אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי יוסף רוזין

פרק ד · הלכה יד

הלכה יג

וכן אם אמרה טמאה אני כו'. ולענין אם אמרה טמאה אני קודם שתקדש בכלי אם נפדית או הוה כמו פסולה כמו שמת עי' בירושלמי ור"ל אם הודאתה הוה כמו עדות או כמו שא"י לשתות וא"כ אם אמרה איני שותה אז אינו נפדית וזה תליא במש"כ לעיל דלא מהניא כאן אמתלא דהוא כמו עדות לאחר גמר דין. ומה שהקשו התוס' סוטה ד' ו' ע"ב ד"ה כי קדוש מהך דנזיר ד' כ"ד דאמר שם אם משלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר הנה באמת בירושלמי בנזיר למד זה מקרא דיוצא לחולין גם קרבנה לאחר הפרה שלו ועי' בתוספתא דפרה הובא בר"ש פ"ב דפרה מ"ג דאף אם מסר היחיד לצבור פרה ואח"כ נפדית דנעשה בעל מום תצא לחולין ועי' בהך דסנהדרין ד' מ"ח ע"א גבי מותר ובמנחות ד' ס"ו ע"ב שלא ניתן מעות, ועי' בהך דשקלים פ"ב בהך מחלוקת דר"י ור"ש ובדברי רבינו בהל' פסולי המוקדשין פ"ה ה"ז ע"ש. ובזה יש ליישב מה דמבואר בירושלמי דסוכה פ"ה דיש חילוק בין בגדי כה"ג לבגדי כהן הדיוט דזה של כה"ג מדליקין בפנים דוקא ושל כהן הדיוט בחוץ והוא משום דהא הקשה התוס' בשבת ד' כ"א ד"ה שמחת הא לאו צורך קרבן ע"ש, אך י"ל דמיירי בהני דשל יחיד שמסרן לצבור דאם אינם ראויים פקע מהם הקדושה כמש"כ. והנה עי' מש"כ בהל' כלי המקדש פ"ח דשל כהן הדיוט יכול למסור אף הבגד לציבור ושל כה"ג מוסר המעות וציבור יעשו הבגד משום דבעינן שתהא אריגתו בקודש כמבואר בירושלמי יומא פ"ג ה"ו ע"ש וגם משום הך דאמרינן בתמורה ד' ל"א ע"ב ועשו להם משלהם ועי' בתוס' כריתות ד' ו' ע"א ע"ש וא"כ א"ש דשל כה"ג לאחר שבלו יש בהם קדושה אבל של כהן הדיוט מיירי בהני של יחיד שמסר לציבור. ובזה א"ש ג"כ מה שהקשו התוס' מנחות ד' נ"א ע"ב ד"ה חטאת ע"ש דהא הוה קדשי בדק הבית וי"ל דמיירי כה"ג. אך בלא זה י"ל מה שהקשו התוס' הנ"ל משום דהנה גבי כל הקדשים תיכף לאחר שנתך הבשר אין מועלין כמבואר במעילה ד' ט', ועי' תוס' זבחים ד' מ"ה ע"א ד"ה אבל, אבל גבי פרה מבואר במשנה פ"ד דפרה מ"ד לעולם מועלין בה עד שתעשה אפר וזהו דדייק לעולם ע"ש בפה"מ ולכך צריך קרא, ועי' בתוספתא דמכות פ"ב גבי ערי מקלט אם נפלה שחוזרין ובונין אותה במקומה, ועי' בירושלמי שם דמבואר שם דבונין אותה מאותו השבט לכתחלה ור"ל דכיון דהשבט מסרה להצבור אם יש לו עוד זכות בה או לא ועי' במה דפליגי שם רבינו והראב"ד ז"ל בפ"ח ה"ז דרבינו כתב רק בתחלת הפרשתן והראב"ד ס"ל דאף אח"כ צריך להשוות, אך כל זה בשאר קרבנות אבל גבי מנחת סוטה דהדין הוא כך וא"א שיהיה באופן אחר דע"כ יש לה בעל משא"כ בנזירה דהוא צריך להביא עליה קרבנה שוב הוה כמו שהיא עצמה הפרישה קרבנה ושפיר קדיש אם רק מכאן ולהבא, וע"ש ד' כ"ג ע"א בתוס' בשם הירושלמי ועי' בדברי רבינו בהל' מעשה הקרבנות פי"ד ה"י גבי אם לא נתרצה בחטאת ואשם של אחרים ומבואר בתוספתא דתמורה פ"ג דהוה כמו חטאת ואשם שנתכפרו בעליו ולא אמרינן דלא חל עליה קדושה כלל וצ"ל דמיירי דנתרצה בשעת הפרשה ולא בשעת כפרה ושפיר חל הקדושה ולא שייך למימר אדעתא דהכי לא קדיש כעין דאמרינן בב"ק ד' ק"י ע"ב הלכתא גמירי ר"ל דזה בגדר דין לא בגדר הקדש וההקדש כבר הלך ועי' בירושלמי נדרים פ"א על הך דכאימרא דאמר שם כולד חטאת הרי דס"ל דזה עדיין שם הקדש עליו דאל"כ הוה כמתפיס בדבר האסור כמש"כ הר"ן שם ועיין בירושלמי שבת פ"א דחמש חטאות מתות אם רצה ב"ד לבטל מבטלין ע"ש ר"ל דשוב נימא אדעתא דהכי לא קדיש:

ואם אירע כו' אין כו'. הנה בגמ' דידן ד' ו' ע"ב מבואר בהדיא דנאכלין ע"ש וצ"ל דס"ל לרבינו דהך דגמ' דילן קאי למ"ד משקה ואח"כ מקריב וא"כ תיכף בשעת שנקרב הקומץ מיד היא מתה אם טמאה היא וה"ה אם מת הוא דנעשית מצותה, אבל רבינו ז"ל מיירי שזה הוה קודם השקאה דבדיעבד כשר, וראיה דנקט ג"כ אינה שותה וא"כ לא נגמר הדבר עדיין דהא לא שתתה ועיין בהך דכריתות ד' כ"ד ע"א ובאמת מהמשנה שם ד' כ' ע"א דנקט שם נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני כו' ושם אתיא כר"ש דאמר מקריב ואח"כ משקה וקתני שם מנחתה מתפזרת וע"כ דר"ל השירים דהקומץ כבר קרב ועיין כאן בירושלמי, ועיין בהך דמנחות דף ד' ע"ב ודף ה' ע"ב ברש"י דמנחת סוטה אין שם מנחה עליה כלל ע"ש:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה