צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה טז
הנודר לצום כו' נדור שיצום כו' הנה הטעם דכמו דאמרינן בהך דמנחות דף ק"ב ע"ב כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת ה"נ דאף דאח"כ קיבל עליו להתענות יום זה מ"מ זה לא הוה נדר וע' בירוש' דנזיר פ"ה דמבעי שם אם אמר הרי עלי מנחה מחבת או מרחשת ואח"כ אמר מחבת אם זה הוה כמו קביעות דכיון דפי' בנדרו או זה או זה י"ל דזה גם כן בכלל נדרו ואף דמנחה סתם ג"כ אחת מה' מנחות שם זה לא מקרי פירש דשם מחמת הדין לא מחמת נדרו משא"כ כאן דזה דנדר יום הוא ג"כ מנדרו וא"כ שוב אם התחיל להתענות יום אחד י"ל דהוה כמו מן הנדר וע' בירושלמי חגיגה פ"א דמבעיא ליה שם היכא דאמר הרי עלי אשם בה' סלעים אם זה הוה כמו נדר או כיון דהחיוב של אשם חל עליו בלא נדרו לא מקרי זה נדר וע' בהך דנזיר דף כ"ו דלחובתי הוה ג"כ מפרש דאף דהקרבנות הוא חייב ממילא בלא נדרו מ"מ כיון דאח"כ מביא ואמר לחובתי הוה זה כמו נדר ע"ש. וע' בהך דב"ק דף ע"ח ע"ב גבי אם מצא גנב פטר נפשיה כו' ור"ל משום דהפרשה לא הוה מנדרו וע' במנחות דף ק"ח ע"ב דרק אם אמר ודמיו עלי וע' בהך דנדרים דף פ"ז ובדברי רבינו בהל' אבלות פ"ח ה"ח דאם אמרו לו מת סתם והוא סבור אביו ואח"כ נמצא בנו שאני והטעם דזה כמו שתלה בדעת עצמו ולא הוה אצלו דבר ברור. וע' בהך דכריתות דף כ"ג ע"ב ודף כ"ד דהיכא דמפריש ע"פ עצמו שאני. וע' פסקי תוס' מנחות דף ס"ו מחלקים ג"כ כה"ג בין היכא דהוא בירך סתם ע"ש וע' בהך דחגיגה דף י"ט ע"א גבי טבל סתם מחזיק כו'. אך באמת כך דגבי תענית אף דחייב עצמו שיתענה הוה רק כמו קיבל עליו שיקבל עליו ולא שכבר קיבל עליו ונ"מ היכא שקיבל עליו להתענות יום אחד בפירוש אם יכול להשלימו ביום אחר וע' תענית דף י"ב גבי הך דיחיד שקיבל עליו בה"ב ע"ש ואמאי לא נקט שישלימו ביום אחר וע"כ משום דא"א לשנותו ביום אחר ולא הוה כעין הך דערכין דף ו' ולהמתין עד שנה הבאה א"א משום ב"ת וכאן לא שייך מש"כ הר"ן בנדרים דף ס"ג דלא מהניא השלמה בשנה האחרת דשם כבר חל עליו הנדר של זה משא"כ בתענית דעדיין לא חל עליו התענית דהא נדר שיקבל רק משום ב"ת עובר דהוא כמו אמר ולא אפריש ובב' וה' אחר א"א להשלימו דמתחילה צריך לעשות החיוב ואח"כ ההשלמה כמבואר ברכות דף כ"ו ע"ב ע"ש. והך דערכין דף ו' משום דגבי סלע לא שייך זה דוקא דשם אין נ"מ גבי מטבע וכ"כ בזה: