אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי יוסף רוזין

פרק ז · הלכה י

הלכה ז

נטמא במת כו'. כן מבואר בהך דכאן דף י"ד ע"ב ופסק כר"י וע' לק' בהט"ו דס"ל דהקדושה בטלה בימי חלוטו ולא נותר רק איסור. וע' לק' פ"ו סה"ב דפסק דשער נזיר מצורע מותר בהנאה והוא כר"ל בירוש' שם פ"ח ה"י ע"ש. ולכאורה הם הולכין לשיטתם כאן דף י"ד גבי הך דין. אך קשה על רבינו היך פסק הני תרי דיני דסתרי. אך י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דפליגי בהך דנגעים פ"ה מ"ד ר"ע וחכמים גבי מצורע שהיו בו ב' נגעים ואינו ידוע איזה מהם פשה אם יכולים לטמאו או לא ע"ש והטעם דפליגי דאף דקי"ל דמצורע מקרי טומאת הגוף כמש"כ רבינו לק' בהל' תרומות פ"ז ה"ט וכמבואר בהך דבכורות דף ל"ג ע"א ע"ש וכן הוא בס' שאלתות דר"א פ' מצורע ע"ש מ"מ נ"מ אי מטמאין להאדם שיש בו הנגע או מטמאין להנגע וממילא האדם טמא והנה כיון דבלא אמירת הכהן טמא לא חל עליו דין טמא ולכך ספק עד שלא נזקק טהור ולא מטעם חזקה המבואר בגמ' דילן וכמבואר בירוש' דנזיר פ"ט את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק ע"ש ור"ל כמש"כ הראב"ד ז"ל פ"ב מהל' גניבה הי"ב דהיכא דצריך ב"ד לחייבו מספק א"א לחייבו ע"ש וה"נ גבי נגעים. אך בזה פליגי אם צריך לטמא את הנגע או האדם שיש בו נגע ור"ע ס"ל דמטמאין את האדם שיש בו נגע וכאן האדם יש בו נגע טמא בודאי ולכך טמא וחכמים ס"ל דצריך לטמא הנגע ולכך כאן שאינו יודע איזה מהן פשה לפיכך אינו יכול הכהן לטמא. והנה ע' בהך דתמורה דף י"ז ע"א מה דמחלק שם בין פסול הגוף לפסול חסרון דגבי פסול הגוף פקעה קדושה מיניה ולגבי פסול חסרון לא פקעה ע"ש. וא"כ ג"כ כאן אם נימא דפעולת הצרעת משוה לה דמטמינן לגברא אז הוי רק כמו פסול חסרון אבל אם נימא דמטמינן להצרעת וממילא טמא האדם אז הוה פסול הגוף והוה כמו בהמה טמאה וטרפה. וע' בהך דמנחות דף ו' ע"א ע"ש וא"ש. וע' במה דפליגי במו"ק דף ט"ו גבי הך דוראשו יהי' פרוע אם זה קאי לתספורת או לא. ע' שם בתוס' וע' כאן דף י"ז ע"ב גבי מצורע דאמר שאין שערו ראוי לתגלחת ע"ש ואף דהא בל"ז מצורע אסור לספר. וע' בספרי פ' נשא פסקא כ"ה דמרבה שם דאף אם גלחוהו לסטים מכל מקום יש קדושה בהשער וכ"כ בזה:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה