צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין
פרק ח · הלכה א
כל שאין כו'. והנה לפי מה שכתב רבינו ז"ל לקמן בהל' ג' דגבי ע"ז אסור יד. והנה בחולין דקכ"ח ע"א מבואר דיד הוי אף דלהיות הדבר בעצמו אינו ראוי וא"כ ליתסר ההרים משום יד וצ"ל כך דאם היה משתחוה לציפוי בעצמו אז הוי ההר אסור משום יד אבל כאן הוא משתחוה להר ואי אפשר שיהיה שהע"ז עצמה לא מיתסר ומשום יד מיתסר ועי' בתענית די"ח ע"ב גבי יום טוריינוס, ועי' בשבת דקט"ז ע"א גבי גליון ובירושלמי דמגילה פ"א ע"ש גבי סמוך לכרך וחרב וכו':
ואין צריך לומר כו'. הנה לשיטת רבינו דלא הוה מוקצה רק עד שיגזז לעבודה זרה, עי' תמורה דכ"ט א"כ הוה מעשה ועי' תוס' ע"ז דנ"ד וחולין דף מ' ברש"י וזה הוה מעשה בגופו ולמה גם להדיוט לא אסור וצ"ל דשם הכומרים הם עשו ואף דנתן להם מ"מ גבי בע"ח לא ולכך פסק גם גבי שחט כן ועי' דמ"ו ודנ"ג ע"ב:
כגון ששחט כו'. הנה זה צריך לעיין מהו הך שחטה אסור אי משום מעשה או משום תקרובת ואי משום מעשה צריך לומר מחמת דעשאה למשמשי ע"ז, ועי' בע"ז דנ"ה ע"א גבי בע"ח לא אסור משמשין אך בריטב"א חולק על זה ע"ש וגם אם שחט סימן אחד אם אסור משום תקרובת כעין פנים עי' סנהדרין דס"ב ע"א ע"ש ברש"י משום דגבי חטאת עוף די בסימן אחד אך באמת הא התוס' בהך דזבחים דפ"ד ע"ב דגבי עוף הוה מיצוי במקום שחיטה ע"ש ועי' בתוס' שם דס"ו ע"ב ד"ה ואלא ודפ"ד ע"ב ד"ה הניתנין, אך לר"ה דסבירא ליה במעילה דף ח' ע"ב דאין מעכב אתי שפיר ולהך סבירא ליה בחולין שם דסימן אחד אסור משום כעין פנים משא"כ לדידן רק דס"ל לרבינו ז"ל דהא דאין מוקצה נאסר זה רק בשלא עשה בה מעשה בגוף וא"כ לא נאסר רק בעבור שעשה מוקצה ודוקא הוא אבל אדם אחר אינו יכול לעשות זה וא"ש כנ"ל, ועיין בתוס' ב"ק דע"א ע"ב:
חפר בה כו'. ר"ל דעבודתה בכך כעין שבר מקל וא"ש מה שהקשו התוס' דמ"ז ע"ב ע"ש, ועי' סנהדרין דף מ"ז ע"ב גבי קבר: