צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה א
הפריש מעות כו' לנדבה כו'. ע' בהל' פסולי המוקדשין פ"ה ה"ט דכ' שם דמותר נזיר לאותו נזיר וכ"כ בזה לעיל דיש חילוק דכאן דאמר לקרבנות נזירות ושם מיירי דאמר לנזירותי אך זה רק אם הוא חי אבל מת אין נ"מ. וע' בהך דמנחות דף ק"ח ע"א דנקט שם רק מותר אשם נזיר ורבינו בהל' שקלים פ"ב ה"ב נקט לשון התוספתא שקלים פ"ב סתם קרבנות נזיר. והנה באמת רבינו ז"ל שם בהל' שקלים נקט הטעם משום תנאי ב"ד וע' בדברי רבינו בהל' פסולי המוקדשין שם ה"ח דגבי מנחת חוטא מותר מעות לא לקיץ המזבח רק למזבח נדבה וצ"ל דאף דקי"ל דהלכה היא דמותר חטאת לקיץ צריך לחלק בין בהמה למעות ובמעות הוה רק תנאי ב"ד וה"נ י"ל גבי נזיר דאם אמר לקרבנות דאז הוה גם חטאת ביניהם הלכה שיהיו לקיץ ואם אמר לנזירותי סתם הוה בגדר תנאי ב"ד והגמ' במנחות קאי להלכה ולא מצי למינקט שם כה"ג דכיון דנתנם בשופר הוה כמו שאמר לחובתי שיש עליהם דין מפורשים כמבואר כאן ומש"כ רבינו בהל' שקלים הוא משום תנאי ב"ד וכמבואר בירוש' שקלים פ"ז ע"ש: