אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יוסף רוזין

פרק ז · הלכה ה

הלכה ד

שנים שהיו. ע' בהשגות. וטעם רבינו דלאו כל כמיניה דאחד להוציא את השני ונראה דהא דס"ל לעיל דמותרים בדבר של כל ישראל זה ג"כ רק אם הדיר את חבירו שלא יהנה ממנו כמש"כ דלאו כל כמיניה שיוציאו מכלל ציבור וכעין שפי' הרא"ש כאן דף פ"ה גבי מתנות כהונה דאימת יש לו טובת הנאה בזמן שיכול ליתנה לכהן ואם אינו יכול ליתנה שוב אינו שלו ואינו יכול לאסור וכן אמרינן בירוש' פסחים פ"ח דהא דיכול האדון למחות על עבדו בפסח זה רק אם ע"י זה לא יהא מניעה שלא יוכל לאכול אבל אם ע"י זה יהא מניעה שלא יוכל לאכול כלל שוב לא יכול למחות ע"ש וה"נ אם ע"י זה יהא מניעה שאחד מישראל לא יוכל ליהנות משל צבור ויבטל שם צבור שוב אין להיחיד בזה חלק וא"כ כל זה כשאסר הנאתו על אחר אבל אם הוא אסר הנאת אחר עליו אסור אף בדברים של צבור ולכך השמיט רבינו לשון המשנה כאן של ואתה עלי וכמש"כ משום דאז אסור אף בדבר של צבור והמשנה אתיא כמ"ד בפ"א דביכורים מ"ב גבי הך אם תחת רה"ר הוה גדר גזל או שאינו יכול לזכות בו לעולם אבל גזל לא הוה ע"ש וא"ש:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה