנינה שקנה הגוף שלה דאז הוי רק כמו שכר פקעתה דלא הוי אתנן וכמבואר בתמורה דף כ"ט ע"ב וכבר כתבתי דזה ר"ל מחיר זונה המבואר שם ד"ל דכשר לקרבן דזה רק עבור הגוף לא בהנאת ביאה, וכן היכי שנותן לה עבור מה שחייב לא באתננה זה ג"כ לא הוי אתנן, ולא דמי לאפותיקי עי' ע"ז דף ס"ג בתו' ובתמורה דף כ"ט ע"ב ברש"י ד"ה טלה ועי' בהך דקידושין ד"ז גבי הילך מנה והתקדשי לפלוני וכן כאן גבי אתנן כן כמבואר בתמורה ד"ל ותוס' ב"ק ד"ע ע"ב דכל דבר שע"י ביאה בא לידה חל עליו שם אתנן, וזה מה דר"ל בהך דע"ז גבי קני מעכשיו דלא הוי אתנן ומתנה הוא דיהיב לה, וע"ש בתוס' ד"ה אלא אך נ"מ דבכל דבר יש בו שני קנינים, א' צורת הדבר, ומה שהדבר שוה, וכבר כתבתי בזה דזה בעצם המחלוקת אם מעות קונו' או משיכה קונה, ר"ל אם עיקר הדבר הוא העצם או השווי, וכן בהך מחלוקת בקידושין ד"ז גבי שומא, ר"ל ג"כ אם מקדשה בהחפץ שהוא שוה כך וכך או שמקדשה בשוי' של החפץ, ולכך מבוא' בירוש' שם דס"ל דגבי עבד עברי וגבי גרעון כסף לא מהני שוה כסף, לא כגמ' דילן ד"ח ודט"ז וזה רק דלא שמאן אבל שמאן הוי זה עצם כסף ועי' ב"ק דף י"ד ע"ב ונ"מ ג"כ במאי דמוכח בתוספת' דקידושין פ"ב דאם קדשה בכלי לא הוה קידושין עד שתשמש בהכלי ע' קדושין כ"ח ובגדר הך דקידושין מ"ז גבי בוקע גבי שואל ואף דלא שייך חזקה במטלטלין עי' קידושין דף כ"ב ודכ"ז וכ"מ ועי' בהך דב"מ ד"ח ע"ב וד"ט גבי רכב קנה והגדר כך דאף במטלטלים כל דבר דכעת הדבר אינו נגמר שיהי' שלו לגמרי וכמו שאלה דהדרא בעינא וכן גבי קידושין דמתחילה צריך שיחול על הדבר גדר קידושין ואח"כ מקדשה בו, כל זמן שלא נשתמש במה שהוא עומד לכך, לא חל על הדבר זה השם, אך כל זה אם מקדשה בעצמו של הדבר אבל אם מקדשה בשווית הדבר לא איכפת לן, אבל לענין אתנן עיקר האיסור הוא בעצם הדבר הראוי למקדש, אבל בשווי' הוי כמו שנתנה לה מעות ולא הוי אתנן, וזה ר"ל בהך דע"ז ודתמורה הנ"ל דעצם הדבר נתן לה במתנה תיכף אבל השווי' של הדבר רק בשעת ביאה וע"ש בתמורה דף כ"ט דאם התנה עמה רק טלה א' ונתן לה מאה טלאים כולם אסורים משום אתנן, והוא ג"כ מטעם זה דהצורה הוא מציאות אחת בבע"ח, ועי' בהך דכריתות דט"ו גבי גופים מחולקים ובירוש' סנהדרין פ"ז ובדברי רבינו בהל' שגגות וגבי גיד הנשה וכבר כתבתי בזה דצריך קרא בסנהד' דכ"א גבי קרא דלא ירבה לו סוסים דצריך קרא לעבור על כל סוס וסוס, ועי' בלשון רבינו פ"ו מהל' שגגות הל"ב גבי שוחט ה' זבחים, אך זה תלי' אם החיוב מחמת הפעול או מחמת הפעולה והנפעל עי' זבחים דק"ז ע"ב גבי היא בפנים וצווארה בחוץ או להיפך, ובהך דהל' תמורה פ"א הל' י"ד דלוקה על מינין הבהמות, ועיין בתמורה דף כ"ז עמוד א' ברש"י, ונפקא מינא דזה רק היכא דהתמורה חלה, אבל אם המיר בקרבן ציבור אז לא לקי רק אחת. וגבי סוסים במלך זה תלי' אם החיוב הוא מה שקנה את הסוסים או עבור מה שיש לו, וכן גבי נשים ונ"מ דהי' לו מקודם שנעשה מלך אם מחויב הוא לגרשם או למכור הסוסים ועי' יבמות ד' ס"א, ועיקר הגדר גבי מלך בנשים אם על הנישואין של האחרונה עובר או מה שע"י הנישואין שנשא האחרונה יש לו י"ט. עי"ש בד' רבינו פ"ג מהל' מלכים ואם הוסיף ובעלה לוקה, ובאמת דכיון דהוסיף א"כ הוה אצלו המנין י"ט שוב נאסר בכולם דע"י זה נעשה מנין חדש, ויש להאריך בזה בהך דזבחים דף י"ח ע"ב אם מנין המוסיף עשה פנים חדשות או רק הוספה, וכן ר"ל במכות דף כ"ג מכה רבה ור"ל דע"י המנין שהוסיף נשתנה המנין וא"כ גם הראשונות שלא כדין, ובאמת גבי מלך תלי' בהך מחלוקת דר"י ור"ש בסנהדרין דף כ"א ע"ב ור"ל ג"כ אם האיסור הוא הנשואין או מה שיש לו, והארכתי בזה בדברי רבינו בה' גירושין פי"א גבי סוטה דשם חייב מלקות רק אם גירשה וחזר ונשאה דהמלקות הוא ע"י שניהם, ועי' בהל' איסורי ביאה פט"ו גבי שאר ח"ל ובפי"ז גבי גרושה לכהן דלשון רבינו דשם בכהן גם אם הקידושין בהיתר כגון אם גירשה בריח הגט להני דס"ל דהוה מה"ת חייב, וכן אם קידשה בביאה חייב וכן אם האב קידש בתו קטנה או נערה שנתגרשה מן האירוסין לכהן ובא עלי' חייבת גם היא מלקות אף דהקידושין הוה שלא מדעתה, וגבי מחז"ג י"ל דקידשה בביאה פטור ותלי' בהלימוד דקידושין דף ע"ח ע"א ע"ש ברש"י ותוס' בזה, עכ"פ זה תלי' בזה אם החיוב הוא מה שנשאה ובעלה או מה שבעל נשואה וכ"כ בזה. ועיין בחולין דפ"ב בהך מחלוקת גבי או"ב ובדברי רבינו ושם תלי' ג"כ אם האיסור משום הפועל או מחמת הנפעל, ולשיטת רבינו דס"ל בהל' שחיטה גבי או"ב דמוכח שם דגם אם שחט שניהם בב"א חייב, חזינן דרק משום הנפעל, ובאמת נ"מ ג"כ אם שנים שחטו בב"א אם שייך החיוב על שניהם, ועי' ברש"י חולין דפ"ג ע"ב דגם גרם עובר מן התורה דלא כמ"ש התו' בכורות דכ"א ע"ב.
וכבר כתבתי בזה גבי הך דגיטין דף מ"א בהך דשבת ע"ש בתוס' וכן בהך דשם דנהגו בה מנהג הפקר ע"ש בתוס', ומ"ש התוס' שבועות דף ל' ע"ב גבי עדות היכי דע"י שימנע מלהעיד יהי' נעשה גדר ערוה דזה הוה כמעשה, משום דכל דבר דחזינן דהתו' הקפידה על הנפעל כמו שבת דגיטין הנ"ל וכמו דמבואר בשבועות דף מ"ז שמעון בן טרפון גם המעכב עובר ע"ז כמו גורם ועי' ב"מ דף צ"ו ע"ב נמעלו ב"ד ושם ג"כ גבי קדשי בדה"ב דקיי"ל דיש שליח לדבר עבירה משום שע"י יצאו לחולין, ועי' בהל' מעילה פ"ז ה"ב גבי חתיכה של עולה ע"ש, וי"ל דשם שאני כיון דאינו יוצא לחולין, וע"ש בפ"ו בדברי רבינו. ולכך גם הגורם עבר, וזה ר"ל הך דב"מ הנ"ל אבל אם הדבר לא נעשה ע"י תקנת ב"ד רק ע"י גרם שלו, אז לא שייך זה לב"ד, ולכך כתב רבינו בהל' ק"פ פ"ו ה"ז גבי גר שנתגייר בער"פ דלא יביא ק"פ מחמת גזירה ע"ש, ואף דכבר כתבתי דגם בק"פ אסור לגרום שיפטור מק"פ מ"מ כאן כ' רבינו הטעם דבאמת הא צריך להמתין הטבילה עד הבראה מהמילה והוא ז' ימים שבת דקל"ז א"כ לא הי' לטבול, ולכך חל תקנה וכמו הך דכתובות ד"ב ע"ב אנוס בתקנתא דרבנן, ועיין בהך דסוטה דכ"ד ודכ"ו אם אשה שאינה ראוי' לילד דיש עלי' גדר דאינה ראוי' לקיימה. ועיין כתובות דס"ד ודע"ז כל כמה דאגידא כו' ולכך גבי אשתו שוטה גבי חדר"ג צריך דוקא היתר כיון דלא חל עלי' גדר הגירושין אף היכי דעדיין לא קיים שבת מ"מ חל עליו, התקנה דעיקר הדבר דצריך לגרשה כה"ג, וכאן לא שייך זה, וכבר כתבתי בזה בדברי הירוש' ר"ה פ"א גבי שלמו שנתו בעצרת לענין בל תאחר, אבל אם אינה שוטה רק שאיננה רוצה להתגרש אז חל עליו החיוב שיראה לגרשה ושוב פקע לגמרי התקנה ויכול לישא אחרת בלי שם היתר. וכבר כתבתי בביאור הירוש' הובא בתוס' רפ"ק דחגיגה גבי עבד מהו שישא במועד ור"ל כך דקאי על חצי עבד וחצי ב"ח ואירע שהשחרור של האדון הי' בחוה"מ אם מותר אז לישא כיון דעד השתא הי' העיכוב עפ"י דין ובגדר הך דאילו מגלחין כו' דכאן הי' המעכב הצד עבדות, אם גם על הצד עבדות מוטל החיוב שלא יעכב שהצד חירות ישא, וכן נ"מ גבי אשה שהי' לה חצי עבד וחצי ב"ח אם כופין אותה לשחרר, ועי' קידושין דף כ"ט ונזיר דנ"ז וכריתות דף ז' גבי שמן המשחה וביבמות די"ב ע"ב ותוס' כתובות ל"ט ונידה די"ג וזה ר"ל הירוש' הנ"ל. עכ"פ חזינן דגבי אתנן עיקר החלות שחל הוא על צורת הדבר ולכך כל המאה טלאים אסורים לקרבן, וי"ל דלכך לא אמרינן בב"ק שם קילב"מ בזה, דעיקר הגדר לדידן לא מחמת קנין דזה רק לדעת רב סנהד' דע"ב אך רק משום פטור דהוי כמו שכבר נתן ומ"מ אם נתן לה עוד לא גרע ממאה ובמ"א אבאר. עכ"פ י"ל דכיון דזה גרם לזה חל עלי' האיסור וה"נ כן בנידון דידן, ועי' בהך דבכורות דנ"א וכתובות דף ק"ב גבי כתב לכהן שהוא חייב, דאף דבאמת כעת צריך לשלם ה"ה סלעים מחמת השטר מ"מ כיון שבלא שעבוד של הפדיון הבן לא הי' חייב יצא בזה מן התו' חובת פדיון, ועי' ב"מ דס"ה מחלוקת דאביי ורבא גבי ריבית היכי דהוזיל המקח ונתן לו יותר אם צריך להחזיר הכל ע"ש, ור"ל אם זה הוי דבר בפני עצמו או שנכלל לכל המציאות ועי' פסחים דפ"ט ע"ב גבי מעות כל שהן יפלו לנדבה מבואר שם כדעת רבא ובירוש' רפ"ה דע"ז גבי נתן לו הכל בשכרו הוה זה בעי' ועי' מעילה דכ"א ע"ב בהך מחלוקת דר"י ורבנן גבי והביא לו חלוק וטלית ע"ש וכתובות דצ"ח גבי אם מעל אם קנה שנים, ובאמת זהו כוונת הגמ' בהך דנדרים דמ"ח ע"ב דאמר שם הא מני ר' אליעזר דאמר וויתור אסור, ור"ל דעיקר השאלה שם גבי קנה ע"מ להקנות כיון דבאמת הוא אין לו קנין כלל לעצמו רק שיתנה לאחרים או כיון דאם לא קנה הוא לא קנה האחר אף שהוא ביד האחר מ"מ יש שמו עליו, וזה ר"ל הך דב"ב דקל"ז ע"ב גבי אתרוג כה"ג כיון דהשני לא קנה רק ע"י שהוא קנה תחילה הוי אצל הראשון קנין הגוף ויוצא בו ידי אתרוג אף שאינו יכול הוא לעשות בו כלום, ועי' בהך מחלוקת בפאה פ"ד מ"ב ר"א ורבנן גבי מי שנתערבה לו שבולת של לקט אם מהני שם זכות שיזכה לו להעני שבולת ע"ש, וכן הגדר גבי הכרעה, דאף דבלא המקח לא הי' נותן לו זה וכן כל המוכרים נותנים כך מ"מ ס"ל לר"א דזה אסור דזה הוה כמו מתנה בפני עצמה, וה"נ גבי הך עובדא דבית חורן, אך נ"מ אם התנאי הי' שהאב יבוא ויאכל, או שהוא יתן להאב, ועיין בהך דחולין דקל"ד ע"א גבי ע"מ שהמתנות שלי ע"ש בתוס' מה שהקשו דהא אם ירצה יכול ליתנו לו ולמה הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה, אך ז"א דוודאי אם התנה ע"מ שיתן לו המתנות לא איכפת לן כיון דהוא הוי בעלים ונתן לכהן, רק שם התנה שהם שלו לא שיתנו לו וזה א"א ועי' בדברי רבינו בה' אישות פ"ו הל"י גבי מקדש יפ"ת על מנת שיתעמר בה ור"ל במקדשה שתשתעבד לו על ידי הקידושין וזה הוה מתנה על מה שכתוב בתורה כי כל זמן שלא נשאה אין מעשה ידיה שלו, ואף דמצינו בירוש' פ"ק דקידושין גבי יעוד דמקשה שם למ"ד מעות הראשונות לקדושין ניתנו וא"כ הוא צריך להחזיר לה מעשה ידיה ואמר שם דהוה כמו שאמר לה שתתקדש לו ויהיה מעשה ידיה שלו אך שם ר"ל שתתן לו מעשה ידיה וכאן ר"ל שיקנה אותה בזה וזה א"א, ובמ"א אבאר. ועי' עירוכין דף י"ט ע"א דע"י מה שהוא מוסיף לו לא יתבטל גדר המשקל, חזינן דס"ל דזה היה מציאות חדש, ועיי' בתרומות פ"ד משנ' ג' גבי אם השליח נתכוין להוסיף דבטל, דההוספה לא הוה מציאות אחרת רק דעל כל חטה וחטה מוסיף. עכ"פ הגרם של הדבר הוי כמו עצם ולכך דמיו של הבית אסורים. ע"כ ממהדורא תניינא]