אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין

פרק ו · הלכה ג

הלכה א

ואותן הכהנים כו'. כן מבואר בירושלמי כאן:

לפיכך העושה כו'. ר"ל דהא כבר כתבתי דכל דבר שהוא עבודה באיזה ע"ז אם עשאה חייב מלקות אמר דכאן פטור דזה לאו ע"ז היא רק גזירת הכתוב במולך ואין זה הך מעביר:

[ממהדורא תניינא: הנותן מזרעו כו' והאזהרה שלו. כבר כתבתי בזה לעיל דיהי' נ"מ אם מסר ולא העביר דאז לוקה ואזהרה הוא מקרא דומזרעך לא אזהרה דלא ימצא ועי' בס' המצות בזה וכן נ"מ למה שהקשה התוספות דס"ד ע"ב גבי זרעו ולא כל זרעו דאינו חייב משום בן ראשון אך י"ל דנ"מ שמסר כל הבנים ואז אף אם העביר בן א' פטור כיון דבמסירה היו כלם, אך מ"מ ללקות לוקה על המסירה ועי' זבחים דפ"ב ע"ב גבי הכניס דם בפנים דהיכי דמכניס על מנת להכניס לפני ולפנים לא נפסל בהיכל ובחולי' דק"ב ע"ב זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו עי"ש בזה ובירושלמי כאן דמבואר דהיכא דהיתה עבודתה בכך אף שהעבודה היתה בבנים ובבנות מ"מ אם העביר האב ג"כ חייב דאז הוי בגדר ע"ז שעובדים אותה במקל דע"ז דנ"א ע"ב ורש"י סנהדרין דס"ב ע"א וכבר כתבתי ועיי' בספרי פרשת ראה פסקא פ"א.
ובאמת כך דהנה שיטת רבינו בפי' המשניות כאן וכן סבירא לי' לרש"י כך דבאמת למ"ד מולך הוא עבודה זרה עבודתה הי' לשרף אדם לע"ז אך עוד חק הי' להם שהאב ימסור בנו לכומר והכומ' יעבירנו לא שריפה ממש, ואז אם הכומר העבירו חייב האב ואפשר דגם הכומר אז חייב ויהי' תלי' בהך מחלוקת דע"ז ד"נ ע"ב ודנ"א גבי ע"ז שעובדין אותה במקל ע"ש ובפ"ג ה"ד ע"ש בהשגות, אך זה תלי' אם יש תולדות בע"ז עי' סנהדר' דף ס"ב ובספרי פ' שלח פסק' קי"ב דדקדוקי ע"ז פטור, ועי' מכות דכ"א גבי גדידה ע"ש וגם שלא כדרכה חייב ור"ל דכיון דשפך דם הוי זה תולדה דזריקה ועי' בספרי פ' ראה פסקא פ"א דדרכם הי' גם באבות ואמהות ע"ש ועיי' בירוש' כאן פ"ז ה"י דאמר שם א' המולך כו' בין שעבדה בין שלא עבדה כו' חייב ואמר שם דרק בשאין עבודתה בכך אבל בעבודתה לכך פטור, ועי"ש במחלוקת דר"ש ורבנן ובתוס' כאן דף ס"ד ע"ב ד"ה במעביר, ור"ל כך דס"ל כשיטת רבינו בפי' המשניות ורש"י דהיכא דדרכה בכך אז המעביר חייב בכל ענין ואז המוסר פטור אף שמסר זרעו, והטעם דס"ל דא"א לחייב שנים על פעולה ומציאות אחת ועי' רש"י סנהדרין ד' ע"ח ע"א ותוס' מנחות דף ס' ע"א וכיון דהמעביר חייב המוסר פטור אבל אם אין דרכם בכך אז גזר לנו התורה דאם מסר דווקא מקצת זרעו, ובאמת מבואר בתו"כ דגם עבדים ונשים חייבים ואף דגבי עבד אין זרעו מתייחס אחריו, יש לחלק בין זרעו שנולד לו בעבדות לזרעו שנולד לו קודם שנעשה עבד, ועי' תוס' ב"ק דף פ"ח גבי מילה וברש"י נזיר דף ס"א ע"ב ובמ"ש הרמב"ן ז"ל בס' תורת האדם גבי אבילות, וכבר הארכתי בזה במ"א, דהיכא דהעבד יש לו בנים קודם שנעשה עבד ואח"כ נשתחרר י"ל דתו הוי כמו בהך דיבמות דס"ב, וא"כ משכחת חצי עבד דלא כייפינן לשחררו, אך י"ל דהוי בגדר דיחוי וכבר כתבתי כה"ג גבי כהן מומר לע"ז ואח"כ עשה תשובה דנדחה מאכילת קדשים, והך דמנחות דק"ט שם קאי רק אאותם שהקריבו בבמות לגבוה בזמן המקדש, אך לא מתרומה, וכה"ג מצינו גבי בת כהן שנישאת לישראל דחוזרת רק לתרומה אבל לא לחזה ושוק, ועי' סנהדרי' דף נ"ח ע"ב גבי עבד מותר בבתו ורש"י חולין דף קי"ד ע"ב, ובירוש' יבמות פי"א. עכ"פ כך סבירא לי' לר' זירא בירוש' שם ור' אילה ס"ל דגם זה חייב וטעות סופר שם, וכן הדין גבי אוב לשיטת רש"י דף ס"ה ע"ב גבי מעלה כו' ע"ש בתוס' מה דהקשו משאול אך בירוש' מפורש שם דאז נעש' הדבר ע"י שניה' ע"י השואל וע"י הנשאל ואז חייבים שניהם ותלי' בזה וכבר כתבתי בזה גבי המגלח נזיר אם שניהם חייבים דהוי רק לאו א' ופעולה אחת, ולא דמי להקפה, וכן בהקפה למה לא יתחייב הניקף עם סייעו גם משום לאו דמקיף ע' סנהד' דע"ח, עכ"פ כ"ה שיטת רש"י ור' בפי' המשניות ואף דכל זמן שלא העביר הכומר ליכא חיוב על המוסר מ"מ החיוב כן, ועיין בדברי רבינו בפי' המשניות פ"י גבי זקן ממרא דצריך התרא' ומה דמבו' בגמ' דפ"ח ע"ב דליכא גבי זקן ממרא התראה זה רק בזמן שהורה לעשות ובאמת בזה פליגי בירוש' דלשון המשנה סנהדרין דף פ"ו מבואר שם דהחיוב הוא אם הורה לעשות ובברייתא שם נקט דהחיוב הוא רק בעשי' רק אין נ"מ אם הוא בעצמו עשה או אחר עשה זה ע"י הוראתו וכן הוא בספרי פ' שופטים פסק' קנ"ה דרק על מעשה הוא חייב, וכבר כתבתי בזה דזה נ"מ אף דבכל מקום מבואר דגמר דין הוי בגדר מעשה וכן הוראה אך זה רק אם הוי ההוראה כדין ועי' סנהדרין דף ל"ג עכ"פ חזינן דאף דהחיוב נגמר ע"י אחר מ"מ חייב וה"נ כמו גבי מולך. ע"כ ממהדורא תניינא]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה