צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יוסף רוזין
פרק יב · הלכה ז
נדרה שלא כו'. והנה ע' בירוש' כאן פי"א ה"ב דאם אמרה קונם פירות האילן כו' והיו פירות צבורים בסרקא מותרת ליקח מהם ור"ל דלא כונה על מה שכבר נלקט ועיין בהך דב"ב דף ס' ע"ב גבי בית מסויד דלא גזרו רק על עשית חדש ולא ע"מ שנבנה כבר ועי' ברשב"ם שם דף קכ"א ע"א דאף בדור שפסק מ"מ אם נשתיירו שם בנ"א מדור שעבר אסורים ע"ש ובהך דבכורות דף ד' ע"ב דאף אם נימא דבטלה קדושת בכורה במדבר מ"מ הני שנתקדשו נתקדשו ע"ש דיש מחלוקת בזה ובירושלמי פ"ב דערובין ופ"י דאותן פסי ביראות שכבר הותרו לא נאסרו אח"כ כמו גבי בור הקר דערובין דף ק"ד וזהו ג"כ כוונת הגמ' ביבמות דף ע"א ע"ב אם הנך דמלו בזמן שלא היו מצווין על הפריעה אם אחר כך כשנצטוו על הפריעה היו הם ג"כ צריכים לפרוע וזה תליא בזה אם נימא דהפריעה היא משלמת להמילה ומילה בלא פריעה אין עליה שם מצוה וא"כ כיון שמלו בזמן שלא היו צריכים פריעה נמצא שהמילה שלהם היתה כדין ואין צריכים לפרוע עכשיו משא"כ אם מילה ופריעה הן ב' מצות אלא שמעכבות זו את זו י"ל דגם על הני ניתנה מצות פריעה וכבר הארכתי בזה דהוא מחלוקת דבבלי וירושלמי בהך דשבת דף קל"ד ע"ב וע' בתוספות יבמות דף ע"א ע"ב ד"ה מאי טעמא דכ"ש דכיון דנצטוו על הפריעה כו' כאילו לא מלו ואף לכא' קשה דהא זה מבואר במשנה דשבת דף קל"ז רק דר"ל אם יש עליהם גם שם מהול או רק שם ערל לבד ויהיה נ"מ ג"כ למודר הנאה למאי דס"ל לרש"י בנדרים דהא דנדר הנאה ממולים אסור בערלי ישראל אי הוא דוקא במתו אחיו מחמת מילה או גם במומר ע"ש אם היה מהול ולא פרע אם יש גם שם מולים עליו או רק שם ערל ובזה א"ש מה שהקשו התוס' ביבמות שם וכ"מ מאי מקשה מלשון תורה ללשון בנ"א ע"ש אך מקשה כך דנהי דיש עליהם גם שם ערלים מ"מ גם שם מולים יש עליהם אם נימא דהוי מולים ויהיה נ"מ לבני קטורה לשיטת רבינו בהל' מלכים ולפמש"כ רבינו כאן לעיל פ"ט מחמת שנצטוו ע"ש. ועיין בהך דחולין דף י"ז ובהך דהוריות דף י' ע"א גבי כי יהיה מן הדבור ואילך. ובתוס' נזיר דף נ"ד ע"א גבי קבר. ובהך דיבמות דף ע"ח ע"א לאותן העומדים על הר סיני. ור"ל כך דהגרים שנתגיירו בשעת מ"ת לא היה עליהם הדין הזה. ועיין ברש"י יבמות דף ע"ו ע"ב ד"ה הנך דלא משמע כן רק דגם עליהם היה זה הדין וברש"י סנהדרין דף פ"ב ע"א ד"ה בת יתרו ובהך דיבמות דף ק' ע"א: