צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה יג
קטן שהגיע כו'. עי' בהשגות. וכ"כ לעיל דזה תליא אם הקרבנות הם בגדר נדר או לא אך י"ל דנ"מ לענין שאר קרבנות שאינם מעכבים הגילוח דזה לא הוי לכ"ע רק גדר נדר ועי' כאן דף מ"ו ע"ב בהך מחלוקת דר"ש ורבנן וכאן דף י"ב ע"ב גבי חצי נזיר ובמה דפליגי שם ר"מ ורבנן ולפי הירושלמי שם דנ"מ דאדרבא לר"מ די רק בקרבן הצריך לגילוח ולרבנן צריך חצי קרבנות מה שצריך להביא ע"ש וע' בהך דתמורה דף י' ע"א גבי נזיר שהפרישו לו אחרים ע"ש דדחק הגמ' במאי ואמאי לא מוקי לה כגון זה דמדיר בנו בנזיר והקרבנות הוא מפריש אביו ויהא נ"מ אם נקרא הקרבנות של אב או של נזיר ואף דלכאורה מהך דכאן דף כ"ח ע"ב דמבואר שם דהקדושה נשתיירה על הקרבנות אף אם נתבטלה הנזירות לכאורה משמע דלא הוה של אב דאל"כ יהיה כמו גבי בעל בהך דשם דף כ"ד וע' בתוס' סוטה דף ו' ע"ב אך באמת לא דמי כלל וא"ש ג"כ מ"ש שם התוס' ד"ה כי דגבי סוטה וכן גבי אם הדיר את בנו הדין הוא כך שצריך שיהא מקדיש הקרבנות הבעל או האב דא"א בענין אחר ולכך אף אם אח"כ נתבטלה הנזירות או ההשקיה מ"מ לא נתבטלה הקדושה מהקרבנות משא"כ גבי אשה שהפריש לה הבעל וכן יהי נ"מ לגבי סמיכה דהא מבואר במנחות דף צ"ג דאין קטן סומך וגבי הני קרבנות נזיר אם סומך עליהן האב וע' מש"כ רבינו בפהמ"ש בהך דנזיר דף כ"ח ע"ב דמבואר שם דהאב מביא הקרבנות ע"ש אך מלשון רבינו כאן משמע דהקטן בעצמו מביא קרבנותיו ולא האב וע' בירוש' כאן פ"ב ה"ב דמבואר שם דאין אדם מפריש קרבן נזיר על חבירו שלא מדעתו ואם נימא דגבי נזיר כזה האב הוא מפריש וא"כ משכחת לה כה"ג כמו בהך דנדרים דף ל"ה ע"ב וצ"ל דזה הוי גדר קרבן עצמו ולא קרבן בנו ונפקא מינה אם מת האב קודם הבאת הקרבנות מי מביאן: