אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים· רבי יוסף רוזין

פרק ז · הלכה טו

הלכה יג

האומר כו'. יתנו לשניהן כו'. הנה מה ר"ל יתנו אם ר"ל יתנו לכל אחד מאה דינר עי' ב"ק דף מ' ע"א גבי כופר ובהך דירוש' פ"א דחגיגה הובא בתוס' שם דף ח' אם אדם חולק חובתו בשני בהמות וכבר הארכתי בזה בהל' שקלים פ"א עי' בתוספ' ב"ב פי"א גבי האומר תנו מאתים זוז ליוב"ש והיו שם שנים דיחלוקו דלא כהך דכתובות דף פ"ה ע"ב עי' מ"ש ה"ה פי"א מהל' זכי' עי' בדברי רבינו בהל' ערכין פ"ב ה"ח דיורשים די בפחות שבלשונות ולא אמרינן ספיקא לחומרא כיון דהם לא נדרו אך אני בחיבורי ביארתי שם בענין אחר ועי' במנחות דף ק"ב ע"ב דמבואר שם דאף דיעבד לא מהני אם חלקן וכעין הך דכתובות דף צ"ח וע"ש דף ק"ה ע"ב במה דאמר שם ר"ש היא דאם הביא עשרון אחד כו' משום דס"ל דנדר בכלי אחד והביא בשני כלים יצא וע"כ דיש בכל כלי עשרון ומצטרפי ועי' תוס' נדה דף ס"ו ע"ב ד"ה כל ובאמת בהך דכתובות דף צ"ט הנ"ל יש לפרש כך דר"ל הלוקח ציוה ליקח כור והוא לקח לו לתך וכן מוכח בהך דמעילה אך הלשון דכתובות לא משמע כן וע"ש דף צ"ט ע"ב ברש"י ד"ה של כולם דמשמע דהשינוי הוה גם ללשון ראשון משום שלא מכרן בב"א אך באמת ר"ל דכיון דשל אחרון מכרו בטל שוב לא מכר הג' מאות ובאמת זה תליא היכא דשנה בשליחות אם אז כל השליחות בטל ועי' בסוף בכורות גבי הך מחלוקת דקרא לט' י' אם קדוש או אינו קדוש ולי"א י' לכ"ע אינו קדוש ע"ש בתוס' ובאמת זה תליא אם זה הוה בגדר גזיה"כ וממילא ולא שייכא בו כלל הך לתקוני שדרתיך כו' [השמטה אך כך דעי' בגיטין דף כ"ט ברש"י שם במ"ש בד"ה דכ"ע הלכך אפי' כו' ואח"כ סיים דקיבל החפץ כו' ושם בע"ב ד"ה ואזלי וע"ש בתוס' ד"ה ר"י וברא"ש שם אך באמת אין הפי' כן דזה ודאי הא דשליח עושה שליח זה לא מצד דעתו של המשלח רק דזהו בגדר דין דילפינן בקדושין דף מ"א דשליח עושה שליח רק היכא דקפיד אמרינן דהוה תנאי בהשליחות אך זה היכא דעשה שליח לעשות הדבר אבל היכא דלא עשה שליח רק לעשות שליח ס"ל דאין עליו שם שליח כלל ע"ש בגמ' גבי מילה וא"כ ר"ל כך דזה ודאי אף בסתם אם נתן לה תחילה הגט ואח"כ נתן לה החפץ י"ל דהוה קפידא כמו בהך דכתובות דף פ"ה ע"ש בתוס' רק דזה לא שייך לגדר השליחות וכן ר"ל רש"י בגיטין שם מ"ש אפי' שינה לא ר"ל דהיינו בקבלת החפץ דהרי סיים להיפך רק דר"ל במה שציוה לאחר לקבל החפץ דהא אין השואל כו' רק מ"מ דלא גדרו בהשליחות רק דכן הוא הדין לא מצד דהוה תנאי בשליחות אבל היכא דלא עשה שליח רק לדבר פרטי אז אין עליו דין שליח כ"ז שלא עשה הדבר דבאמת כ"כ בזה בח"א פ"ג מהל' אישות אם השליח יש עליו שם שליח תכף או לאחר שהתחיל לעשות הדבר ע"ש ובזה יתבאר ג"כ מה דרבינו בהל' שכירות פ"ט ה"ח גבי שכרו להביא קנים גרס שם מהכרם ולא כגירסת התוספ' והרי"ף ז"ל להכרם משום דא"כ לא עביד שליח שליחותו כיון דלא הביא לו משא"כ אם ציוה לו מאותו המקום אז אף שלא מצא מ"מ הליכתו לשם מיקרי עשה שליחותו וזה ר"ל הגמרא שם דהיכי דא"ל אל תגרשה אלא בימין כו' דכיון דלא עשאו שליח רק לגרשה בימין א"כ לא התחיל עדיין שם שליח עליו ושוב א"י לעשות שליח אחר במקומו ולכך א"ש מה דהקשה התוס' ביבמות דף ק"ד ע"ב דלמה לא מהני עע"ג בחליצה ע"ש משום דהקפידה התורה ברגלו לא מהני מה דאחר עע"ג וא"ש אם האחר הוה ג"כ אח לא מהני דמ"מ לא הוי חליצה ברגלו וכן גבי שליח כה"ג ועי' בדברי רבינו בהל' מעילה פ"ז ה"א דדייק שם ג"כ גבי שליח או שהוא בעצמו לקח ההקדש ונתן לשליח או שאמר לשליח שיקח בעבורו ליתן לאורחים דאז תכף נעשה שליח משא"כ אם ציוה לו ליטול לעצמו אך התוס' שם במעילה דף י"ח ע"ב ועי' רש"י קדושין דף נ' ע"א ד"ה נזכרתי ושם דף מ"ג גם יהי' נ"מ אם בעה"ב הוא גזבר דלשיטת הראשונים לא מעל עד שיוציא אז יהי' נ"מ אם אמר ליטלן לצורכו או לצורך השליח וע"ש בתוס' דף כ"א ע"א ושם אבאר זה וכן נ"מ להך דפסחים דף פ"ח ע"ב ובדברי רבינו פ"ג ה"א גבי האומר לעבדו צא ושחוט עלי כו' אם נמנה על פסח אחד אם יכול למשוך על פסח אחר וע"ש דף צ"ח ע"ב ולא אמרינן דמשכו עצמן מזה ובאמת היכי משכחת לה הך דין דירוש' והובא בדברי רבינו שם פ"ב הי"א דהנמנה על שני פסחים אוכל מן הנשחט ראשון אמאי לא הוה כמו משך אך י"ל דמיירי ע"י ב' שלוחים ובב"א ועי' בעירובין דף נ' ע"ב גבי הך שאמר לעבדיו ותוס' שם דף מ"ט ע"ב ד"ה מ"ט ובתוספ' שם פ"ג מה דמחלק בין אם טעה בדין דאז הוה כמו עקירה בטעות ועי' מ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות בעירובין שם אך באמת לפי הנראה מדברי רבינו בפ"ג מהל' ק"פ ה"ח דרק היכא שהם בגדר חבורה אז יכולים לימשוך מפסחם ולכך צריך למנות עמו עוד אחד ועי' בירוש' פ"ח ה"ד דמשמע שם דלמ"ד כל מה שיבואו מנויו הם ר"ל דהם הכל מבני חבורה לא מקופיא אם הפריש פסח כשהוא יחיד ואח"כ משך ידו ואח"כ נמנה אחר מהני ולא הוה כמו שנשתייר פסח בלא בעלים ועי' בבלי דף צ"ט ודף פ"ט ודף ע"ג ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה פסולו וע"כ דכ"ז שאין לו חבורה לא מהני המשכה וט"ס שם בירוש' וצ"ל אדעתי' דר"ה פסול משום דכיון דאח"כ נמנה עמו אחר הוה מתחילה כמו חבורה ומהני משיכה ולר"ז לא מהני וכן שם גבי תמורה צ"ל להיפך וכעין הך דיומא דף נ' ודף נ"א ע"ש ועי' נדרים דף ח' ע”כ השמטה] וכעין הך דב"ק דף ק"י ע"ב גבי אדעתא דהכי ועי' בנדרים דף ל"ו ע"א גבי פיגול מה דמחלק שם בין שוגג למזיד דגבי שוגג י"ל לתקוני ולא גבי מזיד ר"ל דגבי שוגג העיות הוה לא במה ששחטן לשם שלמים עי' מנחות דף מ"ט ע"א רק במה שטעה שסבר שהוא שלמים משא"כ במזיד דזה הוה דין וממילא וכן ר"ל במה דמבואר בכתובות דף צ"ט ע"ב היכא דטעה שליח לא ר"ל כפי' המפרשים שם ע"ש רק ר"ל דהשליח טעה דסבר שבעה"ב ציוה לו כך ובאמת לא ציוה לו כך וא"כ נמצא הטעות הוא שסבר שכך אמר לו ולכך עשה כן והוה כמו עקירה בטעות דמנחות דף מ"ט ע"א ע"ש ועי' במ"ש רבינו בהל' מעילה פ"ז ה"א מבואר כך דכיון דפסקינן דמוסיף על דבריו הוה נהי דהקנין לא הוה רק לתך כמו שפסק רבינו בהל' שלוחין פ"א ה"ד מ"מ זה רק משום דשליח לא הוה רק אם אמר לו בפירוש וכמ"ש רבינו בהל' ק"פ פ"ג ה"ו דע"י אומדן דעת לא הוה שליח וכעין מ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דף ל"ו ע"ב וע"ש בתו"י ותוס' כתובות דף ע' ע"ב וגיטין דף ס"ו ולא הוה כמו הך דקדושין דף מ"ה ע"ב דארצויי ארצי קמי' דאב שאני וכעין הך דכתובות דף י"א ע"א וגם דבר שצריך להוציא מתחת ידו צריך על זה שליחות גמור ועי' עירובין דף ע"א ובדברי רבינו בהל' תרומות פ"ד אך שם רק מכאן ולהבא ולכך ג"כ ס"ל לרבינו בהל' מעילה פ"ז ה"י דאם לא היו צרורין לא מעלו שניהם והטעם דזה הוה רק כמו גילוי דעת בעלמא שיוכל להשתמש ולא הוה שליחות גם לא הוה כמו שלא ברשות ולכך שניהם פטורים וכן גבי מוסיף ג"כ כן ולכך הלתך מיהו קנה ולא אמרינן כמבואר בירוש' כתובות שם וכ"מ דבטל מקצתו בטל כולו דהביטול לא הוה מחמת הדבר רק מחמת הדין וכעין הך דקדושין דף נ"א גבי קני את וחמור דהיכא דרק עפ"י דין לא הוה קדושין לא מחמת הדבר לא הוה זה ועי' מ"ש הר"ן ז"ל רפ"ב דקדושין גבי שליח ובפ"ב דגיטין גבי מכר לו עציץ וזרעים וב"ב דף קכ"ו ע"ב גבי לא עשה ולא כלום דחלק פשוט ע"ש ולא אמרינן דבטל מקצתו בטל כולו וכמו את וחמור ובמ"ש ה"ה ז"ל בהל' מכירה פכ"ה הי"ג אבל אם נימא דהוא מעביר על דבריו אז בטל מקצתו בטל כולו ועי' בירוש' תרומות פ"ד ה"ד דלאחר גמר השליחות לא נתבטל הראשונות ונ"מ גבי הך דסוף בכורות אם נימא כמ"ד די"א לא קדוש מ"מ העשרה שפיר עביד שליחותו וכמ"ש התוס' שם דעל זה נגמר השליחות ולא מיקרי שינוי וכעין שכ' ה"ה ז"ל בהל' גירושין פ"ט ה' ל"ז גבי קדם חפץ לגט ומ"ש התוס' גיטין דף פ"ג ודף פ"ד אם מיקרי זה עבר על תנאי היכא דלא פעל כלום ומ"ש ה"ה ז"ל בפ"ח מהל' גירושין הי"א ותוס' ב"מ דף נ"ז ע"א ד"ה יצא דגבי הקדש לא הוה אונאה כיון דלא יצא לחולין ובירוש' פסחים פ"ה ה"ג וא"ת פסול כמי שלא קדם. ולמ"ד דגם ט' לא מהני בשליח אם נימא דבטל כל הדבר וגם לא נפטרו במנין הראוי אך זה יהי' תליא אם זה הוה ממילא או לא וזה תליא בהך מחלוקת דנזיר דף ל"ב ע"א אם רק טעותו אז קדוש גם יש לומר הטעם דמאן דאמר דרק אם קרא לי"א אז אינו קדוש משום דכ"כ לעיל דיש לומר דהא דקרינן לטעות מעשר תמורה זה רק בי"א ולא בט' ובירושלמי ריש פרק ב' דקדושין ממעטינן תמורה משליח מקרא וכמו שכתבתי לעיל בזה על כל פנים יש לומר דצריך ליתן לכל בית הכנסת מאתים זוזי:

[השמטה וגם נראה דזה דקי"ל דבין שקרא לט' י' או לי"א י' השליח לא קדוש זה רק לדידן היכא דטעה השליח אבל אם עשה כן בכונה לדידן דקי"ל דכונה מהני וכמ"ש רבינו בהל' בכורות פ"ח ה"א גם בשליח מהני ולכך דייק שם רבינו בהל' ב' שלא עשה שליח לטעות ולהפסיד וכעין הס"ד בנדרים דף ל"ו ע"א וכמש"כ לעיל אבל במזיד מהני דזה ממילא וכן משמע לשון הגמ' בסוף בכורות שם טעותו היא לא איבעי לך למיטעי כו' ע"ש ועי' תוספ' ב"מ פ"ז דמבואר שם דאם אמר להם סתם עשו בתוך שלי והם עשו בתוך של חברו צריך לשלם להם ואם הראה להם והם טעו ועשו בתוך של חברו א"צ לשלם להם ואף דהא מבואר בב"מ דף מ"ב ע"ב גבי כריא דכשותא דלא מיקרי פושע ע"ש וע"ש בתוס' ד"ה מי ותוס' גיטין דף ס"ה ע"ב ד"ה הא אך באמת נ"מ כמ"ש רש"י ב"מ דף ע"ו ע"ב דמחלק בין סיירה לארעא באורתא וע"ש ברש"י דשוב הוה כמו שסילק הבעה"ב מעליו את הדבר ושייך להפועלים וה"נ כן גם יש לחלק בין לענין ליטול שכר ובין ליפטור ועי' ב"מ דף פ' ע"א גבי נקט פרשא וע"ש בתוס' ולקמן אבאר זה: ע"כ השמטה]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה