צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יוסף רוזין
פרק ו · הלכה יג
אבל אם נדר כו' והנה ע' בר"ש כלאים פ"ז דגבי שביעית אף דהפירות הפקר מ"מ האילנות הוי שלו ע"ש במשנה ה' וא"כ לפ"ז כיון דהדירו בהנאה מן האילנות אסורים לו ליהנות וא"כ ליתסר גם בפירות משום גידולין ע' לעיל בסוף פ"ה וע' בנדרים דף נ"ז ע"א ובתוס' שם ד"ה שאני וע' בירוש' כלאים פ"ה ה"ז ע"ש גבי זרע באיסור והעביר הסכך ע"ש בערלה פ"א אך י"ל דכיון דעי"ז יתבטל דין דשביעית בשביעית גופא א"א לגרום זה. וע' לקמן דף פ"ה ע"א גבי כהנים ולוים נהנים לי ע"ש בירוש' והטעם דא"א לבטל מתנות כהונה וה"נ כן. וע' מש"כ התוס' ב"ק דף ע"ו ע"א דא"א לפדות קדשים שנפסלו מחמת דיש עליהם מצות שריפה וע' בהך דקדושין דף י"ט ע"ב גבי יעוד דאינו יכול לקדשה לאחר כיון שכבר חל זכות שזיכתה לו תורה ביעוד. וע' בירוש' פ"א דיבמות דאפי' למ"ד קדושין תופסין ביבמה זה רק אם חלץ לה אבל אם ירצה ליבמה יכול דאינו יכול להפקיע זכות של תורה וכ"כ בזה וה"נ כן ובאמת זה תליא במה דפליגי הראשונים ז"ל אם שביעית הוא הפקר בגדר אפקעתא דמלכא. ע' ב"מ דף ל"ט ודף ק"ו ע"א ודף ק"ט ע"א או דמוטל החיוב על בעל השדה להפקירם וע' במה דפליגי רש"י ותוס' ר"ה דף ט"ו ע"א גבי יד הכל ממשמשין ועי' בירוש' כאן דאמר מודה ר"י בהפקר תורה ע"ש וע' מ"ש התוס' כאן ל"ל גבי שביעית הך קרא דויתרם תאכל תיפוק ליה דהוה הפקר ע"ש וע' רש"י פסחים דף נ"ז וכ"מ. אך י"ל דנ"מ דאף אם עבר ולא הפקירם מ"מ פטורים ממעשרות מחמת אפקעתא דמלכא דלפי"ז יהא נ"מ אם אסר הנאתו קודם שביעית על כל העולם דאז אסורים הכל ללקוט פירות השדה בשביעית וא"כ משכחת לה חיוב מעשר בשביעית. אך י"ל דכיון דפקע רשותו אף דאחרים אין יכולים לטול מ"מ חל עליו שם שביעית. וע' בירוש' ספ"ז דפאה גבי הנוטע כרם להקדש דחל עליו קדושת שביעית וע' בהך דתמורה דף כ"ה ע"א דברי הרב כו' וכ"מ בזה:
אבל. לא יכנס כו'. מלשון רבינו משמע דכל זמן שיש פירות הוה השדה גדר הפקר וע' בהך דב"מ דף י' ע"ב ובמש"כ הראב"ד ז"ל בפי' למס' עדיות פ"ה מ"א בשם מכילתא דמה"ת מותר לפרוץ פרצות בשדה. חבירו בשביעית ע"ש וע' בהך דפסחים דף נ"ו וברש"י נזיר דף ל"ח ע"ב ד"ה שבילי שמיטה ע"ש וע' רש"י ר"ה דף ט"ו ע"א יד הכל כו' ובאמת נ"ל בזה לישב מה דהקשו בהך דנדרים דף פ"ו ע"ב דא"ש דלכך לא חל הקונם עכשיו משום דאלמוהו כו' וא"כ הדרא קושיא לדוכתא היכא חל על להבא לאחר שיגרשה ע"ש בתוס' ור"ן אך כך דאם ע"י מה שאלמוהו רבנן לשעבודיה יפקע הקונם לגמרי אין להם לחכמים כח לזה דהא קדושת הגוף הוא ולא עדיף מפדיון ולא פקע בכדי רק כיון דאמרינן דלאחר גירושין חל וא"כ לא פקע הקונם לגמרי מצי רבנן להאלים כחו של בעל וכמש"כ גבי שביעית דלעיקר דין תורה א"א: