אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי יוסף רוזין

פרק א · הלכה יז

הלכה טז

האומר הריני נזיר כו' טומטום או אנדרוגינוס כו'. עיין בירושלמי כאן דגבי טומטום ואנדרוגינוס צריכא. ועיין ב"ב דף קמ"א ע"א ובתוס' שם גבי לשון ב"א ובהך דנדרים דף י"ח ע"ב גבי כוי ע"ש ברא"ש ועיין מש"כ רבינו בפיהמ"ש פ"א דמס' בכורים דהתורה ר"ל דוקא ודאי ולא ספק ע"ש גבי חלוקת א"י ועיין מש"כ רבינו בפ"ג מהל' איסורי מזבח ה"ג דיש עליהם שם אחר לגבי קדשים ועיין בכורות דף נ"ז ע"א דיש גם על טומטום שם בריה ובהך דיבמות דף ק' ושם קאי גם על אדם ע"ש אף דשם י"ל כמו הך דבכורות דף מ"ב ע"ב גבי מטיל מום עיין בכורות דף מ"ב ע"ב ע"ש ואאריך בזה בהל' בכורות פ"ב ה"ה והנה כאן גבי נזירות אם ילדה טומטום ואח"כ נקרע ונמצא זכר אם חלה עליו הנזירות ועיין בהך דב"ב דף קכ"ו ע"ב דמוכח שם דרק מכאן ולהבא יש עליו שם זכר ולא אמרינן בזה איגלאי מילתא למפרע וא"כ נ"מ הכא גבי נזירות כה"ג ועיין בירושלמי כאן פ"ה ה"ה גבי החזירוהו הגנבים בלילה אם למפרע הוה נזירות או מכאן ולהבא ע"ש וגם אם נימא דהוה נזיר אי מוטל עליו החיוב לקרוע את הטומטום כדי לברר וא"כ י"ל מש"כ הירושלמי כאן צריכא קאי אטומטום לבדו משום דיכולין לקורעו וגם נ"מ אי טומטום ואנדרוגינוס גם במעי אמם הם כך עיין בהך דחולין דף ע"ד ע"א גבי ה' רגלים ועיין תמורה דף י"א ע"א דמשמע שם דגם במעי אמם הם כך והא דאמר בתמורה דף כ"ה ע"א תפסינהו קדושה דאימיהו עיין בתוס' שם ובזבחים דף קי"ד ורש"י תמורה דף י"ז ע"א ד"ה במקדיש וד"ה ואליבי' י"ל דבשעת עיבור לא הוה זה פסול בטומטום ואנדרוגינוס גם זה י"ל דזה אתיא אליבא דשמואל שם דס"ל דחלה עליו קדושת הגוף דכאן גבי נפל משמע דאם אח"כ נתקלקל בשעת לידה מ"מ הוה נזיר ועיין בהך דיבמות דף פ' ע"א גבי סריס חמה דמשמע שם דנעשה לאחר העיבור ובירושלמי שם בה"ה גבי הושיט ידו וסירסו בפנים דמיקרי לא היתה שעת הכושר ע"ש ובחולין דף ע"ד הנ"ל ועיין מש"כ רבינו בהל' עדות פ"ט ה"ג ומש"כ בזה בח"א בהל' אישות גם י"ל דכונת הירוש' כגון אם אמר בן או בת ועיין ברא"ש נדרים דף י"ח ע"ב גבי כוי דזה הוה כמו בריה אחרת וה"נ כן וע' ב"ב דף קמ"א ע"א ג"כ כה"ג:

שם הפילה אשתו כו'. עיין מש"כ רבינו לקמן פי"ט ה"ג והנה לפ"מ שפסק רבינו כאן דלא הוה נזיר צ"ל דר"ל כך דהנה בירושלמי כאן פ"ב ה"ט ופ"ג ה"ב ובשבועות פ"ד ופ"ח מבואר דהפרשת הקרבן קודם החיוב לא מהני ועיין במה דמפרש רבינו הך בעיא דבכורות דף ל"ט ע"א בהל' איסורי מזבח ספ"ב דאם מכאן ולהבא אף לאחר שנתברר שהוא מום נהנה מ"מ לא מעל כיון דאז לא נקרא עליו שם פדיון ע"ש ולא כרש"י וס"ל דכאן גבי מעוברת י"ל דס"ל דיש עליו חיוב נזירות ויש עליו שם ולד ובאמת נ"ל דאם אמר לכשיהא לי בן והפילה י"ל דאף אי נימא דהוה בן קימא עד עכשיו מ"מ שם בן אין עליו כשהוא עובר וכעין שכ' התוספות בחולין בכ"מ גבי חלב כה"ג ובזה גם ר"ש מודה דפטור אך מלשון הגמרא כאן דנקט לכשיהא לי בן לא משמע כן ועיין מש"כ בזה בהל' אישות פ"ז הט"ז אבל אם הפילה אז הוה ספק אם יש שום צד חיוב שיהיה כמו קדם נזרו לקרבנו ולכך שינה רבינו שם לשון הגמרא שכ' שהפרשת הקרבן היה קודם שהפילה בעודה מעוברת דאז י"ל דמהני הפרשה וכמש"כ:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה