אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין

פרק ז · הלכה יט

הלכה טז

[ממהדורא תניינא: סכין של עכו"ם כו' מקלקל כו' ואם הייתה מסוכנת אסורה. עיקר הגדר בהך דפסחים דכ"ז גבי יש שבח עצים בפת, וב"ק דף ק"א גבי יש שבח סממנים ע"ג צמר ור"ל דכיון דזה הדבר גרע שעי"ז נעשות פנים חדשות הוה זה כמו עצם האיסור ולכך לא שייך בזה גדר הולכת הנאה לים המלח, עי' ברא"ש. ועיין תוספ' זבחים דף ע"ב ד"ה כולם ובירוש' ע"ז ספ"ג בהך מחלוקת דר"א ורבנן דמבואר שם דפליגי מה עיקר העצים (הפעולה שלהם) אם לעשן ד"ה לא מהני פדיון דזה עצם העצים ואם להסיק ד"ה מהני פדיון, דאז נעשו לאחר שכלה כו' כמבואר פסחים דף כ"ז , ופליגי בסתם, ועיין בירוש' מעש"ש פ"ב בהך מחלוקת דריש לקיש ור' יוחנן אי אזלינן בתר החומר דהיינו שעל ידי ההרכבה שלהם נתוסף במדה יותר משניהם או על ידי שניתוסף בטעם חדש, ועיין בלשון רבינו בהלכ' מעש"ש פ"ג הי"ג והל' ט"ו, וע"ש בהשגות ור"ל כך דכיון דבאמת קיי"ל דאין נותנין לתוך יין מע"ש דבש ותבלין של חולין, עי' משנה רפ"ב דמעש"ש דשם גרס דמותר לפטם את היין אך רבינו ז"ל גרס במשנה שנפל בתוכה דבש, ולא נתן כמ"ש לפנינו במשנה, והטעם דמבואר בירושלמי שביעית פ"ח דזה רק לר' יהודא דס"ל בתרומות פי"א מותר לבשל, וע"ש בפ"ב הל"ה אבל לדידן דס"ל דלא כוותי', ולכך כתב רבינו הל' נפל ולא נתן, ועיין מ"ש רבינו בהל' שותפין דאם א' מן השותפין קנה דבר איסור אז אם הפסיד שייך לו לבדו ואם הרויח שייך לשותפות, והנה במשנה דתרומות פי"א מבואר דיין של תרומה מותר לעשותן יינומלין, ועי' ע"ז דף ל' ושבת דק"מ, אך זה רק לא בגדר פיטום, אבל בגדר פיטום לפי המבואר בירוש' פ"ח דשביעית גם זה אסור לדידן דזה מגרע גרע להיין, וזה ר"ל התוספתא דתרומות ספ"ט דיין של תרומה אין עושין אותו אנומלין, ור"ל כה"ג דע"י פיטום אסור כמ"ש, ולכך בסיפא במעש"ש דמבואר שם דהי' שבח וע"כ דזהו ע"י פיטום וזה אסור לכך נקט רבינו נפל, ולא נתן, ולפ"ז ההפסד הוא רק להחולין, והנה זה מבואר במעש"ש פ"ה גבי ביעור מעשר דתבלין לאחר בישולן הוי כמאן דליתא ולכך כיון דחזינן דכעת שוה הדבר חמשה, ואמרינן דתבלין כמאן דליתא, א"כ ישתבח הדבר ע"י היין והדבש זוז וחצי ויש בזה ג' חלקים מהיין והשבח שנשבח התבלין ע"י היין, וזה שייך להיין ולכך נשאר להדבש רק חצי זוז ורבע שיש לו חלק בהשבח, זו שיטת רבינו, ועי' שם דמבואר בירוש' גבי עצים בפת ובהך דביצה פ"ה דעצים אין בו ממש, ור"ל ג"כ כך, והנה בפסחים דכ"ז מבואר דמחלק שם בין שאר כלים לתנור גבי שבח דקליפי ערלה, ועיין מ"ש בזה בהלכ' מאכלות אסורות והגדר כך דעיין בכלים פ"ה מ"א בר"ש ובתו"כ פ' שמיני מה דאמר שם גבי תנור שומע אני בין חדש בין ישן, ויליף מכלי חרש ואמר שם אין למדין אפשר משאי אפשר ור"ל כך דהנה מבואר דגבי כלי חרש כל זמן שלא הוסק באור הוי רק כמו כלי אדמה ולאחר שהוסק אז חל עליו השם של כלי חרש, עי' מנחות ס"ט ושבת דף ט"ו וכ"מ, וגבי תנור מבואר שם דשם תנור חל עליו עד שלא הוסק ע"ש, אך מ"מ לא הוי גמר מלאכה כל זמן שלא הוסק, אך שוב לא הוי חדש והוי ישן ועיין שם במס' כלים שם משנה ד' היכא דהוסק שלא לדעת אי מהני ובדברי רבינו פט"ו מהל' כלים ה"ג דגרס שם דמהני אף שלא לדעת ועי"ש בהל' ד' דברי התוספתא גבי ללבן באונין דטהור ואינו מובן לכאורה דמאי גרע זה משלא לדעת, אך י"ל כך דר"ל לדין החדש שחידשה התורה בתנור דגם במחובר לקרקע יש עליו טומאה כמבואר שם דזה רק גבי של חרש ולא בתנור של מתכת, ועי' תוס' ב"ב דף ס"ה ושבת דקכ"ה וברש"י שבת דמ"ח ע"ב גבי בית הפך ע"ש ולזה החידוש צריך דווקא שיסיקנו מדעת, אבל לשאר דברים אין צריך דעת, וכה"ג כתבתי גבי טבילה דהיכא דרק לסלק הטומאה מהני שלא לדעת כמבואר חולין דל"א, אבל בגדר טהרה צריך מן התורה לדעת דווקא, עיין בלשון רבינו בהל' מקוואות פ"א ה"ח ולא מטעם מעלה בלבד, וכן היכא דעדיין לא נטהר לגמרי עי"ז הטבילה כמו בשיטת הירוש' נזיר פ"ז ה"ד גבי ביאת מקדש על דבר שאין הנזיר מגלח עליו אז צריך כוונה, וכן גבי שחיטה מוכח מפי' רש"י חולין דף י"ב ע"ב וכן בל' רבינו בהל' שחיטה פ"ב הל' י"א גבי בלא כוונה דדייק שם במקומה ושיעורה כו' וע"כ דגם בשחיטה יש בה שני גדרים א' להסיר האיסור שאינה זבוחה ע' תוס' שבועות דף כ"ד וכ"מ וגם הכשר שחיטה, ועי' חולין דקכ"א ע"ב, וע"ש דף כ"ח במחלוקת דר"ה ורב אדא בר אהבה למ"ד דדווקא וושט ע"ש ג"כ גדר זה, וכן גבי רוב מצומצם לגמרי לגבי מן הצדדין שם צריך דווקא בכוונה וכן כקולמוס וכמסרק, זה ר"ל רבינו, וכן הדין גבי סוכה עיין סוכה גבי סוכת גנבך עי' ד"ח ע"ב ע"ש ברש"י גבי כהלכתה עכ"פ גבי תנור נעשה ע"י ההסקה שני פעולות, גמר, ותשמיש, וזה ר"ל התו"כ בפ' שמיני הנ"ל, וכה"ג מצינו הנ"מ גבי כלי שרת במקדש בירוש' פ"ג דיומא קדושים ומתקדשים בב"א ותוס' שבועות דט"ו ועיין בסוכה דל"א גבי עובדא דסבתא ושם גם כן הסוכה נתכשרה ע"י עצמה לא ממקום אחר, דעיקר הכשרות מחמת הקנין של העצים והקנין של העצים מחמת שהיא כשיר' ועיין שם דף ד' ע"א דשם מבואר להיפך דכיון דבאמת אי נימא דהוה סוכה נאסר' הכרי' וכסתות מחמת דאתקש סוכה לחג וא"כ ממילא בטל וכמו בהך דעירובין דף פ"ד וע"ש רק זה נעשה אם היא סוכה, וע"ש דף י' ע"ב גבי נויי סוכה ותוספ' דף י"ג ע"ב ד"ה אם ע"ש ובמקום אחר אבאר זה. ובאמת לפי המבואר בתו"כ ריש פ' שמיני גבי קטורת דשמיני למילואים דנכנס ללמדו על מעשה הקטורת וכן הוא בירוש' יומא פ"א, ומה זה, הלא כל ז' הימים הי' מקטיר קטורת, אך ע' מנחות דמ"ט וד"נ דיש נ"מ בין קטורת לחינוך המזבח ובין קטורת להקטרה ע"ש, וכן לפי המבואר בתו"כ פ' ויקרא ובזבחים ד"מ גבי מזבח קטורת הסמים מוכח כך דהא מעלה עשן בהקטורת יומא דף נ"ג ודף ל"ח ובירוש' פ"ג דיומא מבואר דזה הוה רק מכשיר להקטרה לא להעשי' ובשעת עשי' לא הי' צריך זה, ועיין בירוש' פ"ב דיומא, ובהך דכריתות ד"ו ע"א ע"ש ברש"י גבי חיסר וביומא, דנ"ג וכבר עמדו על דברי רש"י ז"ל דהוא להיפך מהגמרא דע"ז גופא חייב מיתה, אך יש נ"מ בין קטורת שחסר בה מתחילה דאז הוי בגדר קטורת זרה עי' יבמות דס"ט ע"א ובין אם חיסר אח"כ אז רק פסולה, וכן מבואר בירוש' שם דגבי חיסר נקט רק פסולה וכן בנתן בה דבש. עכ"פ מעלה עשן עיקר החיוב הוא בשעת הקטרה ונ"מ גבי מפטם קטורת דחייב אף בלא מעלה עשן, אף דצריך שיהי' קטורת כשירה עיין בירוש' מגילה פ"א גבי עובדא דאנטנינוס דא"ל חסור א' כו' ומשום דשם עשה לו ר' מרונוס ע"ש, ולכך רבינו ז"ל בהל' כלי המקדש מחלק דגבי שמן המשחה אף אם עושה למוסרה לאחר פטור דשם לא שייך ציבור עיין תוס' נזיר דמ"ז , אבל גבי קטורת נקט רק למוסרה לציבור אז פטור וראי' מכאן בעובדא דאנטנינוס, אך באמת יש לחלק דרק פטור מכרת אבל לאו יש ועיין מנחות ד"ה ע"ב גבי מפטם, עכ"פ הלא אף דלא הי' ידוע המעלה עשן עי' יומא דל"ח ע"ש בתו"י, מ"מ אסור ובאמת יש לחלק בין עלה לעיקר דרק העיקר לא ידעו, ובזה אתי שפיר מהך דיומא דנ"ג ע"ש דמתמר, לכן ניראה דקטורת לחינוך לא הי' צריך כלל מעלה עשן ולכך הי' צריך ללמדו אז על מעשה הקטורת ור"ל ליתן לתוכו מעלה עשן, והנה יש מ"ד בירוש' יומא פ"א ותו"כ פ' שמיני וספרי פ' נשא דגם בשמיני למילואים הי' אז פריקה והעמדה וא"כ גם אז צריך חינוך ומשיחה בשמן המשחה כמבוא' בירוש' פ"א דיומא שם (וט"ס שם) ולכך הוי ס"ל לנדב ואביהו דלא צריך מעלה עשן עי' ביומא דנ"ג, אך באמת גם שם הי' הדבר נעשה בב"א החינוך וההקטרה, דאז נגמר וא"כ צריך מעל' עשן עי' שבת דפ"ז ע"ב עשר עטרות כו'. ועי' בירוש' ע"ז רפ"ד גבי מרקוליס דהנה מבואר שם בע"ז דף מ"א וברכות דף נ"ח ע"ב דזריקת אבן למרקוליס יש בה שני גדרים, תקרובת ע"ז ועשית ע"ז, והאבן עצמו הוא תקרובת לע"ז עי"ש, אך מתחילה צריך שיהי' ג' אבנים ואמר דאם היו רק שנים והוא נתן השלישי אז עשה ע"ז והקריב לע"ז בבת אחת ומחלוקת שם בשלא התרו בו לע"ז רק התרו בו למלקות דעשית ע"ז, אם חייב מלקות, ותלי' בהך מחלוקת דחולין דף פ"א ע"ב גבי אותו ואת בנו לע"ז עי"ש, עכ"פ חזינן דיש מציאות שעשית הדבר והפעולה מהדבר באין בבת אח' וזה נ"מ בין תנור לשאר כלים, אך מ"מ גבי שחיטה וכן גבי כתיבת ס"ת וכתיבת גט שם לא שייך לומר דהפעולה ניכרת בהדבר ונאסר כל הדבר, כיון דע"י איזו חסרון בהפועל אף שאינו ניכר כלל בהפעולה נפסל הדבר כמו בשחיטה וכן בכתיבת ס"ת שלא לשמה וכן בגט, אין השבח ניכר בהדבר ועי' ב"ק דף ל"ג ע"ב רוחא בעלמא ושם דס"ח ע"ש, ומ"ש בעל המאור ז"ל בפ"ד דב"מ גבי דבר תורה מעות קונות ע"ש וכן זה תלי' במה שכתבתי במ"א, אם השחיטה פועל לכל האיברים, או רק ממילא עי' חולין דע"ג ע"ב דאין שחיטה עושה ניפול, וכן בהך מחלוקת דשם דס"ח אם לידה לאיברים ור"ל אם כל האיברים הוי פרטים מיוחדים וכבר כתבתי בזה, ולכך חל על שחיטה גדר מקלקל, משא"כ במסוכנת דאז רק משום דלא מתה, לא משום דנשחטה, ולכך גבי גט וגבי ס"ת ליכא הגדר אומן קונה בשבח כלי, ועי' גיטין דף כ' ע"ב ודף נ"ד ע"ב ותוס' מעילה דף י"ג ע"ב. ע"כ ממהדורא תניינא]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה