אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי יוסף רוזין

פרק ט · הלכה ט

הלכה ה

האשה שנדרה בנזיר כו' שאין אדם מקדיש כו'. הנה לשון רבינו כאן צ"ע. וע' מה שפסק רבינו לק' בהל' שגגות פ"ו ה"ו דכל קרבנות שהאשה כו' ע"ש ומשמע דס"ל דקי"ל כר"י גם בנזיר. אך נ"מ דאף דהוא נותן לה הבהמה מ"מ צריכה שתתרצה בהקדישו וגם י"ל דמיירי שהיא הקדישה אותם בלא דעתו ולא דמי לסוטה דשם הוא המתחיב להביא קרבן ולא היא וגם לא משכחת בענין אחר רק אם יש לה בעל וע' תוס' סוטה דף כ"ג ע"א מש"כ בשם הירוש' אך הירוש' ס"ל שם בסוטה דאף לרבנן גם בקרבנות נזיר הוא מחויב וא"כ למה מוקי כאן בירוש' פ"ד במשליטה על נכסיו וצ"ל דרק בחד קרבן לזה משועבד אף לרבנן כיון דתגלחת תלוי בה משא"כ שאר קרבנות ע"כ צריך שיתן לה רשות ובמשנה חשב כל הקרבנות גם י"ל דיש נ"מ בין אם נזרה קודם שנשאת וזה תליא בהגירסות כאן דף כ"ד ונדרים דף ל"ה ע"ש ואף אם נימא דהחיוב של הקרבנות בא ממילא וזמן הגילוח היה בשעת שהיא אשתו וגם הא אינו יכול להפר אך י"ל דמשכחת לה כעין הך דנדרים דף פ"ט ע"א ע"ש וגם י"ל דכיון דהוא יכול להפר ולא הפר לכך הוא מתחייב דהוא גרים לה כעין הך דכתובות דף ע"א וכ"מ וא"כ נמצא כשהפר לה שוב לא נתחייב כלל בזה וא"ש. ובאמת לכאורה ל"ל למימר בהך דנדרים דף ד' ודף פ"ג ונזיר דף כ"ח דלכך יכול להפר נזירות משום עינוי נפש תיפק לה למש"כ התוס' ב"מ דף ק"ד ע"א דהיכא שעי"ז מפסיד הבעל ממון הוה כמו דברים שבינו לבינה ובאמת בירושלמי דנדרים פי"א ה"ב גבי נתנה עיניה ביפה אמרי שם ר"ז ור"ה משום עינוי נפש שלו ר"ל שהיא תאכל היפה ונמצא נפסד וא"כ לר"י לכך יפר הנזירות כדי שלא יהא צריך ליתן לה קרבנות אך לפמש"כ א"ש דאדרבא החיוב הוא בשביל שלא הפר. אך באמת לפי המבואר בגמ' דילן הוא כך דדבר שמכשירה לכ"ע החיוב מוטל על הבעל והוה בגדר מזונות וע' בהך דכתובות דף פ"ז ע"א דגם מס מוטל על הבעל ועל יורשי הבעל ליתן בשביל האשה ע"ש ברש"י ותוס'. וע' בהך דכתובות דף מ"ח ע"א גבי צדקה ודף נ' ע"ב בתוס' ובהך דב"ק דף נ"ט ע"א גבי חיה ע"ש. אך י"ל דזה הוה בגדר רפואה ומ"מ ס"ל לרבנן דאין צריך להביא קרבן עשיר דלא שהוא מחויב בקרבנה רק שהוא מחויב ליתן לה מה שהיא צריכה והוה זה בגדר חוב וכעין זה פליגי בהך דתרומות פ"ו ה"ג גבי פועלים אם עיקר הסעודה הוא לבעה"ב או לפועלים וכן טורח הסעודה וע' בכתובות דף נ"ח ע"א דפליגי שם רשב"ג גבי טורח סעודה על מי גבי אשתו ע"ש. וע' בירוש' מעשרות פ"ג ה"א דאף שאין ב"ד פוסקין לאשה פירות שביעית דאסור לפרוע חוב. מ"מ ניזונת משל בעלה פירות שביעית דאז לא הוה כפורע חובו. וכן יהי' נ"מ להך דקדושין דף ל"ב ובירוש' פ"ה דפיאה גבי מתנות עניים דלאשתו ודאי אסור ליתן ומשמע דלמסקנא דקדושין אף להעדפה מה שאין הבעל מחויב ליתן לה לאשתו אסור. ואף למ"ד דאין יד אשה כיד בעלה כמבואר בתוספתא פ"ד דמעש"ש דאף אם יכולה לפדות מעש"ש מ"מ אסור ליתן לה מעשר עני אך י"ל דרשב"א ס"ל שם כר"י דהיא ג"כ נקראת עשירה אך באמת אינו כן רק כמש"כ דלר"י הוא נתחייב זה ולא בשבילה וי"ל דזה תליא כעין הך מחלוקת דערכין דף י"ז ע"ש בתוס'. והנה אפשר לומר כך דע' בזבחים דף ו' ע"ב ויומא דף ס"א בתוס' לכא' נראה דס"ל דנתינת השמן על הבהונות מעכבו מלאכול בקדשים וליכנס למקדש ע"ש וע"ש דף ל"ג ע"א דאמר שם רק דם אשמו ודם חטאתו וע"ש דף מ"ד דמשמע שם ג"כ דלא מעכבו בקדשים. וע' בהך דמנחות דף כ"ח ע"א מה דמקשה דאמאי לוג שמן של מצורע פסול שלא לשמה ואמאי לא תירץ דזה ראיה לרב דס"ל שם דף ד' דאשם מצורע פסול שלא לשמו משום דבא להכשיר ולא הכשיר וכה"ג מקשה התוס' שם דף מ"ח ע"ב ד"ה כבשי ע"ש וע"כ משום דאין זה מעכב להיות מחוסר כפרה וע' פ"ה מהל' מחוסרי כפרה ה"ז דנקט והוכשר ושם פ"ד דמשמע דאף דגבי מצורע אשם קודם לחטאת מ"מ גבי הלוג לא איכפת לן אם תקדם החטאת וע' בזבחים דף צ' ע"ב בתוס' ד"ה חוץ ובערכין דף י"ז ע"ב בתוס' ד"ה ר"י. והנה מבואר בזבחים דף ל"ג דגבי אשם מצורע לא הוה תיכף לסמיכה שחיטה ע"ש משום דאסור לכנוס וא"כ קשה גבי חטאת נמי נימא כן וא"כ לתירוץ הראשון שם משום דתיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא יהי גם בזה כן. אך באמת כך דהנה המעין בדברי רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ג ה"ט ופ"ד ה"ד ובהל' פסולי המוקדשין פ' י"ח ה"ד מבואר דס"ל דגבי קדשים טבו"י ומחוסר כפורים בלאו וגבי ביאת מקדש ט"י במיתה ומחו"כ רק איסורא בעלמא לבד מן יולדת דמשמע מדברי רבינו בפ"ה מהל' מטמא מו"מ דחיבת ע"ש בה"ד וע' מש"כ רבינו בהל' סנהדרין פי"ט ה"ב ע"ש שכתב להיפך וע' בהך דיבמות דף ע"ד ע"ב בתוס' שם וסנהדרין דף פ"ג. ובאמת זה תליא כך ע' בהך דפסחים דף ל"ה ע"א דקרי לה מעלה ר"ל דלא נשאר עליהם שם טמא רק הוה דין חדש וע' בירוש' חלה פ"ג ה"ז דזה הוה מחלוקת ר"י ור"ל אם עדין נשאר עליו שם טמא או הוא דבר חדש וזהו כונת רש"י חולין דף קכ"ח ע"א ד"ה ומהדר ור"ל כך דגבי טבו"י כ"ז שלא נגע בהדבר אין שום טומאה עליו ובזה א"ש מה דמבואר במס' טהרות פ"א מ"ח גבי היתה שלישית והשיך כו' דכולן טהורות ע"ש בר"ש שכתב הטעם דכיון שאם פירשו לא נשארה בהם טומאה גם עכשיו הן טהורות והוא תמוה דהרי מבואר במס' כלים פי"ט מ"ז גבי כרע להיפך דמ"מ בשעה שהוא מחובר טמא הכל וכן שם פי"ט מ"ה גבי מיטה ע"ש אך באמת הטעם משום דמבואר בנדה דף ז' וכ"מ דטבו"י הוי כמו שלישי וכמו דמבואר גבי טבו"י דנשוך אינו חיבור ה"נ גבי שלישי וע' בסוטה דף כ"ט ע"ב וכ"מ. וע' בירוש' פ"ג דמעש"ש ה"ב דמשמע דמעש"ש שלקח בדמיו תרומה ונטמא בטבו"י דאין עליו שם טמא וכן מבואר בירוש' סוטה פ"ה ה"ב ע"ש. והנה גבי מחוסרי כפרה י"ל דתליא בזה. אם לכך יש עליו שם איסור משום דצריך להביא קרבן או להיפך משום שיש עליו שם איסור לכך מביא קרבן להכשירו וכפשטות הגמ' בנדרים דף ד' ובזבחים דף מ"ד ע"ב ומנחות דף ד' ע"ב ושבועות דף ח' וכריתות דף כ"ה ודף כ"ו דנקט שמכשירתה לאכול בקדשים. אך באמת זה תליא בהך מחלוקת דכריתות דף ח' גבי ר"ע וריב"נ דמר מדמי לה לטבילות ומר מדמה לה לחטאת ר"ל דהקרבן הוא הטהרה והקרבן הוא התיקון ולכך הוא מתוקן בקרבן אחד ומר סבר דאדרבא ע"י שאינו מביא הקרבן לכך אינו מתוקן וכמו גבי חטאת דרק עכשיו שהתורה חיבתו חטאת עי"ז כל זמן שלא הביא החטאת יש עליו שם חטא אף בשוגג וע' בהך דשבועות דף ח' ע"ב להגין עליו מן היסורים וע' רש"י מעילה דף י"א ע"ב דלכך חטאת שמתו בעליה תמות משום דמיתה מכפרת ואף דיוהכ"פ לא מכפר היינו משום דיכול להביא הקרבן. וע' בהך דכריתות דף כ"ו דהוה גדר ממונו ור"ל דנהי דעל החטא כיפר יוהכ"פ מ"מ על הציווי שציותה התורה להביא חטאת לא כיפר ונ"מ דהנה בכריתות דף ז' למ"ד דאם אמר לא יתכפר לי חטאתי אינה מכפרת ומ"מ נראה דהחטאת כשרה ולא הוה כמו שלא לשמה וראיה מהך דזבחים דף מ"ו ע"ב דאם בעלים מחשבים גם בחטאת ואשם לא איכפת לן ואמאי הא לא גרע מלא יתכפר לי וע"כ דהקרבן כשר רק דלא כיפר על העבירה וזהו מה שצריך להתודות על קרבנות כמבואר ביומא דף ל"ו ורש"י ערכין דף כ"א ע"ב ע"ש. וע' בהך דברכות דף כ"ג ע"א אל תהיו ככסילים שמביאין כו' ולכך מבואר בתוספתא הובא בדברי הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' שגגות פ"ב ה"ד דאם שכח באיזה חטא אז אף דהקרבן כשר מ"מ לכשיודע לו צריך שיביא חטאת אחרת לכפר על העבירה ובזה אם עבר יוהכ"פ אח"כ שפיר מכפר דהקרבן כבר הביא והחטא נתכפר ביוה"כ אך זה יהי' תליא בשני התירוצים דכריתות דף כ"ה ע"ב ע"ש וזהו ג"כ מה דר"ל בגמ' דזבחים דף ו' כיפרו על מה שבאו ר"ל עולה שמכפרה על חייבי עשה אם ג"ז כיפר על העשה ולק' אאריך בזה ולכך מבואר בסנהדרין דף מ"ז דאם אכל חלב כו' ונשתטה דאין אנו יכולים להביא קרבן בשבילו וע"ש ברש"י דכ' משום לרצונו וקשה דהא אדרבא בנדרים דף ל"ו ע"א אמרינן דלכך אינו יכול להביא קרבן חלב על חבירו שלא מדעתו משום דשוטה איננו יכולים להביא קרבן בשבילו. אך באמת הטעם דעיקר החיוב שעליו הוא משום הקרבן וכאן כיון דאינו בן דעת אין עליו החיוב והנה ע' בדברי רבינו ז"ל בהל' מחו"כ דס"ל דאינו יכול להביא קרבן על יולדת תוך מלאת של ולד אחר והטעם דהרי מבואר בנזיר דף מ"ה ע"א ובתו"כ פ' תזריע ופ' מצורע גבי זב ובירוש' פ"ח דנזיר ה"י גבי נזיר עד אימתי יכולין להביא קרבן בזמן שהן ראוין לבוא אל פתח אהל מועד וע' בירוש' נדה פ"ג ה"ד גבי סנדל דמבואר ג"כ כן וע' נזיר דף ס"ד ע"ב ותוס' שם דף מ"ז ע"ב ד"ה וחכמים. וא"כ אם נימא דהקרבן מעכב לטהרו ר"ל דהטומאה היא ע"י הקרבן א"כ הוה כבתוך מלאת וע' בהך דכריתות דף ט' ע"ב דלדברי חכמים מנינין מאחרון וה"נ בהך דשם דף ח' ע"א אינה יכולה להביא הראשון קודם שתביא האחרון ולכך אומרת על האחרון כמבואר בגמרא שם. וכיון דזה רק שתהי' ראויה לביאת מקדש וזה הוה רק גרם משום חיוב הקרבן ולכך ס"ל לרבינו דפטור אם נכנס דזה לא הוה רק מעלה ודבר חדש משא"כ באכילת קדשים אדרבא הקרבן מתקן הטומאה שעליה ולכך לוקה אם אכלה הקדשים ולכך א"ש לשון רבינו שכ' בהל' מחו"כ פ"א ה"ה שהרי אדם כו' ומאכילן בזבחים ור"ל כך דלביאת מקדש אדרבא האיסור מה שלא הביאה קרבן וזה לא שייך גבי קטנים ושוטים משא"כ גבי אכילת קדשים דהקרבן בא לתקן הטומאה שעליהם לכך שייך זה גם בהן ולכך הוא מביא עליהם וכן הוא בירוש' פ"ב דסוטה וכע' הך דחולין דף ל"א ע"ב גבי כונת חברתה כונה מעליתא היא ע"ש. ולכך גבי מצורע דיש אשם וחטאת ואשם הוא מכשירו לביאת מקדש והחטאת מכשירתו לאכילת קדשים אך כ"ז שלא הביא אשם פסולה החטאת כמבואר במנחות דף ה' ע"א וכ"מ ולכך מוכרח להביא אשם תחילה גם י"ל עוד טעם משום דלא חזי לפתח אהל מועד על החטאת וע' בערכין דף י"ז ע"ב דס"ל לר"י דלמיקבע בעניות ועשירות אזלינן בתר אשם מפני שהוא מכשירו וא"כ לר"י דמרבה מן זאת תורת המצורע בנדרים דף ל"ה ע"ב דמביא על קטנים ועל אשתו גם אשם מרבה והוא ס"ל דהוה קרבן שלו וא"כ הוה כמו עני והעשיר דהוא ס"ל דאשם קבע ולכן צריך להביא קרבן עשיר. ולכך ג"כ גבי חטאת מצורע לא אמרינן דאין בה תיכף לסמיכה שחיטה משום דבחטאת העיכוב רק באכילת קדשים ולא ליכנס למקדש וכמש"כ. אך ר"ש ס"ל דאזלינן בתר חטאת למיקבע בעניות והוא ס"ל דהמכשיר הוא חטאת ג"כ וס"ל ג"כ דמחוסר כפורים דזב כזב דמי וע' בהך דכריתות דף י' ע"א והאשם הוא רק משום דכ"ז שלא בא האשם עדיין אינו יכול להקריב החטאת וכמבואר בהך דמנחות הנ"ל והחטאת מעכבת מלאכול בזבחים וזה מביא על אשתו ועל בניו הקטנים ולכך לא שייך בזה לאמר דהוה כמו עני והעשיר ומ"מ יכול להקריב שניהם בלי דעת הבעלים וכמבואר בנדרים הנ"ל ע"ש. אך כל זה בקרבנות המכשירים אבל בקרבן חיוב בזה פליגי ר"י ורבנן דלר"י ג"ז בעלה מביא עליה ולרבנן לא אך בקרבן נזיר פליגי הבבלי וירושלמי פ"ב דסוטה דהירושלמי ס"ל דג"ז מקרי מכשירה ואף לרבנן מוטל על הבעל והבבלי ס"ל דרק לר"י חייב הבעל ומ"מ אף לשי' הירושל' לא הוה כמחוסר כפרה דמביא ומקדיש שלא מדעתה והטעם דהחיוב ע"כ מדעתה דכ"ז שלא קבלה עליה נזירות אינה חיבת וגם בהך דמדיר את בנו בנזיר כ"כ דשם גם חיוב הקרבן מוטל על האב וגם הא הבן יכול למחות וגם לפמש"כ לעיל דיש נ"מ בין אם החיוב בא ע"י הקרבן ולגבי נזיר ג"כ האיסור של הני ג' דברים הוא מחמת הקרבן ובאמת זה הוי מחלוקת בהך דכריתות דף ח' ע"ב בהך דראב"י אם נזיר מקרי מחוסר כפרה וזה ג"כ כונת הגמרא בנדרים דף ד' ע"ב מה דמחלק בין יולדת לנזיר וא"צ לחלק בין רשות למצוה כמש"כ הר"ן שם. אך הבבלי לא ס"ל כן וס"ל דלרבנן א"צ להביא וי"ל דזה תליא בהך דזבחים דף קי"ז ע"ב אם נזירות הוה חובה או לא לענין הקרבנות ע"ש וכ"כ בזה. אבל בנדרים ונדבות לכו"ע פטור הבעל כמש"כ התוס' וע' בתוספתא רפ"א דערכין ובתוס' שם דבערכין הבעל פטור ואף אם נימא דערכין לא הוה בגדר נדר רק דין וראיה מדנידון בהשג יד וכמש"כ רבינו לקמן בהל' ערכין ומ"מ פטור הבעל. ובאמת לפמ"ש אתי שפיר מה דלכאורה סתרי אהדדי הך דמנחות דף צ"א ע"ב דמבואר שם דחטאת מצורע באה לכפר ובסוטה דף ט"ו מבואר דלאשתרויי בקדשים אתי ולא לכפר וע' בשבועות דף ח' ע"א וזבחים דף ט' ע"ב אך באמת כך דלפמש"כ דאשם מצורע בא להכשירו ליכנס למקדש והוא הגורם להאיסור וחטאת דמצורע להכשירו לאכול בקדשים והוא מתקן האיסור וזה ר"ל לכפרה וזהו כונת רבינו ג"כ בפ"א מהלכות מחו"כ ע"ש והנה נ"ל דהא דמרבינן בהך דנזיר דף כ"ט ע"א חטאת העוף הבאה על הספק זה הוה כמו גדר קרבן בפ"ע ע' תוס' שבועות דף ח' ע"א ד"ה ואימא ותוס' זבחים דף ס"ח ע"א דהפסוק הוא שיהא מחויב להביא וע' רש"י כריתות דף ז' ע"ב ודף כ"ו ע"ב ועי' במש"כ הר"א ז"ל בהשגות בהלכות מעה"ק פי"ח ה"ו משמע שם מדבריו דהתורה הקילה להביאה על הספק משום דאין למזבח אלא דמה ולכך מבואר בהך דכריתות דף ח' והובא בדברי רבינו פ"א מהלכות מחו"כ ה"י דלא יצא בקרבן של לידה ודאית על לידת ספק משום דזה הוי כמו קרבן בפ"ע רק בתורת ספק וראיה דהא מבואר בתוספתא דקרבנות פ"ו דאם אכלו מטמא בבית הבליעה בספק ע"ש וע' מש"כ רש"י חולין דף קל"ד ע"א ד"ה קרבן ובדברי רבינו בהלכות שגגות פי"א סה"ב דהטעם רק משום תיקוני גברא וע' בירושלמי פ"ח דפסחים ה"ג גבי זרק דם חטאתו ואשמו בהש"מ כיפר ובהך דהוריות דף ד' ע"א דנקט חטאתו ובירושלמי שם פ"ג ה"ב ע"ש ובתוספתא כריתות פ"ב מבואר דאם היו מחוסרי כפרה מביא חטאת העוף ספק אם זרק בהש"מ אך י"ל דלכך נקט מחוסרי כפרה משום דאל"כ הא פסול משום אחר תמיד של בין הערבים ע' בתו"י בהוריות שם ובפסחים דף נ"ט ע"א ובכ"מ וע' פסקי תוס' כריתות סוף פרק דם שחיטה אם לאחר שהביאה חטאת העוף הבאה על הספק נודע לה שילדה ודאי יצאה בזה ע"ש. לכן נ"ל דכה"ג אין מעכב האשם לחטאת העוף הבאה על הספק דזה הוי גדר קרבן אחר וכמש"כ ובזה ליכא עיכובא דמנחות הנ"ל ובזה יש לישב הגירסא דפסחים דף נ"ט ע"א וא"ש לשון רבינו בהלכות מחו"כ פ"א ה"ג דנקט שם גבי קרבן עני חטאת קודמת לאשם משום דמשכחת לה כה"ג וע' בהך דנדה דף ע' וא"כ לפ"ז יכול' לאכול קדשים משום חטאת העוף הבאה על הספק וליכנס למקדש אינו יכול בלא אשם וכמש"כ. והנה הא דאמרינן בנזיר דף ס' ובכ"מ והא בעי אשם הוא משום מה דאמרינן בירושלמי כאן פ"ח דגבי נזיר כתיב וגילח פתח אהל מועד דכ"ז שאינו ראוי לבוא אל אהל מועד אינו ראוי לגלח אך זה רק אי ס"ל דמחוסר כפורים דזב כזב דמי גם בביאת מקדש משא"כ רבינו ז"ל דפסק דלענין ביאת מקדש מחוסר כפורים הוה רק איסורא בעלמא שוב לא איכפת לן וא"ש דברי רבינו לקמן פ"י ה"ח ט' וע' מש"כ רבינו בהלכות שגגות פ"ג הי"א ומש"כ התוס' כאן דף מ"ז ופסחים דף פ' ע"ב דקרבנות נזיר אינו יכול לשלחם בטומאה לד"ה ע"ש:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה