צפנת פענח על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה ז
אבל אם מחל אחר כו'. והנה עיין בירושלמי סוטה פ' ד' וסנהדרין פ' ח' דאמר שם דזה רק קודם שנמחקה המגילה אז יכול למחול אבל לאחר שנמחקה אינו יכול למחול הובא בתוס' סנהדרין ד' פ"ח ע"א ולכאורה תמוה הא כאן מבואר דגם לאחר סתירה אינו יכול למחול אך לכאורה י"ל דרק אם קינא לה עם איש האסורה להתייחד עמו אז לאחר סתירה לא מהני מחילה דכבר נאסרה ורגלים לדבר אבל אם קינא לה מאביה וכדומה דבלא הקינוי אין היחוד כלום וכן אם קינא לה ממאה בני אדם ואז רק הקינוי פועל שתהא הסתירה סתירה אז יכול לבטל אף לאחר הסתירה אך באמת אין הפירוש כן רק דר"ל לענין השקאה דהא מבואר במשנה דאם בעלה אינה רוצה להשקותה מעכב ואמר דזה רק קודם שנמחקה המגילה אבל לאחר שנמחקה המגילה משקין אותה על כרחו, אף י"ל דזה רק אם הקריב מנחתה קודם אבל קודם הקרבת המנחה יכול לעכב שלא יקרבו מנחתה דהא יש לשניהם חלק במנחה עיין סוטה ד' כ"ג ע"א ע"ש בתוס', ועיין בהך דכריתות דף ז' ע"א גבי לא יקריב ולא יתכפר וע"ש ד' כ"ד מאי היא המנחה אם גדר חיוב או גדר בירור ע"ש דזה הוה מחלוקת, ועיין מנחות דף ה' ע"ב דאין שם מנחה עליה כלל, ובזה י"ל ג"כ מה דאמרינן בגמ' ד' י"ט ע"ב דג' דברים מעכבין בה עד שלא קרב הקומץ וכן אמר שם דעד שלא קרב הקומץ יכולה לחזור הטעם משום דיכולה לעכב שלא יקריב הקרבן, ועיין בתוספתא דתמורה פ' ג' דאם אחד מן השותפים יכול לשנות מחשבתו בקרבן ע"ש, וכן גבי הבעל כן, אך י"ל דאף קודם שתקריב המנחה יש נ"מ במה שאומר איני משקה לענין אם יכול לחזור בו שתשתה, עיין ביבמות ד' צ"ה ע"א ע"ש בתוס' ד"ה אי לימא, אך לכאורה קשה על מה שהביאו התוס' ראיה דאינו יכול לחזור מהך דנשרף מנחתה הא במשנה מבואר שם גם אם היא אמרה שאינה שותה ששורפין המנחה ואף דיש בעיא שם בסוטה דף כ' אם יכולה לחזור בה, אך באמת כך דגביה י"ל דנדחית המנחה, משא"כ גבה דאמרינן דאיגלאי מלתא למפרע דמחמת ביעתיתא ולא הוה דיחוי, ועיין בתוס' זבחים ד' ק"ג ע"ב גבי גזל הגר: