צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה י
החטאת כו' אבל האומר כו'. ע' בהשגות. ויהיה נ"מ אם מתפיס בביכורים אם הוה התפסה או לא. והנה עי' בירוש' פ"א דתרומות וספ"ג דבכורים דהוה מחלוקת דר"י ורבנן אם מקרי קדשי גבוה או קדשי גבול ומ"מ הוה נכסי כהן כמבואר במשנה ובחולין קל"א וכן יכול לקדש בהם את האשה וכמש"כ רבינו בהל' אישות פ"ה ע"ש. ואם הקדישן לבדק הבית ע' במש"כ רבינו בהל' ערכין פ"ו הט"ז דהכהן שפיר מצי להקדישם ועי' בירוש' פ"א דבכורים דאתנן פסל בהם וכן פסולים לבוא מאשירה שביטלה ולק' בהל' בכורים אאריך דמוכח דג' מיני דינים יש בהם ע' בר"ש פ"ב דבכורים ה"א דקודם שהביאם לעזרה אינם מדמעין אך מכל מקום יש עליהם גדר קדושת פה וכעין שכ' התוס' במנחות ד' ע"ו עמוד א' ובנדה דף ו' עמוד ב' גבי חלות תודה ע"ש דקדושת פה יש עליהם אף עד שלא שחט עליהם את הזבח. וע' בירוש' כתובות פ"ח ה"ה גבי בעל שקרא שם לבכורי פירות נכסי אשתו וגירש פקעה מהם קדושתן וע"כ שקרא עליהם שם במחובר וש"מ דקדושת פה חלה עליהן וע' במה דמבואר בתוספתא דבכורים ספ"א דאמר שם דלר"ש אין חייבין על בכורים במחובר לקרקע משמע דלרבנן חייבין. אף דעדיין לא בא לירושלים. ועי' בירוש' רפ"ג דבכורים ע"ש. וא"כ מוכח דחלה עליהם קדושת פה ודוחק לאמר דמיירי שהאילן עומד בירושלים ועי' בתוס' ב"מ דף פ"ח ע"א גבי חצר בד"ה בעה"ב ובאמת משמע דההבאה לירושלים קובעת לשיטת רבינו לחייב עליה ולא מה שהיא תוך ירושלים וכעין מש"כ התוס' נדה דף מ"א ע"ב גבי פולטת ע"ש בד"ה וסבר בסה"ד. אך י"ל דר"ל לפי מה דמבואר בירוש' ספ"ו דתרומות דאם אכל בכורים התשלומין יוכל לשלם במחובר לקרקע והתשלומין נעשה תיכף שם בכורים עליהם ובהם לא שייך הבאה לירושלים והנחה בעזרה. אך זה רק לרבנן אבל לר"ש כיון דצריך לקרות עליהם שם בתלוש לא מהני התשלומין במחובר. ועיין בנדרים דף י"ב ע"ב בהך דתרומת לחמי תודה דאפרשה בלישה ע"ש ברא"ש. ולאחר שהביא הביכורים לירושלים לדברי רבינו חייב זר עליהם מיתה אך הוה רק בגדר תרומה וכיון שהביאם לעזרה יש עליהם שם קדשי גבוה. וע' בהך דמנחות דף נ"ח ע"א דלא מקרי לגבוה אף דבעי הנחה וזה מעכב כמבואר במכות דף י"ז וכן פסק רבינו. וע' רשב"ם ב"ב דף ע"ט ע"א ותוס' חולין דף ק"ל ע"ב וכ"מ ועי' בהך דזבחים דף פ"ח ע"א דנקט שם ובכורים וקאמר לא קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל ע"ש ברש"י. אך לפמ"ש א"ש דנ"מ להביא לעזרה ועי' בירושלמי פ"א דפאה גבי הפריש בכורים בכרי ממורח ע"ש בה"ו אף דהא קי"ל דאין מביאין מנחות בטבל וע' בהך דפסחים דף מ"ח ע"א גבי נסכים ושם ר"ל אף אם עדיין לא נכנסו לבית דהוה רק גמר ולא קבע ומ"מ נסכים אסור דנסכים גרע וכעין מש"כ רבינו בהל' מעה"ק פ"ב הי"ג וספט"ז דגבי נסכים בעי שלא יהא בהם צד לגבוה כלל ובזה י"ל ג"כ בהך מחלוקת דתוספתא פי"א דמנחות דרשב"א סבירא ליה דמביאין מנחות בטבל ור"ל ג"כ קודם הכנסתן לבית דאל"כ הא הוי ממשקה ישראל כמבואר בזבחים דף פ"ח הנ"ל. וגם י"ל דנ"מ גבי נסכים דאף מן הדמאי לא יביא ואף דשירי מנחות פטורים מן הדמאי ע' דמאי פ"א ה"ג בירוש' שם דהוה מחלוקת וע' בחגיגה דף כ"ה ע"ב במטהר טבלו כו' ע"ש ומ"מ נסכים י"ל דאסור. וע' בדברי רבינו בהל' בכורים פ"ב ה"ו דנקט כלשון המשנה דשם דאין מביאין ביכורים קודם עצרת ובהל' תמידין ומוספין פ"ז הי"ז נקט קודם לשתי הלחם כלשון המשנה דמנחות דף ס"ח ע"ב. אך באמת כך דלענין הכנסה לעזרה דאז נקרא עליהם שם קרבן שתי הלחם מתיר וקודם לשתי הלחם לא יביא וע' במנחות דף פ"ג ע"ב ודף פ"ד ע"א ובתוס' שם דף מ"ח ע"ב ד"ה כבשי ובר"ה דף ז' ע"ב דאמר שם דו' בסיון ר"ה לשתי הלחם ע"ש ברש"י אם הטעם דקודם לשתי הלחם לא יביא הוא משום דשתי הלחם הוה מתיר או משום דבעיא דיהי שתי הלחם בכורים ועי' בתו"כ פ' ויקרא דמרבה מן קרא גבי שתי הלחם דאף אם הביא כבר מנחה מן החדש קודם לשתי הלחם מ"מ כשר שתי הלחם ובאמת לכאו' קשה למה לא מוקי הגמ' במנחות דף פ"ג ע"ב הך ברייתא דנקט שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות ר"ל כך דהיינו שכבר אכל המזבח מפירי דהאי שתא וכהך דתו"כ הנ"ל. ועי' בהך דר"ה דף ט"ז ע"א ברש"י ד"ה שתי הלחם. ובהך דסנהדרין דף י"א ע"ב ברש"י ד"ה ועל פירות משמע שם כך דהא דקרינן עצרת ביום הבכורים ר"ל משום דמביא אז בכורים וע' בהך דפסחים דף ל"ו ע"ב ומנחות דף פ"ד ע"ב גבי מאי דאמר שם קרבן ראשית אך באמת כך דלירושלים לא יביא קודם לעצרת ובעצרת מותר להביא לירושלים אף קודם הקרבת כבשי שתי הלחם וע' בהך דבכורות דף כ"ו ע"ב ד"ה מלאתך ע"ש ברש"י. וע' פסחים דף ע"ז ע"א דאמר שם דב' הלחם בא להתיר והבאה לעזרה בזה מתיר שתי הלחם אבל קודם לעומר אז י"ל דאף קריאה במחובר אסור גבי חטים ושעורים משום דלא הוה ממשקה ישראל. וזהו כונת רבינו ג"כ בפ"ב מהל' בכורים ה"ו במה דאמר שם וכן אין מביאין כו' ע"ש בהשגות. ור"ל רבינו על חטים ושעורין ומשום ממשקה ישראל. גם י"ל דגם לגבי פירות האילן לכתחלה יש איסור לקרוא עליהם שם בכורים קודם העומר וע' במש"כ רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ו ה"ט והך ונסכים ר"ל מנחת נסכים כמש"כ בהל' תמידין ומוספין פ"ז הי"ז ע"ש אך נראה דבכורים הוה כחרמי כהנים וכגזל הגר דלאחר שבאו ליד כהן פקעה מהן קדושת גבוה אף דאסור לבער מהם בטומאה. וע' תוס' חולין דף ל"ז ע"א דגבי ביכורים ליכא לדינא דחיבת הקודש ע"ש. וא"כ לפי"ז י"ל דאם התפיס בביכורים קודם הנחה שפיר הוה כמו דבר הנדור ע' תוס' מנחות ע"ג ע"ב גבי גזל הגר ע"ש ועי' מש"כ לקמן פ"ב הי"א גבי חרמי כהנים ע"ש. אך י"ל דכיון דקודם הבאתם לעזרה יש עליהם גדר דבר האסור לא חלה עליהם התפסה אף לאח"כ וכמש"כ התוס' שבועות דף כ' ע"ב ד"ה וכי. וע' מש"כ רבינו לק' בהל' ט"ו גבי בכור ע"ש. אך לפי דברי הרא"ש כאן דלכך גבי תרומה לא הוה דבר הנדור משום דטבלי ובאו להתיר וא"כ גבי ביכורים לא שייך זה וע' רש"י גטין דף מ"ז ע"ב דבכורים הוה גדר מצוה ותרומה הוה גדר היתר. וגם לפי המבואר בביכורים פ"ג שיש גבי בכורים תוספות ועיטור וזה ודאי הוי גדר הנדור וע' לקמן בזה בהל' בכורים בהך מחלוקת אם פטורים מן הודאי ע"ש. ואף דהבאתו לעזרה מקדשתו בלא פיו מ"מ לא גרע ממעשר בהמה דאף דאמרינן בנזיר ד' ל"ב דהשבט קידשו וגם קי"ל דהעשירי ממילא הוא קדוש כמבואר בבכורות ד' נ"ט וכבר עמדו על זה בתו"י בנדרים דף י"ח ע"ב עיין שם וברש"י שם ועיין בהך דתמורה דף כ"ו ע"ב וברש"י שם דמשמע דס"ל דיכול להקדיש מעשר בהמה בלא מנין ע"ש דגבי מעשר בהמה יש שתי קדושות א' הקדושה שיש עליו אף בבעל מום. וא' להקרבה ועיין שם ברש"י בכורות דף נ"ט ע"א ד"ה ודילמא דלס"ד בלא קריאה חלה עליו קדושה רק לאכול במומו וכן לענין שלא לשקול בליטרא וע"ש דף נ"ג גבי חו"ל וכמו גבי תשיעי ומ"מ מיקרי דבר הנדור וה"נ י"ל גבי ביכורים. וע' מש"כ רבינו בהלכות מעשרות פ"ג הכ"ה דגבי אם הקדיש לבדק הבית נקט אם הקדיש פירות תלושין ומרחן הגזבר דפטור מן המעשרות וגבי הקדיש למנחות נקט "קמה" וכן הוא בתוספתא דמנחות פי"א ולפמש"כ דרשב"א ות"ק בתוספתא דמנחות הנ"ל פליגי אם יכול להביא מנחה מן התבואה קודם שנגמרה או קודם שנקבעה למעשר ולכך אם נימא דאינו יכול להביא אין ההקדש פוטרה ולכך גבי מנחה דוקא אם הקדישה כשהיא במחובר אז נפטרת. ועי' בהך דמנחות דף ק"א ע"ב דאקדשינהו במחובר ע"ש. ואף דמבואר בזבחים דף פ"ח דקדיש ליפסל א"כ ה"נ תהני לה הקדושה להפקיע ממעשרות. נ"ל דמ"מ כך דהנה עיין בירושלמי מעשרות פ"ה ה"ו מה דמקשה שם למ"ד הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו לא נקבע א"כ אמאי גבי מרחן הגזבר פטור הא כשם שאינו יכול לחייב כך אינו יכול לפטור ותירץ משום שהגזבר כבעלים ע"ש ועי' בירושלמי שם ריש פ"ד דבדבר שאינו צריך לעשות אז לכ"ע לא מחייב אחר ולא פטר ע"ש. ועי' בתוס' חולין דף קל"ח ע"ב אם שייך גדר גזבר על קדשי מזבח וע' תמורה דף ח' ע"א דמבואר שם דשייך ובאמת לפי מה דמוכח בירושלמי שקלים פ"ד מבואר דמעות הקדש מחללין על העומר לאחר הקצירה ע"ש אך מ"מ י"ל דשם קודש חל עליהם אף במחובר ע' תוס' מנחות דף פ"ד ע"א גבי שומרי ספיחין. אך מירושלמי דפאה פ"א ה"ג דמאי דאמר שם ובקצרכם אחד קציר גבוה ואחד קציר הדיוט ר"ל אם קצר לעומר חייב להניח פאה והקשו שם דודאי הוא דהא פשיטא דהמעות הקדש לא נתחלל רק אחר התלישה ולא במחובר ותירץ שלא נאמר דאייתי קציר הקדש כקציר הדיוט וגבי הדיוט לא הוה קצירה רק אם קוצר לאכל ולא לאבד וה"נ גבי גבוה כן קמ"ל. הרי חזינן דהירושלמי סבירא ליה דמתחלה לא היה עליו שם הקדש כלל. אך מלשון התוס' דמנחות הנ"ל לא משמע כן וע"ש דף פ"ה ע"א. וא"כ לפ"ז לא פטר המעשה שעשה ברשות הקדש רק אם צריך זה. אבל כיון דלא קדיש רק ליפסל שוב אין צורך לזה המעשה ולכך לא פטר. ובאמת איזה מעשה פוטר בעומר אם ההבאה לעזרה הא מבואר בירושלמי מעש"ש פ"ג ה"ה דבתי ירושלים אינם קובעים למעשרות משום דלא נתחלקה לשבטים וא"כ עזרה דלכ"ע לא נתחלקה ודאי לא קבעה וממילא לא פטרא כמ"ש התוס' ע"ז דף נ"ו ותו"י יומא דף י' ע"ב ועי' בירושלמי מעשרות פ"ג ה"ז גבי גג דכשם שאין הבית קובע עד שיהא בו דע"ד כך אין הגג פוטר עד שיהא בו דע"ד. אך י"ל דהאור וההבהוב שזה קובע ממילא גבי הקדש פוטר. ועי' בירושלמי פ"ד דמעשרות ה"א. אך כל זה היכא דצריך זה אבל גבי נפסל הא לא צריך לזה וממילא לא פטר. ובזה יובנו דברי התוספתא דמנחות פי"א הנ"ל: