צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי יוסף רוזין
פרק ח · הלכה א
תגלחת כו' הביא שלשתן ולא כו'. ע' בתו"י נדרים דף ד' ע"א ד"ה דלא מתפיס ע"ש דפירשו שם בשם י"מ דחטאת נזיר שאני משאר חטאות ע"ש דף ו' ע"א וחולין דף מ"א ע"ב ע"ש בתוס' ודוחק לומר דרק אם פירש ולא סיים דברו אז לא מהני וכע' שכ' בעל המאור ז"ל בפ"ב דביצה גבי דברים שבלב דהיכא דפירש אז צריך תנאי כפול אבל באומדנא די ע"ש על הך דדף כ' וע' בירוש' גיטין פ"ב ה"ג אם פירש פסול ואם לא פירש כשר ר"ל כיון דפירש ולא גמר גרע. וכעין הך דגיטין דף ג' ע"א דאי מפשת לדיבוריה כו' ודף ל"ה ע"ב גבי הך דצריך לפרט את הנדר ע"ש וע' במה דפליגי בתרומות פ"ד מ"ב ר"מ ורבנן אם נתן סאה ללוי וסאה לעני ולא פירש דהפריש רק על מקצתו אי הוה מתוקן או לא וע' בתוספתא פ"ז דדמאי במאי דפליגי שם ר"מ וריבר"ש גבי הך דמפריש ישראל כו' ועושה עמו חשבון ע"ש. וע' במש"כ רבינו בפי"ד מהל' מעה"ק הי"ב דמוכח שם דהא דגבי קרבן הוה גמר בלבו חיוב זה רק להתחיב שיביא קרבן אבל לא שיהי' קרבן וכע' דמבואר בירושלמי פ"ג דתרומות ה"ז דלהפריש קרבן צריך דוקא פה וזה בעצם הך מחלוקת דרשב"ג ורבנן דכאן. אך באמת כך דס"ל דבשעה שנזר ואמר הוה כאילו חייב עצמו בהני קרבנות נזיר וכמש"כ רבינו לעיל בפ"א מהל' נדרים ע"ש מש"כ ולכך תיכף כשהפריש הג' בהמות הוה כאילו קרא עליהם שם. וע' כאן דף כ"ו ע"ב מה דאמר שם דבהמה הרי היא כמפורשת וע"ש ברש"י ותוס' ובירושלמי שם דמוכח שם דמפרש כפי' רש"י שם ומ"ש התוס' א"כ היינו מתניתין באמת כך דהנה עי' מש"כ רבינו בהל' פסולי המוקדשין פ"ה הי"א מבואר שם דס"ל דגבי קינין אין חל אף אם פירש על המעות רק בשעת לקיחת הקן אז חל הפירוש ואף דמהך דיומא דף מ"א מבואר להיפך דבשעת הפרשת המעות שפיר מהני י"ל דלמסקנא דס"ל טעם דרב חסדא משום ולקח דוקא בשעת לקיחה ולא בשעת הפרשת המעות ומה דמקשה ביומא דף נ"ה ע"ב דאמר שם גזירה משום חטאת שמתו בעליה ר"ל כך דכיון דלאחר שלקחן קורא עליהם שם חטאת חל על המעות שם חטאת למפרע והוה חטאת שמתו בעליה ולכך אמר שם שפיר ונברר ד' זוזי כו' דאז עדיין לא חל עליהם שם איסור ומהני ברירה ועי' בנזיר דף כ"ו ע"א דאמר שם דאם נפלו דמי חטאת מביניהם יכול להקריב כו'. וא"ש מ"ש התו"י יומא שם דהיך מהני ברירה לאיסור שנתערב כבר וע' בתוס' סוטה דף י"ח ע"א ובעירובין דף ל"ז ע"ש ברש"י. ולכך גבי חייבי קינין לא הוצרך רבינו לומר שם דהטעם משום הלכה וגם משמע דאף אם אמר לחובתי מ"מ יפלו לנדבה דלא מהני שם פירוש דרק ולקח אבל גבי קרבנות נזיר ס"ל לרבינו להיפך דגבי מעות מהני פירוש וגבי בהמה תמימה לא שייך כלל משום פירוש למסקנא רק משום ולקח ובאמת בירושלמי כאן פ"ד ה"ג מבואר דאינה נמסרת לגבוה אלא בשחיטה וכמו גבי קרבנות ציבור דסכין מושכתן והטעם משום דיכול לשאול על הנזירות וממילא בטל הקרבן וכן גבי אשה נזירה יכול בעלה להפר וע' תוס' כאן דף כ"ז ובזבחים דף ס"ז ע"א בתוס' ד"ה חטאת ותו"י יומא דף מ"א אם הך דרב חסדא גם בשאר קרבנות עיין שם. אך באמת כך דע' בתוספתא דתמורה פ"ג גבי ה' שהביאו זבח אחד כו' דמשמע שם דמהני לשנות מחשבתם לשם איזה קרבן וצ"ל כך דע' במש"כ הראב"ד ז"ל בתו"כ פ"ו דמוכח שם דאם הפריש מעות לשם חלב ולקח מהמעות קרבן לשם דם דמעל ויצא לחולין מ"מ אינו יוצא בה קרבן דם וגם ר"ל שם דיכול לחזור ולקדשה לשם חטאת חלב. וע' רש"י כאן דף כ"ח ע"א ד"ה ת"ל ע"ש וצ"ל כך דכמו דחזינן גבי תרומה ע' בסוף פ"א דדמאי ובפ"ז דדמאי דצריך ב' דברים קביעות מקום והפרשה וקריאת שם וע' בתוספתא מעש"ש פ"ד ותרומות פ"ג וברכות פ"ו גבי ברכה ובתוספתא דמעש"ש הנ"ל הוה מחלוקת אי מהניא מחשבה ע"ש וע' תוס' גיטין דף ל"א ובהך דשבת דף קמ"ב גבי דימוע ובירושלמי פ"ב דערלה ה"א אך באמת כך דגבי קביעות מקום לכ"ע די במחשבה רק להקדיש אז הוה פלוגתא בתוספתא הנ"ל וכן מה דאסור להקדים מעשר לתרומה גם כן רק להקדיש אבל לקבוע מותר כמבואר בירושלמי ספ"א דדמאי ע"ש ולק' בהלכות תרומות אבאר זה. ועוד יש נפקא מינה דהיכא דהוא טבל גמור וכבר נתחייב בכל הני יש לומר דא"צ לקרות שם ולקבוע רק די בהפרשה ובמה שמקדישם והיכא דעדין לא נטבלו אז צריך שניהם וכן היכא שכבר הוקדשו אף דלא חל עליהם מ"מ אח"כ די בקריאת שם ע' תרומות פ"א סה"ח ע"ש וה"נ כן גבי קרבן דאם נתחייב אז די בהקדש והפרשה די על המעות ואם הוה רק גדר נדבה אז צריך ב' דברים הקביעות וההקדש ואם המעות הקדיש לדבר אחר אף דלקח הקרבן לדבר אחר אף שגם זה חייב בו מ"מ לא הוה רק קביעות ולא הקדש אך כ"ז רק הני דאתא עליה מחמת חיוב אבל הני דאתא מחמת נדרו זה גופה הוה כקביעות ודי אח"כ בהפרשה לבד וא"צ לפרש וכן נ"מ בין הני דקי"ל בהך דכריתות דף כ"ז ע"ב דמביאין מהקדש גדול הקדש קטן ע"ש ברש"י ובמש"כ רבינו בהל' שגגות פ"י ה"ט וה"י משום דההפרשה לא קבעה כיון דלא בא עליו ע"י נדרו רק מחויב ועומד והוה כמו הך דמנחות דף ק"ב ע"ב גבי כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת ע"ש. וע' בירוש' חגיגה פ"א סה"ה גבי הרי עלי אשם בה' סלעים אם הוה כאשר נדרת כיון דהתוספת יותר מב' סלעים אינו מחויב וכ"כ בזה במק"א. נמצא כך דגבי קינין לפי המסקנא בנזיר לא משום פירוש רק משום קביעות דנעשה קרבן והטעם משום ולקח ולכך על הדמים דלא שייך בו קביעות לא מהני גבי קינין פירוש וכמש"כ רבינו משא"כ גבי נזיר דהקביעות כבר חלה עליו משעת נזרו הני ג' בהמות ולכך אם הפריש מעות מהני פירוש וה"ה אם אמר לחובתי והא דאמר כאן בגמ' אבל בעל מום הרי היא כסתומה מפרש רבינו לק' פ"ט ה"ג דר"ל דלא מהני אפילו אם פירש זה לחטאתי ולעולתי כו' ע"ש בה"ה משום דרק מעות גמירי. ור"ה קמ"ל דגבי בהמה תמימה לא נימא דהך דרשב"ג רק כשרוצה להקריבן ומשום דקרבנות נזיר אינם נקבעות אלא בשחיטה וכמש"כ לעיל בשם הירוש' קמ"ל ר"ה דאפילו אם הפרישם ומת ג"כ הדין כן. אבל קרבן שהוא מחויב מצד שהתורה חיבה אותו בזה צריך להקדיש מפורש לשם הקרבן רק דנ"מ דא"צ לקבוע ולא מהני מה שיחזור אח"כ וכמו בהך דתוספתא דתמורה פ"ג הנ"ל. וע' בהך דזבחים דף מ"ו ע"ב ולק' אבאר זה. וע' במש"כ רבינו ספ"ה מהל' פסולי המוקדשין גבי מי שהיה מחויב חטאת ובהשגות שם. ובהל' מעילה פ"ד ה"ד דמבואר שם כמש"כ דגבי חיבי קינין גבי מעות אף מפורש לא מהניא וע' יומא דף נ"ו ע"א בתוס' ובסוכה דף כ"ג ע"ב גבי קביעות שם בתרומה ומעשרות ע"ש:
[השמטה מש"כ שם בשם הירוש' דר"ה פ"א דכאן התירה התורה להקדיש מחוסרי זמן גבי חטאת העוף ר"ל כך דהנה מבואר בפסוק שם דהיה מביא כל הקרבנות ומשמע קודם שהקריב האשם והנה גבי עשיר י"ל דקריאת שם קרבן יקרא עליהם אחר הקרבת האשם ואין ראיה שהתירה התורה להקדיש מחו"ז משא"כ במצורע עני כיון דקי"ל דאין הקינין מתפרשות רק בשעת לקיחת הבעלים ולא אחר לקיחה ושם מיירי ג"כ בזמן שהבעלים מפרשים וא"כ ע"כ קרא עליהם שם קודם הקרבת האשם דהם אינם מתפרשים באמצע וע' נזיר דף כ"ז ע"א ע"ש בתוס' ובתו"י יומא דף מ"א וכ"מ וכ"כ בזה וא"כ ע"כ מוכח דיכול להקדיש החטאת קודם הקרבת האשם זהו כונת הירוש' שם וא"ש: ע"כ השמטה]