צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי יוסף רוזין
פרק ז · הלכה ג
ואין רקב כו' חסר כו'. והנה בירושלמי כאן מבואר דהא דחסר אין עליו תורת רקב דוקא שיחסר כדי שינטל מן החי וימות ע"ש וכן הדין לגבי הך דאין לו תפיסה ואין לו שכונת קברות דוקא כשינטל מן החי וימות וזה הביא רבינו בהלכות טומאת מת פ"ט ה"ה דרק כה"ג אז נקרא חסר וזה ר"ל ג"כ בהך דנזיר דף מ"ג ע"ב דנקטע ראשו כו' ופסקוהו גנבי לראשו זהו משום דהוה הרוג והוה מת שחסר ולכך שוב ליכא עליו חיוב קבורה וע' בתוספתא אהלות פט"ז ובדברי רבינו שם פ"ט ה"ב גבי בור דמלקט עצם עצם ולכך אמר שם פרט להרוג ואף דיש בו חיוב קבורה כיון שיש ראשו ורובו כמבואר בירושלמי רפ"ז דכאן זה רק בגדר מת מצוה ולא מחמת חיוב קבורה על הקרובים וע' בירושלמי עירובין ספ"א מה דמחלק שם בין הרוגי מלחמה להרוגי פולמסאות ור"ל דבהרוגי מלחמה אז אף דהוה מת שחסר מ"מ הוה מת מצוה משא"כ בפולמסאות ועי' במסכת שמחות פי"ד דהרוגי מלחמה אין קונין את הקבר ע"ש וצ"ל כמו דאמר בירושלמי הנ"ל ובאמת מה דקי"ל לגבי נפלים דאסור לטמא להם כמבואר בתו"כ ע' תוס' פסחים דף ט' וכ"מ ר"ל ג"כ בגדר קרובים וזהו דאמרינן בנדה דף נ"ז ע"א דאין לו נחלה ואין שייך לומר עליו שם קרוב וע' בירושלמי כאן פ"ז ה"ג דאמר שם דנפלים הוה כמת שחסר למ"ד באהלות פ"ב דאין דמן מטמא בפחות מרביעית דלא הוה בריה ע"ש וא"ל רקב ג"כ ולכך לא בעי קבורה בגדר חיוב קרובים רק קבורה בעלמא ולכך ס"ל לרשב"ג בסנהדרין דף מ"ח דאין לו תפיסה משום דהוה כהרוג וכמו מת שחסר וע' ב"ב דף כ' ודף ק"א ע"ב דנפלים אין להם קבר מיוחד וכן באהלות ספט"ז מדמה נפלים להרוגים אבל מכל מקום גדר מת מצוה יש לומר דיש גם על נפל וכמו מת שחסר וע' בבכורות דף י"ב ע"ב מה דמקשה שם בכור הוא דבעי קבורה כו'. ועי' חולין דף קכ"ה ע"ב בתוס' שם ד"ה יכול דבמת שלם לא וע' עירובין דף ל' ע"א דאסור לחותכו ובנדה דף כ"ח ע"א ובאהלות פ"ג מ"ו דר"י ס"ל דשדרה וגלגלת כמת שלם והטעם דס"ל כר"י בירוש' מו"ק פ"ג ה"ה ובמס' שמחות פ"ב ופי"ב דהוה כמו ראשו ורובו וע' נזיר דף מ"ג ע"ב ג"כ כן והוה כמו מת שחסר דאף דאין חיוב קבורה על הקרובים מ"מ חיוב קבורה יש וכן הדין גבי נפל. וע' בירוש' ספ"ד דקדושין דאם יצא ראשו ורובו בחיים שפיר יש עליו דין טומאת קרובים וע' בירוש' פ"ד דיבמות דאז הוא בר נחלה ולכך בנזיר דף מ"ד ע"א יליף מאחותו שגופה תלוי בו כו' ר"ל דגבי אחותו חזינן דאזלינן בתר הגוף דאם נשואה או מוכ"ע ס"ל דלא מטמא לה ומשום דאשתני גופיהו וה"נ כן והנה אם נימא דאין נפל מטמא ברקב ועיין כאן דף נ"א ע"א גבי הך בעיא דעובר במעי אשה ע"ש בתוס' אם הוה כב' מתים. אך לפי"ז י"ל דגרע משום דהעובר עצמו א"ל רקב. והנה אם יתר באבריו אי יש לו דין רקב אי הוה גלגלין או כחסר ע' בירוש' כאן מה דאמר שם דאף אם חתך מן הארכובה ולמטה יש לו רקב מ"מ אם נקבר עמו הוה גלגלין רק דאם הוא מחובר אז הגוף הוא כן ולא שייך בזה לאמר גלגלין ובאמת זהו כונת הגמ' בהאיבעיא דרקב הבא מן העקב ר"ל כך דאף דבהרקב יש בו גם רקב מן הארכובה ולמטה מ"מ כיון דהבריה הוא כך לא איכפת לן אך זה רק אם הוא כמו שהוא אבל אם נטל מקצת רקב ממנו אז י"ל שמא הוא מן הארכובה ולמטה ושוב אין לו רקב וכעין הך דנדה דף נ"ו גבי שרץ שנשרף ויבש וכ"מ ולכך מוקי הך דתרוד רקב הבא מב' מתים כגון דאירקב כל המת ולהיפך משיטת הירוש' דס"ל דזה עדיף אם יש שיעור תרוד מן המת ונטל ממנו מקצת או שאין בו רק פחות דאז לא מצטרף וכעין מש"כ התוס' יומא דף פ"א ע"א ע"ש וע' כאן דף ס"ה מה דאמר שם והשאר מצטרף כו' ע"ש ברש"י אך גמ' דילן לא ס"ל כן. והנה ע' בהך דבכורות דף מ"ה ע"א גבי יתר אי מצטרף למנין קכ"ה ע"ש דמצטרף וה"נ י"ל גבי רקב. וכן יהא נ"מ אם חתך היתר אי הוי כחסר וע"ש במשנה בבכורות גבי היתה בה יתרת וחתכה דאמר שם דרק אם נספרת ע"ג היד אז הוה בע"מ אך בתוספתא שם מבואר דאף ביבלת כן אם יש בה עצם אף אם חתכה פסול וכן פסק רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ח ה"ט ולא הביא הך דנספרת ע"ש וצ"ל דס"ל דאף דמוקי לה בגמ' דוקא בנספרת זה משום דס"ל דאל"כ למה אם אין בה עצם צריך לחתוך וס"ל דזה אתיא כת"ק דר"א ג"כ (שם דף מ"ה ע"ב ודף מ' ע"ב) גבי בעלי התלולין וכן ס"ל לר"י שם דף מ"ג ע"ב גבי חטרת והוא מחד טעמא משום דאין בו משא"כ לדידן אף באינה נספרת. אך רש"י פי' שם הטעם משום דאם חתכה הוה כחסר אבר. וע' בהך דמנחות דף י"א ע"ב גבי הפריש שני קמצים לחד פי' שם דאם אח"כ נאבד הוה כחסר אף דהוא יתר וע' יומא דף נ"ג ע"א גבי קטרת חסרה דאי מעייל ב' הקטרות וחדא חסרה עובר משום חסרה וכן יהי' נ"מ אם יש עליו דין אבר מן החי אם חתך היתר וע' בקדושין דף כ"ה דעבד יוצא בו לחירות והנה באמת בדברי רבינו אינו מבואר אי מטמא כאבר מן החי וגם לכאורה בהני ב' טעמים דאמר בהך דבכורות דף מ"ה גבי אין בו צפורן דלמה מטמא במגע ומשא אי משום גזירה אטו יש בו אי משום עצם כשעורה יהי' נ"מ אי יש בו דין אבר מן החי דמשום עצם כשעורה לא שייך זה אך י"ל דיתר אין בו משום אבר מן החי. וע' בהך דחולין דף קכ"ח ע"ב דיליף שם דאבר מן החי מטמא ממן הבהמה וכיון דהוא יתר י"ל דלא שייך זה וע' בהך דחולין דף צ"ב ע"ב גבי אית ליה לעוף ועגיל ע"ש ובהך דזבחים דף י"ח ע"ב במה דפליגי אי יתר כמאן דאיתי דמי וע' לק' בהל' ביכורים פי"ב הט"ו ע"ש בכ"מ ובהך דב"ק דף ע"ח ע"ב גבי גנבה קטעה ומכרה ע"ש ובהך דגטין דף ס' ע"א מה דאמר שם דמחסרא במילתא וסוכה דף ג' ע"ב מה דמחלק בין בית לבורגנין ע"ש ותוס' תמורה דף כ"ד ע"ב ד"ה קסבר מה דכתב שם דנדמה הוה בעל מום ובכורות דף מ"א ע"א דמקשי שם גבי אנדרוגינוס ותעשה נקבות שלו חרוץ ובכ"מ וה"נ כן: