צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה א
הנזירות הוא נדר כו'. כ"כ בזה אם נזירות הוא דבר עצמיי וכיון דהוה נזיר ממילא אסור בהני דברים או הוא אוסר עצמו בהני דברים. וע' ברא"ש רפ"א דנדרים ובירושלמי פ"א דנזיר וכ"מ. אך מ"מ כיון דעכשיו לאחר שאמרה תורה דנזיר אסור בזה לא גרע מידות נדרים. וע' במש"כ רבינו כאן בהי"א דאסור באותו הכוס ע"ש וכן בה"י פסק כמ"ד דאסור וע' בירושלמי פ"ב דכאן ה"ג דלא ס"ל כן רק דמותר אף באותו הכוס וכן מבואר שם בה"א כל הלשונות משמשות כו' חוץ מלשון נזיר וע"ש וט"ס שם וזהו גם כן כונת הגמרא בנדרים דף פ"ג דלמא מחרצן כו' ומטומאה ר"ל דאז הוה משום נדר. אך לאחר השלמת ימי הנזירות קודם הבאת הקרבן דקי"ל כאן דף ט"ו ע"א דסופג את הארבעים זה רק משום איסור לא מחמת הנדר ובזה פליגי באמת ריב"ח שם דס"ל דמלבד טומאה לא לקי משום דס"ל דחזינן דנזיר טומאה רק גזיה"כ דהרי נזיר שמשון אינו מוזהר על הטומאה כמבואר כאן דף ד' וע"כ משום דזה בגדר גזיה"כ. אך באמת בתוספתא ובירוש' מוכח דרק אם אמר הריני כשמשון בזה ס"ל לר"ש דלא מהני משום דשמשון הוה רק איסור כמבואר בגמ' כאן דף ד' ע"ב ולא גרס כגירסא דידן ובמה דאמר דלא כר"ש הוא משום דהמשנה מיירי דאמר הריני כשמשון סתם דאל"כ ל"ל הך כמי שעקר. וע' בהך דנדרים דף י"ט ע"ב ע"ש בתו"י וברש"י ובזה א"ש דרש"י דייק שם דלכך שמשון היה מטמא למתים משום דלא יצתה נזירות מפיו ע"ש ולכך י"ל דלכך לא מהני שאלה דזה הוה כמו גזיה"כ ולא בגדר נדר וע' כאן דף י"ד ע"א ומכות דף כ"ב ע"א ע"ש ברש"י והוא דאם אמר הריני נזיר שמשון יוכל להיות דמטעם גדר נדר אסור להטמא למתים רק לזה מהני שאלה וע' מה דס"ל לרבינו בהך דמנחות דף ק"ט ע"א ולק' בהל' מעה"ק פי"ד דמשמע שם דמ"מ אסור בהני דברים אף דהנזירות לא חלה עליו וכמש"כ וגם נ"מ לענין הפרה ע' כאן דף כ"ח ע"א דמוכח שם דגבי תגלחת טהרה אף דאסור ליטמא עד לערב כמש"כ רבינו מ"מ אינו יכול להפר מטעם זה וכן אמר שם טעמא דר' משום דאי אפשי באשה מגלחת והטעם משום דאז כבר נגמרה הנזירות שמחמת הנדר ולא נשאר רק איסור וכמש"כ בירוש' שם שניתק מל"ת לעשה ולזה לא מהני הפרה מטעם נזירות וגם נ"ל דאף לשיטת רבינו דס"ל דביטול מהני גם גבי אשתו זה רק על נדר דהאיסור הוא דבר שנדרה משא"כ גבי נזיר דאז הוא ממילא י"ל דלא מהני ביטול רק הפרה דאז הוה עקירת מה שאמרה בפיה אבל לא הביטול וא"ש קושית הראב"ד לעיל בהל' נדרים פי"ג ה"ז וזהו כונת הירוש' פ"ד דכאן הפר נדריה הפר מה שעליה ונ"מ ג"כ לענין השער אם יש עליו איסור לאחר הפרה בזמן תגלחת טומאה אם יקבר. וע' במה דפליגי בירוש' כאן פ"ח ה"י גבי שער נזיר מצורע אם מותר בהנאה וע' בדברי רבינו לק' פ"י סה"ב ולק' אבאר זה וכן גם מה דאמרינן בירוש' כאן דנזירות שמשון היא רק הלכה ר"ל ג"כ דאמר רק הריני כשמשון ולא נזיר וכמש"כ וע' בירוש' כאן פ"ז סה"א דאמר שם דנזרו מרחם הוה אינה תורה ור"ל כך דהנה לפי מה דמוכח מירוש' כאן פ"ד ה"ז משמע כך דהא דאם הגיע לעונת נדרים בטלה הנזירות זה רק כשלא הדירו מרחם אבל אם הדירו מרחם הוה נזיר לעולם וע' מש"כ רש"י סוטה דף כ"ג ע"א ד"ה האיש ע"ש וכאן דף ד' ע"ב ד"ה ושמשון ע"ש ברש"י ותוס' וכן שמואל ג"כ היה כך וע' בספרי פ' נשא פסקא כ"ב במה דפליגי שם ת"ק וריב"ק ע"ש וזהו ג"כ כונת רש"י מכות דף כ"ב ע"א ע"ש. והנה באמת שם נזיר הוה עצם ולא מופרש ע' רש"י דף ד' ע"א דכאן ד"ה הריני וע' במה דמבואר בהך דנדרים דף י"א ע"א בתוס' ד"ה כולו גבי קרבן וכאן דף ט' ע"א בתוס' ד"ה הריני ע"ש וע' בהך דמנחות דף ג' ע"ב גבי שלמים אם זה שם דבר או על הפעולה א"כ לפ"ז נזיר ג"כ הוה כינוי וא"ש מה דנקט כאן רפ"ק דנזיר מן כינוים ע"ש בתוס' עוד נ"מ דהנה התוס' כאן דף ב' ע"א ד"ה נזיר ותוס' ב"ב דף קס"ד ע"ב כתבו דהני לשונות אף אם אינו מבין מה שאומר כיון דמכוין לשם נזיר הוה נזיר ע"ש ונ"ל דזה רק לדין נזיר אבל לגדר נדר אין כאן ולא כשיטת התו"י רפ"א דנדרים ע"ש וע' תוס' קדושין דף ו' ע"א בד"ה לא ע"ש ובתוספתא ספ"א דנדרים מה דאמר שם ראיתי לידור כו' וכן נ"מ גבי מופלא סמוך לאיש דשם רק אם מבין הלשון אבל אם אינו מבין אף דרוצה הוא לשם נזירות לא מהני ובזה א"ש לשון רש"י בנדה דף מ"ה ע"ב ע"ש:
ומ"ע. שיגדל כו'. והנה אם זה המצוה הוא רק שיהא לו שער לצורך גילוח או מצוה בפ"ע וע' מש"כ רבינו לק' פ"ז הט"ו דגבי מצורע ליכא הך עשה ע"ש ויהי' נ"מ לנזיר שמשון דליכא בו גילוח אם יש בו הך עשה ויהי' נ"מ לשאר המעבירין שלא כעין תער דליכא רק עשה דקדוש י"ל דגבי נזיר שמשון מותר זה וע' מה דס"ל לרבינו לק' פ"ו ה"ב דתגלחת סותר ל' יום אף אם יש לו עדין זמן כדי גידול שער דלא כשיטת רש"י ותוס' וכן מבואר בירוש' וזהו מה דר"ל בהך דנזיר דף מ' ובתער ע"ש בגמ' וי"ל כך דהא דסתר ל' הוא רק בתער אבל שלא בתער לא סתר רק צריך גידול שער וכן בתוך ימי טומאה אם גילח אז סותר רק ז' כן מבואר בירוש' בנזיר פ"ו ה"ג וע' בהך דכאן דף י"ז ע"א דמוכח שם דאף בהני גבי נזיר טמא אף דאותן הימים אינם עולים לו מ"מ אם גילח לוקה אך י"ל דזה רק שם דא"צ לגלח השער וא"כ אותו השער יהי מגלח בטהרה אבל בנזיר טמא דמגלח תגלחת טומאה י"ל דאינו לוקה ובאמת בזה פליגי רבינו והראב"ד ז"ל בפ"י ה"ב ע"ש. אך ע' בירוש' פ"ג ה"ג ופ"ו ה"ג מוכח כך דהנה זה מבואר בנזיר דף ס"א דתגלחת של נזיר טמא הוא מצוה לבד מה שצריך לאעבורי שער טומאה ע' כאן דף מ"ד ע"ב ע"ש וע' תו"י נדרים דף ד' ע"א גבי הך דב"ת תגלחתו וע' רש"י פסחים דף ע"ט ע"א דס"ל דשילוח תחת הדוד מעכב וע' תוס' מו"ק דף י"ח ע"ב ד"ה שלא ישהו אך רש"י שם נראה דס"ל דמיירי בנזיר טמא ע"ש וע' מש"כ רבינו לקמן בפ"ח ה"ה דמטמא לערב דוקא אף אם לא נתגלח והטעם משום דס"ל דעיקר מצות גילוח הוא כדי לשלח תחת הדוד וזה צריך דוקא בתער וע"ש בהל"ו אך שם י"ל דשם די אף בשאר מעבירין והטעם משום דמבואר בירוש' נזיר פ"ו ופ"ח דכיון שנזרק עליו הדם הוה השער כנשור ורק הדין מחמת שילוח תחת הדוד ולכך יש סברא בירוש' דנזיר טהור א"צ תער ע"ש ולכך אינו סותר בו רק תער אך זה יהי' תליא למ"ד דמריט ג"כ צריך העברת תער על ראשו ושם לא שייך דין דשילוח שער תחת הדוד כיון דליכא שער וע"כ המצוה היא רק העברת תער ולא משום הדוד וזהו כונת הירוש' ספ"ו דנזיר וט"ס שם וצ"ל נטמא בשר או אם נטמא הוא דאז א"א לשלח השער תחת הדוד ואמר דר"א לשיטתיה דמירוט צריך ג"כ תער. והנה זה דוקא גבי נזיר טהור אבל נזיר טמא אז הגילוח הוא משום העברת שער טומאה וגם משום מצות גילוח דעדין לא קדיש שערו בדם כמבואר בירוש' שם ושם אף לכ"ע מרוט א"צ תער ולכך ס"ל להירוש' דאף בשאר מעבירין סתר אך רק ז' וזהו כונת הגמ' דנזיר דף ל"ט ע"ב כגון שגלחוהו כו' מני ר"א ור"ל דיליף תגלחת טהרה מתגלחת טומאה ר"ל אם גילח בתוך ימי טומאה דלא סתר רק ז' וכ"כ בזה בביאורי על הירוש' ובזה א"ש ג"כ מה דרבינו לק' בפ"ו ה"א כ' דרק אם לא נשאר מן השערות כדי לכוף כו' דהוא תמוה לכא' לדידן כמבואר בגמ' שם רק דר"ל דכיון דהניח שוב לא הוה כעין תער ולא סתר ואם יש לו למנות עולה לו. וגם נ"מ דהני ימים לא מקרי רק יום גידול שער ונ"מ לסתירה כמבואר כאן דף י"ד ע"ב וע"ש דף כ' ע"א ולק' אבאר זה וע' כאן דף נ"ה ע"א במה דאמר שם מותיב רב שרביא כו' ואין מבטל בהם כו' ואמאי הא י"ל דנ"מ אם הוה הטעם משום סתירה דאז אם נטמא באותן הימים סותר הכל אבל אם משום גידול שער אז לא סתר הכל וגם נ"מ אם הוא מרוט דדין של גידול שער לא שייך גביה. אך י"ל דמ"מ שיעוריה דזמן גידול גמירי וזה תליא בהך מחלוקת דירוש' פ"ג דנזיר ה"ג דר"א ור"י וברש"י כאן דף ו' ע"ב אי נטמא ביום מלאת אם צריך גילוח וספירת ז' ואח"כ לחזור ולמנות ז' או דדי רק בהמתנת ז' ימים וע' כאן דף מ"ז ע"א ובתוספתא כאן פ"ב מוכח דסתר ז' ע"ש וע' דף ל"ט ע"ב ברש"י ותוס'. והנה בתוספתא כאן פ"ד אמר בזמן שאין לו לספור כו' לכאורה משמע דלא כשיטת רבינו והירוש' דסתירת תער כסתירת ממש אך באמת הך לספור ר"ל לספר היינו שלא נשאר בו לגלח דאל"כ לא סתר דלא הוה כעין תער וכמש"כ וע' בירוש' כאן פרק ב' ה"ו ע"ש ושם הארכתי בזה וא"כ לפי"ז י"ל דרק היכא דשייך הדין של זריקת דם אז הגילוח הוא רק משום שילוח תחת הדוד משא"כ בנזיר שמשון דליכא גילוח וליכא דם אז י"ל דמ"מ יש מצוה דגידול פרע וע' בירוש' כאן פ"א ה"ב דמבעי ליה גבי נזיר עולם דמיקל אחת לי"ב חדש אם הטעם משום דבעי שער של י"ב חדש לגילוח או משום דבעי זמן של י"ב חדש ונ"מ אם נטמא באמצע וצריך למנות י"ב חדש אחרינא ע"ש: