צפנת פענח על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה יז
באו שניהם כאחד כו'. עיין מש"כ רבינו בהל' שגגות פ' ח' ובהלכות אבות הטומאות ס' פ' ט"ו דהוה גדר ספק ע"ש, ועיין בסוף פ"ט מהל' רוצח ולעיל בהל' גירושין פ' י"ב ע"ש, אך לפי מש"כ לחלק בין היכא שהעד אומר ראיתי שלא נטמאת או לא ראיתי שנטמאת א"ש וגם יש נ"מ אם עד אחד אומר שאכל ספק חלב או שנטמא בספק רה"י והעד השני מכחישו אם אז חייב אשם תלוי או הוה ספק טומאה ברה"י. או אפשר לומר דהוה בגדר ספק ספיקא, ועיין בהך דכריתות ד' כ"ד ע"א בתוס' ד"ה אם דמוכח שם דגבי ב' עדים כה"ג פטור מאשם תלוי אף בזה אחר זה, וא"כ י"ל דגם גבי עד אחד כן, אך בזה אחר זה שאני משום דכל מקום שהאמינו, וזה שייך רק בעד אחד, ועיין בתוס' כתובות דף כ"ו ע"ב ועירובין ד' ל"ו ע"א בתוס' וסוף פ' ה' דטהרות ע"ש בר"ש ובירושלמי דיבמות פ"י מה דמחלק גבי אשם תלוי שאפילו אמר לבי נוקרני ע"ש, אך באמת כאן ובעגלה ערופה לא דמי לשם משום דמסלקין שניהם ונשאר הספק משא"כ גבי חלב וגבי טומאה, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' רוצח פ"י הל' ז' ומש"כ בהך דחולין ד' פ"ב, דאין הנאמנות של עד אחד גבי עגלה ערופה רק שלא תערף אבל אחר שהורידוה לנחל אז לא מהני עד אחד שתפקע האיסור מעל העגלה אבל שני עדים מהני וא"ש בזה דברי רבינו, וכן ס"ל לרבינו ז"ל לקמן פ"ג הל' כ"ג גם גבי עד סוטה כן דרק קודם שתשתה מהני עדותו אבל לא אחר כך דשוב לא האמינה אותו התורה: