אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין

פרק ז · הלכה י

הלכה ט

ע"ז כו'. אפרה וה"ה חליפי ע"ז ג"כ אפרה אסור עי' ע"ז דס"ב ע"ב גבי חיטי ע"ש:

ספק כו'. נ"ל כך דדוקא נקט רבינו כוס או טבעת אבל חתיכה לא דהנה בירושלמי פ"א דערלה הלכה ה' אמר דוקא דבר שיכול להיות לו היתר בלא זה אז ספק בטל ע"ש דרק מחובר או דבר שבמנין שיש להם מציאות שיתבטלו כגון אם נתלשו או נתפצעו משא"כ בתרומה בפחות ממאה וגבי ע"ז מיירי כאן בע"ז של עכו"ם דיש ביטול ולכך לא נקט חתיכה דהוי תקרובת דאז לא מהני ביטול ואף ספיקה אסור רק גבי חביות דניכר נפילה די בא' שנפלה משא"כ בטבעת ובזה א"ש מה שהקשה הראב"ד בפ' ט"ו מהל' תרומות מהך דפרק י"ד הל' ח' דשם מיירי בפחות ממאה ולכך ספיקה אסור ובזה א"ש מה דרבינו בפרק ט"ו שם גבי תאנה נקט שם לענין אם נפלו למאה ולהרמה משום דגבי הרמה יש ג"כ מציאות שא"צ להרים כגון תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה לכך צריך טעם אחר וכן להך דאברים דר"א דזבחים שם משום כיון דאם העלם למזבח לא ירדו וא"ש:

[ממהדורא תניינא: והשלהבת מותרת. כבר כתבתי בזה מה ר"ל אם שלהבת מע"ז או המשתחוה לשלהבת דהרי מבואר בברכות דנ"ג דמתרצה להריח מריח של ע"ז אסור ועיי' שבת דס"ב ע"ב דגם זה אין בו ממש כשלהבת אך י"ל דשם איירי דהדבר שממנו יצא הריח יש בו ממש ועיי' ע"ז די"ב ע"ב ופסחים דכ"ה ע"ב עי"ש ולקמן בהל' שבת אבאר עיקר גדר שלהבת מהו והמכבה שלהבת בשבת אם חייב ועיי' פסחים דע"ה ע"ב גבי מחתה דלפני ולפני' עיי"ש, ועיי' ב"ק דף ס' ודף ס"א ודף כ"ד גבי דחציו לית בי' ממש ור"ל אם משום דהפעולה שעוש' הוי העדרו ומכל מקום יש בו מציאות דהרי אם שייף משחא ותלה שלהבת חייב משום השלהבת כמבו' בביצה דף ל"ט ע' ברכו' דנ"ג ור' לא הביא זה. עיי' בהל' שבת פי"ח הל' ה' ועי' ביצה דל"ב ובדברי רבינו שם דהחיוב הוא משום דמוליד דבר חדש בשבת או ביו"ט וזה נכלל בגדר דולא תעשה כל מלאכה עי' פסחים דף מ"ז וביצה דף כ"ג גבי מוליד ריחא וע' בד' רבי' ברפ"א מה' שבת דחשיב שם לאו שלא לענוש בשבת ומה הוא הגדר אם ר"ל רק מיתה בגדר חבורה כמו הך דיבמות ד"ו ע"ב אך מדברי רבינו בפכ"ד הל' ז' מבו' להיפך, וגם למה חשיב זה בלאו פרטי, ובאמת בסה"מ לא תעשה שכ"ב חשיב רק חיוב מיתות אך בחיבורו לא משמע כן ועיין בהלכות סנהדרין פי"ט וגם ראיה דלפי שיטת רבינו דס"ל בהל' יו"ט דהבערה לא נאמרה כלל ביו"ט וכשיטת הירושלמי ספ"ה דביצה ופ"א דמגילה אם כן מה כונת הגמרא שלנו בשבת דקי"ד דצריך קרא לומר דמותר להקטיר אברים ופדרים ביו"ט ודוחק לומר דזה אתיא כשיטת הירושלמי שבת פ"ב דיש בזה גם דין מבשל עי"ש אך צ"ל דכל דבר הניצרך לעשות ונתחדש ע"י זה מציאות חדשה הוי זה מלאכה בשבת ויו"ט ועיי' ברש"י שבת דקכ"ז ופסחים דמ"ו וביצה דכ"ז ע"ב וגם ראיה מהך דפסחים דנ"ה ע"ב גבי להושיב שובכין כו' ומוכח שם דבשבת ויו"ט הוי זה מלאכה מן התורה ומה גדר מלאכה יש בזה, ועי' מו"ק די"ב ועל כרחך ר"ל דלעשות דבר חדש הוי זה מלאכה גמורה ועי' כתובות דס"ו וכן הדין גבי שלהבת אף דהוי רק מציאות בלא עצם. וכה"ג י"ל גבי הך דמבואר בסוכה ד"נ במחלוקת אם שיר דוחה שבת ובהך דעירובין דק"ב ע"ב ע"ש ברש"י גבי כנור שנפסק בד"ה פלוגתא כו' קרבן צבור דס"ל שם דשיר הוי פעולה בקרבן ומכשיר ור"ל דאף דתיקון הכלי זה הוי מכשיר אך כך לפי מה דמבואר שם דק"ה דקשירה ג"כ הוי רק שבות אך זה רק כיון דזהו תיקון הקרבן חל עליו שם מלאכה ועי"ש בירוש' ובפסחים ובתענית דכ"ז דכלי שיר ג"כ הוי מעכבי הקרבן לא משום השיר עצמו, וע"י הקשר חל עליהם שם כלי שיר הוי זה גופא מלאכה וכבר כתבתי בזה גבי תקיעת שופר במקדש כיון דעיקר הדבר במקדש הוי התקיעה לא השמיעה זה ג"כ הוי מלאכה, וכן ר"ל בהך דב"ק דק"א במאי דאמר שם הנאה הנראה לעינים אסרה תורה ר"ל כך דמה דמרבינן מקרא לאיסור שלא יצבע הוא לא משום הלבישה של הבגד רק דזה גופא הוי איסור שעשה לו בגד צבוע וזה אסרה תורה וא"כ עי"ז נעשה כל הבגד כולו אסור וכמו דמבואר בחולין דק"ח וכ"מ גבי בב"ח חידוש ור"ל דהתורה אמרה לנו שע"י הבישול נעשה איסור חדש ותו אסור לעולם כמבואר שם וה"נ אם צבע בגד באיסורי הנאה דערלה עובר בהך איסור דלא יאכל כיון דהצבע עומד לזה וזה עצמו שם האיסור ולא דמי להך דזבחים דע"ט גבי דם דשם ר"ל דכיון שיש בו ממשות ומראה דם מהני לזריקה וכמו בהך דסוטה דט"ז ע"ב וזה ר"ל הך דחולין דפ"ז ע"ב כל מראה אדמימות כו' ועי' בתוס' זבחים דע"ז ע"ב דמיירי שיש ממשות בדם אבל בהך דב"ק ר"ל דדבר העומד לצבע הוי הצביעה שלו עצם ונ"מ דיש צבעים דע"י תערובות של שני מינים שעשה דבר חדש ועבמ"ש רבינו בהל' שבת פ"ט הל' י"ד עין הצבע כו' וע"ש בהשגות הובא בה"ה וכבר כתבתי בזה דרבינו ס"ל דמים אין מקבלים שום שינוי בעצם, עי' סוטה דט"ז ע"ב וע"ז דל"ז ותוס' יומא דס"ד ובהך דעירובין דכ"ט מיא דצבעא וכ"מ ובירוש' דתרומות פי"א, ובאמת זה מחלוקת תנאים בתו"כ פ' שמיני ר"מ ורבנן הובא בירוש' ערלה פ"ג דר"מ ס"ל דמי צבע פוסלין מקוה בשינוי מראה דהשאובה ניכרת וא"צ ג' לוגין דס"ל דהמים בעצמם נעשים צבועים אך אנן לא ס"ל כן ועי' בדברי רבינו בהל' טומאות אוכלים פ"ב ובהשגות שם וירוש' תרומות פי"א הל"ב דר"מ ס"ל דאין מים בטלים לעולם וכן פסק רבינו בזה בהלכות טומאות אוכלים פ"ג ה"ד ומחלק שם בין ציר חגבים לציר דגים ואתי שפיר מה שהקשה שם הראב"ד ז"ל מהך דבכורות ע"ש, אבל בגד הוי שינוי עצם וכבר כתבתי בזה, ועי' בירוש' ערלה פ"ב גבי צבע אגוזים של חולין ואח"כ צבע בצבע איסור אם שייך בזה גדר נ"ט לפגם וכן אם צבע בע"ח בצבע ערלה אם נאסר, חזינן דסבירא לי' דהאיסור חל על עצם הדבר, עכ"פ כיון דזה הדבר פעל פעולה בהדבר חל עליו איסור ואסור לעשות כן דהוי מציאות וה"נ כן. ולכך לא מהני בזה הולכת הנאה לים המלח עי' ע"ז דמ"ט ותוס' זבחים דע"ב להך שיטה דאף בשאר איסורים מהני וכמ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות על בעל המאור הנ"ל דלבישה דבגד הוי גדר אכילה באוכל ע"ש ובאמת לפמ"ש זה ר"ל ג"כ הך דמבואר ביומא דס"ח ע"ב וכ"מ גבי בגדי כהונה ניתנו ליהנות מהן ר"ל כך אם גדרי הבגדי כהונה הוי רק גזירת מלך דבלא זה הוי מחוסר בגדים עי' תוס' מנחות דמ"א דלכך אין בו משום כלאים או דנתנו ללבישה והוי בגד ממש ואז הם כשרים להקריב קרבנות ואם לא הי' חל עליהם שם לבישה לא היו ראוים לעבודה, וכה"ג נ"מ בין סוכה ללולב וציצית דסוכה וציצית עיקר המצוה הוא הישיבה והלבישה וכל סוכה או בגד שאינו ראוי לישיבה ולבישה אין עליו שם סוכה או בגד כלל תשבו כעין תדורו סוכה דכ"ו וכ"מ ולכך מבואר בתו"כ פ' אמור דסוכה הוא להדיוט ור"ל דכל שאין להדיוט הנאה ממנו לא הוי סוכה, וזה החילוק בהך דסוכה דכ"ט גבי גשמים וגבי ציבתא דרב יוסף דאמר פנו לי מאני ר"ל דכיון דהצער באה לו מן הסכך והדפנות דזה עיקר מצות סוכה שוב אינה סוכה כלל ולכך ציוה ליקח משם המצעות ופקע ממנה הקדושה ובגדר קדשים שמתו משא"כ במצטער רק מן סיבה אחרת הוא רק פטור אבל שם סוכה נשאר עלי' ועי' סוכה דכ"ו ע"א דדייק שם רש"י בד"ה סרחא שטח בה קרקעית הסוכה ר"ל לא מחמת עצם הסוכה כעין הך די"ג ודכ"ט דאז הוי כמו הך דמנחות דע"ד ומעילה ד"י אין מפרישין לאיבוד וזה ר"ל ג"כ הך דכ"ח ע"א לא קיימת מצוות סוכה מימיך ור"ל דאף דין של שינה בסוכה לא יצא עי' במ"ה פ"ב דשבת וכבר כתבתי בזה ועיי' סוכה די"ג ע"א ולכך כיון דעיקר המצוה הוא ההנאה ולכך מותר ליהנות אף שלא לצורך מצוה רק הנאה של כילוי עי' סוכה ד"ט וד"ו וע"ש ד"י ע"ב גבי הך עובדא דמנימין וכן הדין גבי ציצית עי' תו' נידה דס"א ע"ב, ועי' ירוש' מגילה פ"ג דבבה"כ אסור לשטוח בגדים אף באויר אך י"ל דכיון דעבד פטור מסוכה לגבי' לא חל עליו שם סוכה כלל, ועי' סוכה דמ"ב גבי מקבלת אשה כו' ע"ש בגמ' מהו דתימא כו' וי"ל דזה ר"ל דעיקר הטעם דאסור בטלטול משום דאסור בהנאה כמבו' בירוש' אבל אשה כיון דאינה במצוה מותר' לטלטל, ועי' שבת דס"ב גבי נשים עם בפ"ע בטלטול ובשיטת הרמב"ם ז"ל בהל' אבל גבי טומאה דנשים כיון דאינן מוזהרות ליטמא אין עליהם מצוה לטמא, עכ"פ זה ר"ל בגדי כהונה ניתנה ליהנות, ועי' ע"ז ד"ד ומנחות דמ"ד דסוכה וציצית הוו מצוה קלה ובאמת לפי הניראה בדברי רבינו בהל' כלאים פ"י ה"ד ולשיטת רש"י ז"ל ביבמות ובנדה דס"א כך דאם מחבר שני בגדים א' של צמר וא' של פשתן בשתי תכיפות זה הוי כלאים מה"ת עי' שבת דנ"ד גבי חבלים ע"ש וביבמות ד"ה וכן היכא דעשו הבגד כולו חוט א' של צמר וחוט א' של פשתן אז הוי ג"כ מה"ת ועי' רש"י הוריות די"א ע"ש בד"ה ת"ק ועי' בלשון רש"י ביצה די"ד ע"ב ד"ה שמא דמשמע שם לחד לישנא דהיכא דהבגד נעשה ללבישה אף היכי שנכרך עליו דבר דלית ביה הנאת לבישה מ"מ חייב ובירוש' כלאים פ"ט יליף שם מקרא דבגד כלאים כו' דאף אם הכלאים נגרר בארץ אסור ללובשו ורצ"ל אף היכי דכל הבגד כולו הוא ממין אחר רק שיש בו למטה חתיכה של צו"פ כל הבגד נאסר אף שהבגד משאר מינים, ועי' במפרש בתמיד דכ"ז ע"ב ד"ה שמא ובאמת כבר כתבתי בהל' כלאים דרבינו שינה מלשון הגמ' בנדה דס"א ע"ב דשם נקט בגד שאבד בו כלאים וע"ש בתוס' ותוס' ע"ז דס"ה ורש"י תמורה דל"ד ע"א ע"ש ובאמת שני גדרים הוא דבנדה ר"ל דבגד של קנבוס שנאבד בו חתיכה הנעשה מכלאים וכבר חל עליו איסור ושייך ביטול בהבגד של קנבוס, אך רבינו ז"ל שינה ל' הגמ' בפ"י הכ"ז ע"ש וכן זה ס"ל לרבינו דהך דנדה ופסחים גבי מרדעת וכן גבי תכריכין ר"ל דוקא אם מתחילה נעשה הבגד למלבוש וחל עליו איסור כלאים אז אסור לעשות ממנו מרדעת להעלות על כתיפו כיון דכבר חל עליו שם איסור וכן בתכריכים דשרי משום מצוות בטילות אבל גדר כלאים יש דכבר הי' בגד אבל מרדעת מכלאים ותכריכים מכלאים לא חל עליהם שם כלאים כלל ומותר להעלות המרדעת זו על כתיפו אך לחי ללבוש תכריכים של מת י"ל דאסור וזה הוה בגדר משנה דכלאים אין ארעי לכלאים (הובא במנחות דמ"א) וכן ס"ל שם בהל' י"ז ובהל' י"ט דבגד של כלאים אסור ליטול בו ביצה חמה כמבו' בירוש' אבל דבר העשוי לצורך זה לא חל עליו גדר כלאים, ובזה א"ש דברי הירוש' סוף כלאים גבי אם מותר להניח סמרטוט דעמר כו' אף דהא מבואר בתוספ' הובא בדברי רבינו דאין בהם כלאים כלל אך שם ר"ל שנעשה לכך וכאן ר"ל סמרטוט מבגד, עכ"פ שני בגדים א' מצמר וא' מפשתן אם תכפן שתי תכיפות הוי כלאים דאוריית', והנה באמת כלאים בציצית כיון דהתור' אמרה לנו שצריך לעשות ציצית בבגד הוי זה מציאות בפ"ע וזה ר"ל הך דשבת דקל"ט ע"ב גבי מתעטף אדם כו' ומקשה מהך דהיוצא בטלית שאינה מצויצת חייב ומשני הני חשיבי לא ר"ל כפי' רש"י ותוס' שם, רק דע"כ אם מבטל הציצית להבגד אין עליהם שם ציצית כלל כמבו' במנחות ד"מ ע"ב רק זה הוי מציאות בפ"ע כמבואר בדברי רבי' בהל' ציצית ובהשגות שם בפ"ג דהוי כמו בגד בפני עצמו רק דהתורה אמרה שצריך לקשרם לזה הבגד, ועי' בל' רבינו בהל' שבת פי"ט הל"כ דהציצית הוי מנויי הבגד ומתכסיסיו ע"ש וכמו אמרא ויהי' נ"מ אם הי' נגע בהבגד אם גם הציצית אסור וצריך לשורפם ג"כ כמבואר בנגעים פי"א ובדברי רבינו פי"ג מהל' טומאת צרעת הל' ויו ע"ש והכא כיון שזה תיקון הבגד יהי' בטל להבגד אך אי נימא דבטל תו לא הוי ציצית וכן נ"מ בגבי טומאה עי' שבת דמ"ז ע"ב גבי כל המחובר כו' ובדברי רבי' פי"ב מהל' פרה וכ"מ, וכן נ"מ גבי בגד שהוא ספק אם הוא חייב בציצית אם מותר לצאת בשבת עם הציצית די"ל דמ"מ הוי תיקון לבגד, וכבר כתבתי בזה בחיבורי בהל' שבת ועי' בתוס' ב"מ ד"ו ע"ב גבי מעשר בהמה אם הוי זה בגדר טעותו או כוונתו ונזיר דף י"ג גבי ספק נזירות ובכורות דנ"ז גבי היכי דהוי ספק אם יוצא ביובל צריך לצאת ואם זה הוי בגדר בירור אין רק משום ספק ולא שייך זה לספק ממון להקל דבאמת לפי המסקנא בהך דב"מ דף ק"ט מבואר דקנין קרקע אף בזמן היובל הוי קנין גמור רק דהתורה אמרה דהיובל מפקיע אפקעת' דמלכה גזירת מלך ואף דבכמה מקומות בש"ס קרי' לי' רק קנין פירות זה רק המציאות אבל הדין הוי קנין גמור דאם לא הי' קנין גמור לא הי' יוצא ביובל כמבואר בב"מ שם ודף ע"ט ודברי הירוש' דגיטין ספ"ד ר"ל אם קנה את השדה בשנת היובל עצמו ועי' רש"י עירוכין דף כ"ט ע"ב ונ"מ אם קנה שדה בזמן שהיובל נוהג ואח"כ נתבטל היובל מאי אם אז הוי מכורה לעולם או תצא מיד או בזמן יובל וזה תלי' בהך דכתובות דל"ט גבי בגרת ע"ש אם מיתה הוי כבגרת או הזמן ניצרך להמתין או ליתא כלל הדין ע"ש ועי' מכות ד"ג גבי שמיטה, וכן נ"מ גבי עבדים וגבי נרצע היכי דבאמצע בטל היובל ועי' ערוכין דל"ג ודי"ג וגיטין דל"ו בתוס' וכ"מ. עכ"פ חזינן דספק הוי בדין גדר ספק ולא וודאי וכבר כתבתי בזה, עכ"פ כך עיקר הגדר מה דאמרינן במנחות דף ל"ט ובסנהדרין דף פ"ט גבי קשר עליון דאוריית' אם מה דהציצית נתחבר עם הבגד או מה דחוטי הציצית נתחברו זה בזה וזהו הכלאים וזהו ג"כ מה דמבואר בסנהדרין דף פ"ח ע"ב גבי זקן ממרא גבי ציצית ולולב אי נימא דהקשר והאגד לאו דאוריית' האי לחודי' קאי והאי לחודי' כו' דאף אגוד של לולב וקשר של ציצית ר"ל ג"כ למ"ד דמעכב אם הטעם כדי שיהיו אלו קשורים ביחד או דזה דין דצריך שיהיו קשורים ואגד גופא הואי חלק מהמצוה או רק מכשיר ונ"מ להך דמנחות דל"ט גבי חוט של כרך אינו מן המנין ע"ש ור"ל אם זה רק מכשיר להדבר או עצם, וכן גבי לולב למ"ד צריך אגד, ועי' בסוכה דף ל"ד דרק במינו, דבמין אחר הוי ה' מינים, ולא ר"ל משום בל תוסיף רק ר"ל דהתורה אמרה דבד' מינים אלו אדם יוצא ידי חובת לולב דוקא וכיון דאגד מעכב הואי חלק מהמצוה ואי אפשר במין אחר, ונ"מ דאגד לאו דוקא במין לולב דגם בהדס וערבה כשר וא"כ י"ל דלמ"ד שם דף ל"ד ע"ב דצריך ג' הדסים אם אגדן בהדס הוה מן המנין ואז י"ל דגם בהדס קטום די לאגד ובזה אתי שפיר במה דאמר שם דשנים קטומים כשרים וע"ש בגמ' מה דמקשה, אך י"ל דהקטומה יוכשר לאגד דלא גרע מסיב ומ"מ עולין במנין ולקמן אבאר בזה, עכ"פ כלאים בציצית וגדר יובל הם גדר א' בזה, דע"כ צריך שיהי' דבר בפ"ע ולא לבטל אל הבגד דאל"כ לא הוי ציצית ועל כרחך צריך לקשרם ולחברם עם הבגד והוי תיקון לבגד וכן כה"ג ביובל דע"כ צריך שיהי' לו קנין גמור בהשדה ואז דוקא היובל מפקיע אותו וע"י היובל לא הוי צמיתות וזה גדר אפקעתה דמלכא. ולשיטת התוספ' גבי כלאים הוא להיפך דס"ל דרק אם נעשים בגד אחד הוי כלאים מן התורה ואם לא הי' מצוה בהציצית אז הוי כלאים מן התורה ורק עכשיו שהתור' אמרה לנו שצריך לעשות כך ובגדר עשה דוחה ל"ת ועל כרחך צריך שלא יבטלו זה לזה שוב אין כאן כלאים מה"ת ובזה י"ל מ"ש התוס' מנחות ד"מ דכלאים הותרה ע"ש ואין כאן מקום להאריך. עכ"פ י"ל דריח שאין בו ממש כהך דשבת דס"ב ע"ב בע"ז מותר כמו שלהבת דכאן ועי' תוספות ע"ז די"ב ע"ב מה שכתוב שם לחלק בין ריח דורד והדס להך דבת תיהא ועיקר הגדר דכל דבר דהדבר עומד לזה וזהו מציאות הדבר הוי זה כמו אכילה לא הנאה וכה"ג כתב הראב"ד ז"ל בהשגות על בעל המאור בפ"ב דפסחים גבי בגד שצבעו בקליפת ערלה דלבישת הבגד היינו אכילה שלו כיון דזהו המציאות ועיי' תוספות ב"ק דק"א ע"ב גבי הנאת' וביעורו שוה דשביעית גבי בגד דהלבישה זהו הביעור גבי שביעית דזהו העצם ובאמת זה הוי פלוגתא בכתובות דק"א ודע"ט ע"ב גבי עיילה ליה גלימא אם הוי בגדר קרן או פירות הלבישה של הבגד עי"ש ועי' חולי' דקל"ו ע"א דמצריך שם קרא דלא נימא דיהי' חייב על ראשית הגז מיתה וחומש ועי"ש בתוספות דגבי תרומ' גופא רק באכילה יש זה עי"ש ועל כרחך דזה הוי אכילה גבי ראשית הגז ועי' חולין דקט"ו ע"ב מה דיליף דבשר בחלב אסור בהנאה מהך דלא יהיה קדש עי"ש ברש"י ותוספות ובירושלמי פ"ח דכלאים אם האיסור הוא הדבר או הנאת הדבר ועי' בדברי הר"ן חולי' פ"ז על הך דריחא מילתא דלכך שרי בבת תיהא משום דאינו מכוין לזה וכל הנאה דלא מכוין הוי היתר אף דאפשר בלא הנאה וזה רק היכי דהנאה אינה מן העצם ומה דמייתי ראיה מהך דמוכרי כסות דפסחים דכ"ה גבי לא אפשר וקא מכוין באמת ביבמות מבואר בד"ד ע"ב דכל דבר דאינו לובשו בשביל הנאת לבישה אין עליה שם לבישה כלל ועיי' רש"י שבת דכ"ח ע"ב ד"ה מוכרי' כדרכן ור"ל כך דלר' יהודה דס"ל דלא אזלינן בתר כונה ומ"מ התורה מיעטה מוכרי כסות דמותר ללובשו כשהוא כלאים אם אינו מתכוין משום לבישה אז אף אם מתכוין ליהנות ע"י הלבישה מותר ולר' שמעון אסור כיון דאזל בתר כונה וכהך דפסחים דכ"ה ע"ב עי"ש. ובהך דברכות דנ"ג ע"א מבואר דרק אם נתכוין להריח אז אסור, אבל אם לא נתכוין אף דהוא מריח מותר וזה בגדר הך דפסחים הנ"ל דלא אפשר וקא מכוין שרי ור"ל בגדר הך דקדושי' דנ"ד גבי לא ניתנה תורה למלאכי השרת עי"ש מחלוקת דרב אם מותר לכתחילה לכוין להנאה כיון דע"כ אי אפשר בלא הנאה וה"נ כן ובמ"א אבאר זה ואח"כ מביא שם מריב"ז בהיכל ואמר כך דהיכל כיון דעיקר עשי' שלו כדי שיכנסו שם לתוכו שוב הוה בגדי כהונה ולא נתנה תורה כו' עיי' פסחים דף פ"ה ע"ב גבי שערים, ולכך מותר משא"כ גבי הך דלא אפשר לא. ע"כ ממהדורא תניינא]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה