צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין
פרק ח · הלכה ט
[ממהדורא תניינא: ע"ז של ישראל כו'. הנה בגמר' מבואר הטעם דאין לה ביטול משום דכתיב ושם בסתר כו' ומבואר שם דטעונה גניזה ע"ש ברש"י בע"א ועי' תוספו' יבמות דק"ד ע"א דמחלק שם בין של ישראל לשל ב"נ דגבי של ישראל דווקא גניזה כשהיא שלימה ומזה יליף בגמר' דף נ"ב ע"א דאסורה מדבעי' גניזה ועיין בכורות דף י"ב ע"ב ותוספות יומא ד"ס ולכך לא שייך בזה גדר כתיתה (כתותי מכתת) ולכך לא מהני בה ביטול דהוי בגדר המבואר בתמורה דכ"ה ע"א דברי הרב ודברי התלמיד כו' ור"ל דאי אפשר לעשות דבר שהוא רק מועיל ע"פ דין שעי"ז יתבטל דין אחר וכן הגדר בב"ב דף קל"ג גבי ירושה אין בה הפסק ומנחות דף פ"ד רחמנא אמר כו' ועיין זבחים דף ע"ה ע"ב רחמנא אמר כו' וכה"ג כתבו התוס' ב"ק דף ע"ו ע"ב דלכך לא מהני פדיון בקדשים שנטמאו דאינו יכול להפקיע עי"ז מצות התורה שאמרה לנו דמצוה לשרוף קדשים לא בגדר ביעור רק בגדר מצוה כמבואר במעילה דף יו"ד ע"א, והארכתי בזה דנ"מ ג"כ לר"י דס"ל דאין ביעור חמץ אלא שריפה לא מחמת שלא יהא במציאות רק מחמת המצוה דיליף מנותר, והשריפה בעצמה הוא מצוה, ועי' בירוש' שבת פ"ב ופסחים פ"ז דגדר השריפה של חמץ הוא דבר נמשך וכל זמן שהוא נשרף הוה כמו שהוא עושה הדבר, אף אם נימא כר"י הגלילי דמותר בהנאה לא מהני ביטול לאח"ז איסורו דלאו ברשותו ר"ל דכבר חל עליו חיוב התו' וזה ר"ל הגמרא פסחים דף ז' וכן הדין מה דאינו יכול לקדש אשה בצפורי מצורע אף במשולחת לשיטת רבינו דלא ס"ל כשיטת התוס' קידושין דף נ"ז דגם היא אסורה בהנאה, רק משום דאינו יכול להפקיע חיוב שחייבה התורה עליו שצריך לשלחה וכן בהך דחולין דף קל"ט גבי אגבה לה ואקדשה, ר"ל ג"כ שם דכיון דכבר אתחייב לי' בשילוח לא חל כלל ההקדש, וזה ג"כ בגדר הך דתמורה דכ"ה דברי הרב כו', דרק בע"ז של ב"נ דשם גדר השריפה משום כליון וכמבואר בסנהדר' דנ"ה ע"א, הביטול הוי ג"כ בגדר כליון, משא"כ בע"ז של ישראל, דשם גניזה כשהיא שלמה כמ"ש רש"י, ועי' בהך דשבת ד"צ ע"א גבי המוציא כו' וכן ר"ל בהך דב"ק דף ק"י ע"ב גבי הלכתא גמירא וכבר כתבתי בזה, ולכך לא מהני ג"כ פדיון גבי כלי שרת פסולים, דשם ג"כ הגניזה הוא בגדר דין ואף דהא בע"ז דף נ"ד ע"ב ע"ש ברש"י גבי כלי שרת שנפסלו מהני פדיון שם ע"י ע"ז פקע מהם קדושת הגוף ורק קדושת דמים, ולכך מפרש רש"י שם דנ"ב ע"ב וס"ד דריב"ש דצריך טבילה ואח"כ משיחה אחרת משום דהא דקיי"ל בכלי שרת של מקדש אין צריך משיחה, זה רק במשחה שמשח מרע"ה כלי' של משכן מהני לכל הכלים הבאים אחריהם, כמבואר בספרי פ' נשא ובסה"מ לרבינו, וכמו דקיי"ל מלך בן מלך אין טעון משיחה בכריתות ד"ו וע"י ע"ז פקע מהם זה המציאו' כמבו' בספרי פ' שלח ולכך צריך משיחה אחרת ועי' מנחות דף ק"א ותוס' שם ד"ק ע"ב, ומעילה י"ט ועיין בירוש' ע"ז פ"ג ופ"ד מה דאמר שם רב דשברי ע"ז אין להם ביטול ור"ל דאם עיקר ע"ז קיים וביטל את הע"ז נתבטל גם השברים וע' מ"ט ע"ב וכשי' רבי' אבל לשברים בלבד לא מהני הביטול, ובגדר הך דבכורות דף ט"ו לא אלים למתפס כו' ועי' מנחות דמ"ז, והארכתי בזה בהך דנזיר דף כ"ח דלמ"ד תגלחת אינה מעכבת בנזיר לגמרי רק מ"מ עשה יש, וכשיטת הירוש' שם פ"ו דג' תנאי הוא ר' אליעזר ס"ל דעדיין הוא נזיר גמור ורבנן ס"ל דניתק לגדר אחר ורק עשה ור"ש ס"ל דמצוה בעלמא, ואף לרבנן לא מהני הפרה דזה נעשה איסור חדש, ונ"מ ג"כ אי מהני הפרה גבי תמורה דזה מבואר ברמב"ם בה' נדרים וכ"ה בירוש' דמאי פ"ז ונזיר פ"ה דלא מהני שאלה, אבל הפרה דהוי מכאן ולהבא י"ל דמהני וע"ש ברמב"ם בה"ח, אך י"ל דזה הוה איסור ממילא ולא מהני הפרה, ועי' בתו' חולין דפ"א וכ"כ בזה אם מהני התפסה בתמורה ועי' ברפ"א דתמורה ועירוכין דיש עליו גדר הקדש שני וסוף הקדש ואין מוסיף חומש וע"ש ד"ט ע"ב ורק בנזירות מועיל הפרה מחמת ההיקש, עיין נדרים ד"ד ע"ב וזה רק מעיקר הנזירות, והפרטים של הנזירות הוא איסור תורה, ועי' נדרים דפ"ג דשם ליכא הפרה, ועי' רש"י נדרים דע"ט ומ"ש הר"ש ז"ל פ"ב דמעש"ש בשם התוספת' על טעם המבואר דבמעש"ש לא מהני פדיון ובתוספת' מעש"ש מבואר דאם חילל מעש"ש על דינרי זהב ועשה מהם כלים לא מהני פדיון. ע"כ ממהדורא תניינא]