צפנת פענח על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה ג
ואמר אל כו'. עיין בירושלמי ריש פ"ז בהך מחלוקת דר' יונתן ור' יאשיה דהא על מה היא אומרת אמן כיון דאינה שומעת, וע"ש בפ"ב הל' א':
הרי הוא כו'. עיין בכ"מ מה שהקשה למה לא הביא שוטה אך באמת שם הטעם משום דאין הקינוי כלום וכאן ר"ל מחמת גזיה"כ ומיירי במדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר וקטן וקטנה ר"ל כגון שהיא בת דעת וכמש"כ לקמן בהל' ד' וקטן ר"ל כמו הך דקדושין ד' י"ט גבי יבם דאז נאסרת עליו ועיין בתוספתא כאן פ"ה גבי הך דר"י דאמר לכשיגדיל הקטן ומיירי כה"ג, ועי' בהך דנדרים ד' ע"ג ע"א ע"ש ברא"ש ומש"כ רבינו בפ' י"ב מהל' נדרים הל' י"ד מה דמחלק בין קטן לשוטה, ועיין בירושלמי כאן ספ"ב דנראה דס"ל דהקינוי הוה גדר דין לא משום האיסור ולכך אמר שם דר"י דס"ל דסומא פטור מן המצות אינו בגדר קינוי ע"ש: